זקוקה לעזרתכם
שמי רעות, בת עשרים, פעם נדמה לי שכתבתי כאן בפורום. יצאתי מהבית לראשונה לפני שנה, לחודשיים - וחזרתי. בגלל בעיות בבית עם ההורים- יצאתי שוב, בספטמבר האחרון - שכרתי דירה בצורה מסודרת, עם חוזה, כמו שצריך. אחלה דירה, אחלה מיקום, דירת קרקע עם חצר, קטנה ומקסימה, ברחוב שקט מאוד, שלוש מאות דולר כולל מים וארנונה- גם כספית הדירה משתלמת. למעשה, חוץ מהעכבישים הכל בסדר. על פניו גם בעלת הדירה הייתה מקסימה- הסתדרה איתי ועם שוקו הכלב שלי, קיבלה אותנו בסבר פנים יפות ובשבת הראשונה אפילו הביאה לי עוגיות. כשחתמתי על חוזה שאלתי אותה לגבי בעלי חיים- היא אמרה שכמה שיותר יותר טוב. היה לי ארנב זמני, מסרתי אותו לבקשתה (הריח משגע את הכלבה שלה) הבאתי גור (אני מתנדבת בצער בעלי חיים) כלבים שהיא מאוד התלהבה ממנו (ציינתי שהיא ואני חולקות את החצר?) ואפילו רצתה לאמץ בעצמה. הוא התחיל להפריע- לנבוח בבית- מיד מצאתי לו בית מדהים חלופי כדי שלא יפריע. גם הכלב הפרטי שלי עם חרדות- נובח כשהוא לבד- מאותו היום הוא לא נשאר לבד בבית- לעולם, כדי שלא יפריע לה. בתחילה היא נכנסה אליי הביתה כשהייתי שם כאילו היא חברה שלי. נדחפה לי כל הזמן לחיים - הבהרתי לה שלא מתאים לי. היא נכנסה לי הבייתה פעם אחת כשהכלב שלי נבח והוציאה אותו לחצר (דקה אחרי שהתקשרה להתלונן ואמרתי לה שתוך 10 דק' אני בבית- ובאמת תוך 10 דק' חזרתי והכלב בכה בגינה) יום אחר היא הציעה שנשים את הכלב שלי בחצר עם הכלבה שלה - עשיתי את זה ויצאתי לעבודה. אחרי 4 שעות ראיתי שהיא השאירה לי הודעה קולית שהוא נובח. התקשרתי לחברה שגרה קרוב כדי שתיקח את הכלב אליה- והיא ענתה לי ואמרה שהיא ראתה אותו משוטט ברחוב לבד ואספה אותו. השער של החצר נעול- רק בעלת הדירה יכלה לפתוח לו החוצה. הכלב שלי הוא אפילפטי, חצי עיוור ותוקפן לכלבים אחרים. הוא יכל בקלות להידרס, לחטוף התקף ברחוב או להינשך (בהתאם לנשוך) היא יודעת את כל זה. מאז פחדתי עליו ולא נתתי לו להשאר לבד. לה אמרתי שזה בגלל שהוא מפריע לה (כדי לצאת ממש בסדר). הבאתי גורי חתולים. היא כל כך התלהבה שלקחה אותם שישנו איתה במיטה. גורה אחת נשארה אצלי- היא בת 4 חודשים ולא יוצאת מהבית בכלל. יום אחד הבאתי כלבה זקנה וחולה שתכננתי להשאיר אצלי עד שתמות (סיפור עצוב אספר בהזדמנות) לא נתתי לה לצאת לחצר המשותפת, כשיצאתי לטיול עם הכלבים (שניים אז) הרמתי את הכלבה על הידיים שאפילו לא תדרוך בטריטוריה המשותפת. היא צרחה עליי כשראתה את הכלבה ואמרה שלא אכפת לה שאני אביא גורים קטנים חמודים לכמה חודשים אבל לא כלבים בוגרים. תכננתי להשאיר את הכלבה אבל לצערי תוך שלושה ימים היא מתה. היה מאז עוד גור שבועיים- בעלת הדירה לא ידעה ממנו בכלל- ומצאתי לו בית. לפני שבועיים הבאתי גורת בוקסר שמישהו זרק. מדהימה- יפהפיה