זקוקה לעזרתכם
לקח לי הרבה זמן למצוא את האומץ לכתוב כאן. יש לי תינוק בן שבעה חודשים וקצת. יש לי חרדה שמשהו לא בסדר. אני כבר כל כך מבולבלת שאני לא יודעת אם זו חרדה ובעיה שלי או שתחושה שמקורה באמת. זה ילד ראשון שלי אני מאוד מבולבלת.. נראה כאילו יש לו מצבי רוח. לפעמים תקשורתי ולפעמים ממש לא. לא ברור לי אם הוא מזהה אותי כשאני באה.לפעמים הוא שמח (מחייך וצווח בצווחות שמחה ולפעמים אפאטי וממשיך בענייניו) נראה לי שאם הוא שוכב על הגב הוא מתייחס אלי מאוד אבל אם הוא על הבטן או עם הפרצוף אלי הוא לא מתייחס כל כך ומחפש דברים יותר מעניינים. יש לי שתי חברות שהוא מגיב אליהן מאוד. הוא לא חייכן גדול בכלל אבל כן צוחק בקול (לדגדוגים ושירים) מקבל מסא'ג כל יום ועושה רושם שאוהב את זה. כן נהנה מחיבוקים ונישוקים (אבל תמיד זה רק חצי חיוך) כשאני מגיעה אליו בבוקר והוא שוכב על הגב הוא מביט בי , צווח, עוקב עם המבט, לפעמים מנסה לדבר ובד"כ כן עוקב עם המבט אבל זה ניראה שאני או בני אדם הם לא הדבר הכי מעניין עבורו.(כשאנחנו מחוץ לבית והוא פוגש אנשים הוא מסתכל למספר שניות וגם לא תמיד ומסיט את המבט) מצד שני לפעמים הוא כן משחק איתנו ועם אנשים בהתלהבות ומגיב לקוקו. כשאני חוזרת אליו לאחר כמה שעות שהוא עם הסבא הוא לא ממש מגיב אלי.(מצד שני הוא לא ישן טוב אצלם ולכן עייף) אבל כשהוא היה עם מטפלת לתקופה של חודש הוא היה שמח לראות אותי כשהייתי חוזרת אם כי אין לי מושג אם הוא היה שמח בגלל שבאתי עם הרבה אנרגיה ושירים או בגלל שזאת היתה אני. הוא מנסה לדבר אבל בינתיים לא הרבה מלבד ממ , בו,ררר, ובעיקר צווחות שמחה. יש לי תחושה שמשגעת אותי לפעמים שאני צריכה להתאמץ כדי שיתייחס אלי ..כשאני קוראת בשמו כשהוא משחק על הבטן הוא הרבה פעמים לא מגיב . אם אני מרימה את קולי מאוד הוא מגיב.(לא בעיית שמיע כי לשירים בקול רגיל ולחלילית הוא מגיב מאוד) כשאני מרימה אותו עלי הרבה פעמים הוא מסתכל הרבה צדדים. אורות ניאון מאוד מושכים אותו. בהאכלת מבקבוק מסתכל עלי. התהפך מהבטן לגב בגיל 4 וחצי חודשים אבל הפוך רק בגיל שבעה חודשים (ממש לפני שבוע) בזמן נסיעות (כשהוא בסל קל)) הוא לא מגיב אלי כל כך אלא אם כן אני שרה לו. (נסיעות מחרפנות אותי לגמרי כי אז החרדה שלי מתגברת) (רוב היום אני פשוט שרה או משחקת איתו על מנת ליצור תקשורת) לא מרים ידיים על מנת שאקח אותו אבל מבקש לפעמים עם הקול שלו. ראיתי ילדים של חברות שהם ממש תקשורתיים ורק פונים אליהם בחביבות הם כבר מחייכים. איתו זה ממש קשה להוציא חיוך למרות שהוא מתבונן מאוד(עוקב עם המבט מגיל 0 ממש) לא מרגישה שיש לו ג'סטות בכלל או שהוא מחקה הבעות. ראי לא מעניין אותו. לא מסתכל עלי לראות תגובות שלי. אמא של בעלי טוענת שגם בעלי היה ככה ומרוב חשש שהוא לא מתייחס אליה כשהיא קוראת לו היא לקחה אותו בזמנו לבדיקת שמיעה. אוכל יפה הוא תינוק נוח אבל לא מידי. בעלי טוען שכניראה זה האופי שלו וגם שאני מודדת אותו בזמנים הפחות טובים (עייפות , רעב) ושתינוק צריך למדוד בזמנים הטובים שלו. אני לא יודעת מה לחשוב . זה נכון שיכול להיות שהכל נובע מתוך חרדה שלי אבל יש דברים שכן מדאיגים אותי. אני קוראת הרבה באינטרנט וזה רק מגביר את הדאגה שלי כי אני לא מפסיקה לבחון אותו. הייתי אצל מטפלת בתחום המוטורי שבפניה הבעתי גם את החשש והיא אמרה לי שהוא יוצר קשר עיין טוב וגם ממש קורא לה שתמשיך לשחק איתו ושאני אפסיק לדאוג ואהנה ממנו. חשבתי לקחת אותו לאבחון על מנת לבדוק את זה ולפני שאצא מדעתי. מה דעתכם? תודה לכל מי שהגיע עד פה.
