זקוקה לעזרתכם

גלייהו

New member
זקוקה לעזרתכם

בוקר טוב, אבא שלי סובל כבר זמן רב מדכאונות שנובעים כנראה מאי סיפוקו מהסביבה הקרובה, המצב הבטחוני, כלכלי מה לא. בקיצור, הוא כל הזמן דואג. לדעתי הוא פשוט נכנס למעגל כזה שקשה לצאת ממנו, וחשבתי שאולי יהיה נכון אם הוא יפנה את האנרגיה שלו והמרץ שלו, המחשבות לפרויקט או משהו אחר שפשוט יעסיק את המוח שלו, מבינים? חשבתי שאולי כדאי שהוא יתנדב לאיזשהו ארגון, וגם אולי יכיר אנשים ותהיה לו מטרה בחיים. וכאן אני זקוקה לכם, האם אתם מכירים/יכולים להמליץ לי על ארגונים שישמחו לעזרה? אגב, גם כל עשייה ורעיון אחר יתקבלו בברכה. אבא שלי הוא מתכנת אז גם בתחום הזה נראה לי שהוא ישמח לעזור. אשמח לשמוע מכם. תודה רבה מראש.
 

nutmeg

New member
גליהו

לא תמיד עיסוק בדבר אחד מוריד דאגות מדבר אחר. יש אנשים שהעשייה מטיבה עמם, מעניקה להם תוכן לחיים ומעשירה להם את היום יום - אבל הפטנט הזה לא עובד לגבי כולם. כשאדם נמצא בדיכאון הוא עצוב, מיואש, עושה חשבון נפש לגבי החיים שלו או ההישגים שלו וכד'. כדאי לפנות זמן ולקבל גם קצת תשובות לגבי הדברים הללו ולא רק להפנות את האדם להתעסק במשהו אחר שימלא את יומו וכאילו 'ישכיח' ממנו את מחשבותיו. עיסוק לא מבטל מחשבות. את מסכימה איתי שאפשר גם להיות עסוק עד האזניים וגם להמשיך לדאוג, או להתחשבן, או להיות עצוב? יש גם איזה מסר סמוי שאדם מדוכא מקבל מהחברה ששולחת אותו החוצה ואומרת לו"צא ותפקד" בדיוק באותו שלב בחייו שהוא הכי פחות יכול לתפקד. המסר הוא: "אנחנו לא מקבלים אותך כמו שאתה ולא ממש מוכנים לשמוע שאתה לא יכול" אם הוא מדוכא, כדאי שיגש לטפל בדיכאון. אם הוא מטופל כבר, כדאי לברר אם יש לו רצון או יכולת להביא את עצמו לאיזו עשייה. לפעמים בדיכאון כל מטלה - ולו הקטנה ביותר - נראית כבלתי אפשרית... ולפעמים, רק לפעמים מה שהכי עוזר בדיכאון הוא לקבל לגיטימציה מהסביבה דווקא לא לעשות. גם ככה הוא כנראה מרגיש אשמה שאינו יכול לתפקד כמקודם. הדרבון לתפקד בכל זאת ולמרות הקושי רק מנכח אותו עם חוסר היכולת ומעצים את האשמה. כדאי לברר איתו מה הוא היה רוצה (אם בכלל) ולנסות לקבל ולהמשיך לאהוב את אבא כמות שהוא גם כשהוא מדוכא, מודאג, ולא מתפקד כמקודם.
 

גרא.

New member
גלייהו,חסרה לי בפנייתך, התייחסות..

לגילו של אביך..יתכן שהוא בעיצומו של משבר גיל הארבעים, כפי שתוכלי לראות בקישור המצ"ב.לכן כלל לא בטוח, ואת בפנייתך רק משערת שהדכאונות קשורים לאי ספוקו בעבודה, מהמצב הבטחוני, הכלכלי.עובדה היא כי רבים רבים אינם מוצאים ספוק בעבודה, חוששים מהמצב הבטחוני/הכלכלי, ובכל אופן אינם נכנסים לדכאון..לכן להבנתי, לפני שנציע לאביך פתרונות להקל מעליו את הדכאון, יש צורך לאתר את הסבות לדכאונות שלו,ובהתאם להציע טיפול.הטיפול יכול להיות גם תרופתי, גם משולב תרופתי שיחתי,וגם כז מהסוג שהצעת..כולל כמובן כניסה לפעילות גופנית מוגברת, כמו הליכה מדי יום,אימון במכון כושר, מובן רק אחרי אישור של רופאו הפרטי.
 

גלייהו

New member
בוקר טוב

גילו של אבי הוא 57. והדכאון שלו קשור כפי שאמרתי לדאגות רבות. הן אם זה לאחיותיי, לאמא שלו, הוא לא מרוצה מעבודתו, הוא לא עוסק כרגע במקצוע שלו עקב פיטורים בעקבות התקף לב שקבל. הוא עבר גם ניתוח לב בעקבות התקף לב. כך שבאמת הוא עבר הרבה ועובר עדיין הרבה ביום יום. סבתי היא אשה קשה מאד שממררת לו את החיים. בנוסף לזה אחותו היא אשה חולה. בקיצור, כמו שהבנת לא חסר דאגות. אבל למרות הכל גם זה תלוי איך אנחנו רואים את הדברים ואיך אנחנו מפרשים ומגיבים אליהם. אמא שלי לדוגמא היא אשה מאד אופטימית ואבא שלי ממש הפוך ממנה. הוא רואה שחורות ולצערי תמיד צודק. אבל קשה לחיות ככה. לכן חשבתי שאם הוא יתעסק בפרויקט כלשהו שיעניין אותו ויקבל פידבקים חיוביים ויתיידד עם אנשים אז אולי הוא יצליח לצאת מזה. לחשוב על דברים אחרים ולא רק על צרותיו ודאגותיו, מבין? אבל אין לי רעיון לפרויקט כזה. לכן אני אשמח אם תוכלו לעזור לי במציאת רעיון. ממתינה להתייחסותך/כם. ויום טוב.
 

nutmeg

New member
כמה זמן עבר

מאז התקף הלב? רוב האנשים שעוברים התקף לב מפתחים דיכאון, את יודעת. יש קבוצות תמיכה במחלקות הקרדיאליות בדיוק בשל התופעה הזו.
 

גלייהו

New member
כן, הזהירו אותנו שהוא עשוי להיות ב

בדכאון. הניתוח לב היה לפני שנה בערך. הוא גם הלך לפסיכולוגית והיא נתנה לו כדורים. אבל באיזשהו שלב הוא הפסיק איתם כי הוא הרגיש טוב יותר. ועכשיו שוב חזר לו הדכאון. זה פשוט נובע מכל הגורמים ביחד, מבינה? והוא גם ממש לא אוהב את מקום העבודה שלו, כך שזה מוסיף לא מעט להרגשות שלו..אני מקווה שיבואו ימים יפים יותר.
 

nutmeg

New member
אז זהו

שכדורים נוגדי דיכאון הם לא אנטיביוטיקה שמפסיקים לקחת אחרי שמרגישים יותר טוב. הוא הרגיש יותר טוב בגלל שהכדורים החלו לפעול את פעולתם. בטח שאני מבינה שיש המון גורמים ביחד שלא תורמים להרגשתו, אבל לפחות את הטיפול התרופתי שיתחיל לקחת שוב ובאופן מסודר בלי להפסיק ללא התייעצות עם הרופא. אחר כך כשהרגשתו מעט תשתפר אפשר להתחיל לטפל בדברים האחרים.
 
למעלה