ומתוקה. בת ארבעה חודשים אבל לא כל כך קטנה. אתמול בעלת הדירה דופקת לי בדלת ואומרת - תני לי לראות מה יש לך בפנים. הייתי בשוק והאמת קצת פחדתי (שמעתי מהשכנים שהיא משוגעת קצת) וגילי הבוקסרית בהיותה בוקסר תחבה את הראש שלה החוצה כדי לראות מי בא. היא דיברה לא יפה, אמרה שהיא לא מוכנה שהגורה תהיה שם ואמרתי לה שהיא לא שלי- היא של חברה. היאר זרקה לי מבט והלכה. היום היא התקשרה צועקת שמישהו מהכלבים חירבן לה בחצר. אמרתי לה שהם לא יוצאים- והם באמת לא! לא נותנת להם לטייל לה בחצר. אם כבר אז רק לכלב שהיא מכירה ורק אחרי שהוא ריק- אחרי טיול ארוך. כששכרתי את הדירה היא אמרה שהכלב יכול לחרבן ולהשתין בגינה כל עוד אני מנקה. בהתחלה ניצלתי את זה והוא היה הרבה בחצר, ופעם ביומיים שלושה הייתי יוצאת ומנקה אחריו, וזה היה בסדר מצידה. בחודש וחצי האחרונים אני לא מסתבכת איתה ולא נותנת להם לצאת לחצר. הם לא נשארים בבית לבד- לא נובחים, לא מטיילים לה בחצר, הדירה מבהיקה מניקיון, אין ריח של כלבים- כלום. וגם כאן הגורה לא דורכת בטריטוריה- רק על הידיים עד שיוצאים מהגינה. בכל אופן היא צרחה עליי, החלטתי לעלות על הגל ופעם אחת לענות לה במקום להתקפל. הסברתי יפה ובסבלנות שאין לי בעיה לנקות- אבל אלה לא הכלבים שלי. אין מצב. הם לא יוצאים החוצה בכלל. לא עניין אותה, היא צרחה, אמרה שהיא לא מוכנה שאני אכניס עוד את הגורה וכו' הזכרתי לה מה שאמרה כששכרתי את הדירה בהתחלה- כמה שיותר כלבים יותר טוב, מה שאמרה אח"כ- שאני יכולה להביא גורים- הזכרתי לה שכשהתלוננה על כלב או ארנב הוצאתי אותם ושהכלב שלי לא נובח יותר כי הוא לא נשאר לבד בבית אף פעם- ואגב גם הגורה לא נשארת לבד. הכל נקי, הכל שקט, הכלבים לא נכנסים לשטח שלה ואפילו לא לשטח המשותף. היא כל כך התעצבנה וצרחה ואמרה שאני אעזוב את הבית תוך 90 יום. אחר כך התקשרה שוב ואמרה שאני לא אביא את הגורה יותר לדירה. הזכרתי לה שזו הדירה שלי ושילמתי עבורה וכל עוד הכלבה לא מפריעה אין בעיה שאביא אותה. היא התפלצה וצרחה (אני מאוד נבהלת ומתקפלת כשצועקים עליי, מאוד) ואז אמרתי שבחוזה כתוב שאני יוצאת תוך חודשיים לא שלושה. שאלתי מה קורה אם אמצא דירה לפני תום הזמן- היא אמרה שאשלם לה לחודשיים. בקיצור נדפקתי. מצד אחד אני יכולה לעשות לה את המוות- להשאיר את הכלב שלי שינבח לה במוח, את הגורה להביא יחד איתי וכו' כדי שתגיד לי ללכת עכשיו. אבל היא מטורפת- היא מסוגלת בלי לחשוב פעמיים להכנס פנימה לדירה ולא יודעת מה לעשות להם. היא מסוגלת לעשות הכל. להישאר איתה בשכנות נראה לי רע. מאוד רע. אני גם לא רוצה לחפש מישהו אחר שיגור במקומי- כי אז אצטרך לצאת בדיוק כשהאחר נכנס, והוא צריך להיות מקובל גם עליה ובקיצור סבלנות אין לי. מה עושים במקרה כזה? כל כך רע לי ממנה שבא לי להקיא.