לקח לי הרבה זמן למצוא את האומץ לכתוב כאן. יש לי תינוק בן שבעה חודשים וקצת. יש לי חרדה שמשהו לא בסדר. אני כבר כל כך מבולבלת שאני לא יודעת אם זו חרדה ובעיה שלי או שתחושה שמקורה באמת. זה ילד ראשון שלי אני מאוד מבולבלת.. נראה כאילו יש לו מצבי רוח. לפעמים תקשורתי ולפעמים ממש לא. לא ברור לי אם הוא מזהה אותי כשאני באה.לפעמים הוא שמח (מחייך וצווח בצווחות שמחה ולפעמים אפאטי וממשיך בענייניו) נראה לי שאם הוא שוכב על הגב הוא מתייחס אלי מאוד אבל אם הוא על הבטן או עם הפרצוף אלי הוא לא מתייחס כל כך ומחפש דברים יותר מעניינים. יש לי שתי חברות שהוא מגיב אליהן מאוד. הוא לא חייכן גדול בכלל אבל כן צוחק בקול (לדגדוגים ושירים) מקבל מסא'ג כל יום ועושה רושם שאוהב את זה. כן נהנה מחיבוקים ונישוקים (אבל תמיד זה רק חצי חיוך) כשאני מגיעה אליו בבוקר והוא שוכב על הגב הוא מביט בי , צווח, עוקב עם המבט, לפעמים מנסה לדבר ובד"כ כן עוקב עם המבט אבל זה ניראה שאני או בני אדם הם לא הדבר הכי מעניין עבורו.(כשאנחנו מחוץ לבית והוא פוגש אנשים הוא מסתכל למספר שניות וגם לא תמיד ומסיט את המבט) מצד שני לפעמים הוא כן משחק איתנו ועם אנשים בהתלהבות ומגיב לקוקו. כשאני חוזרת אליו לאחר כמה שעות שהוא עם הסבא הוא לא ממש מגיב אלי.(מצד שני הוא לא ישן טוב אצלם ולכן עייף) אבל כשהוא היה עם מטפלת לתקופה של חודש הוא היה שמח לראות אותי כשהייתי חוזרת אם כי אין לי מושג אם הוא היה שמח בגלל שבאתי עם הרבה אנרגיה ושירים או בגלל שזאת היתה אני. הוא מנסה לדבר אבל בינתיים לא הרבה מלבד ממ , בו,ררר, ובעיקר צווחות שמחה. יש לי תחושה שמשגעת אותי לפעמים שאני צריכה להתאמץ כדי שיתייחס אלי ..כשאני קוראת בשמו כשהוא משחק על הבטן הוא הרבה פעמים לא מגיב . אם אני מרימה את קולי מאוד הוא מגיב.(לא בעיית שמיע כי לשירים בקול רגיל ולחלילית הוא מגיב מאוד) כשאני מרימה אותו עלי הרבה פעמים הוא מסתכל הרבה צדדים. אורות ניאון מאוד מושכים אותו. בהאכלת מבקבוק מסתכל עלי. התהפך מהבטן לגב בגיל 4 וחצי חודשים אבל הפוך רק בגיל שבעה חודשים (ממש לפני שבוע) בזמן נסיעות (כשהוא בסל קל)) הוא לא מגיב אלי כל כך אלא אם כן אני שרה לו. (נסיעות מחרפנות אותי לגמרי כי אז החרדה שלי מתגברת) (רוב היום אני פשוט שרה או משחקת איתו על מנת ליצור תקשורת) לא מרים ידיים על מנת שאקח אותו אבל מבקש לפעמים עם הקול שלו. ראיתי ילדים של חברות שהם ממש תקשורתיים ורק פונים אליהם בחביבות הם כבר מחייכים. איתו זה ממש קשה להוציא חיוך למרות שהוא מתבונן מאוד(עוקב עם המבט מגיל 0 ממש) לא מרגישה שיש לו ג'סטות בכלל או שהוא מחקה הבעות. ראי לא מעניין אותו. לא מסתכל עלי לראות תגובות שלי. אמא של בעלי טוענת שגם בעלי היה ככה ומרוב חשש שהוא לא מתייחס אליה כשהיא קוראת לו היא לקחה אותו בזמנו לבדיקת שמיעה. אוכל יפה הוא תינוק נוח אבל לא מידי. בעלי טוען שכניראה זה האופי שלו וגם שאני מודדת אותו בזמנים הפחות טובים (עייפות , רעב) ושתינוק צריך למדוד בזמנים הטובים שלו. אני לא יודעת מה לחשוב . זה נכון שיכול להיות שהכל נובע מתוך חרדה שלי אבל יש דברים שכן מדאיגים אותי. אני קוראת הרבה באינטרנט וזה רק מגביר את הדאגה שלי כי אני לא מפסיקה לבחון אותו. הייתי אצל מטפלת בתחום המוטורי שבפניה הבעתי גם את החשש והיא אמרה לי שהוא יוצר קשר עיין טוב וגם ממש קורא לה שתמשיך לשחק איתו ושאני אפסיק לדאוג ואהנה ממנו. חשבתי לקחת אותו לאבחון על מנת לבדוק את זה ולפני שאצא מדעתי. מה דעתכם? תודה לכל מי שהגיע עד פה.