שמי רעות, בת עשרים, פעם נדמה לי שכתבתי כאן בפורום. יצאתי מהבית לראשונה לפני שנה, לחודשיים - וחזרתי. בגלל בעיות בבית עם ההורים- יצאתי שוב, בספטמבר האחרון - שכרתי דירה בצורה מסודרת, עם חוזה, כמו שצריך. אחלה דירה, אחלה מיקום, דירת קרקע עם חצר, קטנה ומקסימה, ברחוב שקט מאוד, שלוש מאות דולר כולל מים וארנונה- גם כספית הדירה משתלמת. למעשה, חוץ מהעכבישים הכל בסדר. על פניו גם בעלת הדירה הייתה מקסימה- הסתדרה איתי ועם שוקו הכלב שלי, קיבלה אותנו בסבר פנים יפות ובשבת הראשונה אפילו הביאה לי עוגיות. כשחתמתי על חוזה שאלתי אותה לגבי בעלי חיים- היא אמרה שכמה שיותר יותר טוב. היה לי ארנב זמני, מסרתי אותו לבקשתה (הריח משגע את הכלבה שלה) הבאתי גור (אני מתנדבת בצער בעלי חיים) כלבים שהיא מאוד התלהבה ממנו (ציינתי שהיא ואני חולקות את החצר?) ואפילו רצתה לאמץ בעצמה. הוא התחיל להפריע- לנבוח בבית- מיד מצאתי לו בית מדהים חלופי כדי שלא יפריע. גם הכלב הפרטי שלי עם חרדות- נובח כשהוא לבד- מאותו היום הוא לא נשאר לבד בבית- לעולם, כדי שלא יפריע לה. בתחילה היא נכנסה אליי הביתה כשהייתי שם כאילו היא חברה שלי. נדחפה לי כל הזמן לחיים - הבהרתי לה שלא מתאים לי. היא נכנסה לי הבייתה פעם אחת כשהכלב שלי נבח והוציאה אותו לחצר (דקה אחרי שהתקשרה להתלונן ואמרתי לה שתוך 10 דק' אני בבית- ובאמת תוך 10 דק' חזרתי והכלב בכה בגינה) יום אחר היא הציעה שנשים את הכלב שלי בחצר עם הכלבה שלה - עשיתי את זה ויצאתי לעבודה. אחרי 4 שעות ראיתי שהיא השאירה לי הודעה קולית שהוא נובח. התקשרתי לחברה שגרה קרוב כדי שתיקח את הכלב אליה- והיא ענתה לי ואמרה שהיא ראתה אותו משוטט ברחוב לבד ואספה אותו. השער של החצר נעול- רק בעלת הדירה יכלה לפתוח לו החוצה. הכלב שלי הוא אפילפטי, חצי עיוור ותוקפן לכלבים אחרים. הוא יכל בקלות להידרס, לחטוף התקף ברחוב או להינשך (בהתאם לנשוך) היא יודעת את כל זה. מאז פחדתי עליו ולא נתתי לו להשאר לבד. לה אמרתי שזה בגלל שהוא מפריע לה (כדי לצאת ממש בסדר). הבאתי גורי חתולים. היא כל כך התלהבה שלקחה אותם שישנו איתה במיטה. גורה אחת נשארה אצלי- היא בת 4 חודשים ולא יוצאת מהבית בכלל. יום אחד הבאתי כלבה זקנה וחולה שתכננתי להשאיר אצלי עד שתמות (סיפור עצוב אספר בהזדמנות) לא נתתי לה לצאת לחצר המשותפת, כשיצאתי לטיול עם הכלבים (שניים אז) הרמתי את הכלבה על הידיים שאפילו לא תדרוך בטריטוריה המשותפת. היא צרחה עליי כשראתה את הכלבה ואמרה שלא אכפת לה שאני אביא גורים קטנים חמודים לכמה חודשים אבל לא כלבים בוגרים. תכננתי להשאיר את הכלבה אבל לצערי תוך שלושה ימים היא מתה. היה מאז עוד גור שבועיים- בעלת הדירה לא ידעה ממנו בכלל- ומצאתי לו בית. לפני שבועיים הבאתי גורת בוקסר שמישהו זרק. מדהימה- יפהפיה ומתוקה. בת ארבעה חודשים אבל לא כל כך קטנה. אתמול בעלת הדירה דופקת לי בדלת ואומרת - תני לי לראות מה יש לך בפנים. הייתי בשוק והאמת קצת פחדתי (שמעתי מהשכנים שהיא משוגעת קצת) וגילי הבוקסרית בהיותה בוקסר תחבה את הראש שלה החוצה כדי לראות מי בא. היא דיברה לא יפה, אמרה שהיא לא מוכנה שהגורה תהיה שם ואמרתי לה שהיא לא שלי- היא של חברה. היאר זרקה לי מבט והלכה. היום היא התקשרה צועקת שמישהו מהכלבים חירבן לה בחצר. אמרתי לה שהם לא יוצאים- והם באמת לא! לא נותנת להם לטייל לה בחצר. אם כבר אז רק לכלב שהיא מכירה ורק אחרי שהוא ריק- אחרי טיול ארוך. כששכרתי את הדירה היא אמרה שהכלב יכול לחרבן ולהשתין בגינה כל עוד אני מנקה. בהתחלה ניצלתי את זה והוא היה הרבה בחצר, ופעם ביומיים שלושה הייתי יוצאת ומנקה אחריו, וזה היה בסדר מצידה. בחודש וחצי האחרונים אני לא מסתבכת איתה ולא נותנת להם לצאת לחצר. הם לא נשארים בבית לבד- לא נובחים, לא מטיילים לה בחצר, הדירה מבהיקה מניקיון, אין ריח של כלבים- כלום. וגם כאן הגורה לא דורכת בטריטוריה- רק על הידיים עד שיוצאים מהגינה. בכל אופן היא צרחה עליי, החלטתי לעלות על הגל ופעם אחת לענות לה במקום להתקפל. הסברתי יפה ובסבלנות שאין לי בעיה לנקות- אבל אלה לא הכלבים שלי. אין מצב. הם לא יוצאים החוצה בכלל. לא עניין אותה, היא צרחה, אמרה שהיא לא מוכנה שאני אכניס עוד את הגורה וכו' הזכרתי לה מה שאמרה כששכרתי את הדירה בהתחלה- כמה שיותר כלבים יותר טוב, מה שאמרה אח"כ- שאני יכולה להביא גורים- הזכרתי לה שכשהתלוננה על כלב או ארנב הוצאתי אותם ושהכלב שלי לא נובח יותר כי הוא לא נשאר לבד בבית אף פעם- ואגב גם הגורה לא נשארת לבד. הכל נקי, הכל שקט, הכלבים לא נכנסים לשטח שלה ואפילו לא לשטח המשותף. היא כל כך התעצבנה וצרחה ואמרה שאני אעזוב את הבית תוך 90 יום. אחר כך התקשרה שוב ואמרה שאני לא אביא את הגורה יותר לדירה. הזכרתי לה שזו הדירה שלי ושילמתי עבורה וכל עוד הכלבה לא מפריעה אין בעיה שאביא אותה. היא התפלצה וצרחה (אני מאוד נבהלת ומתקפלת כשצועקים עליי, מאוד) ואז אמרתי שבחוזה כתוב שאני יוצאת תוך חודשיים לא שלושה. שאלתי מה קורה אם אמצא דירה לפני תום הזמן- היא אמרה שאשלם לה לחודשיים. בקיצור נדפקתי. מצד אחד אני יכולה לעשות לה את המוות- להשאיר את הכלב שלי שינבח לה במוח, את הגורה להביא יחד איתי וכו' כדי שתגיד לי ללכת עכשיו. אבל היא מטורפת- היא מסוגלת בלי לחשוב פעמיים להכנס פנימה לדירה ולא יודעת מה לעשות להם. היא מסוגלת לעשות הכל. להישאר איתה בשכנות נראה לי רע. מאוד רע. אני גם לא רוצה לחפש מישהו אחר שיגור במקומי- כי אז אצטרך לצאת בדיוק כשהאחר נכנס, והוא צריך להיות מקובל גם עליה ובקיצור סבלנות אין לי. מה עושים במקרה כזה? כל כך רע לי ממנה שבא לי להקיא.