זקוקה לעזרתכם

[גברת מנוסה]

כאן אתה רושם דברים נוספים להודעתך הקודמת וכל אדם שנמצא במשבר יעזור לו לשנות גישה. בהחלט.

אבל אם היא נמצאת בדיכאון שלאחר לידה והיא זקוקה לטיפול תרופתי? מי ייקח אותה אם לא בעלה?
מי צריך גם להיות רגיש למצב העדין שהיא נמצאת בו, אם לא האדם היחיד שחי איתה? מי יכול להכניס לה קצת סנס לראש?
יש לכל אחת מהם אחריות, גם לו. אפילו אם היא הצד היותר "אינטליגנטי" (מי אמר שאישה תמיד צודקת?)
אף אחד לא עושה איתחול לקשר, זה בלתי אפשרי. מנסים לקרוא את המצב כרגע ולהמשיך הלאה. ואם לא יודעים לדבר או אין עם מי, אולי לפנות לגורם שלישי?

והזעזוע בדרך כלל בא אחרי לידה ראשונה. זהו שינוי די משמעותי לזוג.
ואם לא מסתדרים לאחר הלידה הראשונה ולא פותרים את המשבר, למה להביא עוד ילדים (בדומה לויכוח כאן בפוסט "עד כמה אני מנוול?")......

שיהיה לה המון רוגע ובהצלחה

ותודה "פילוסוף"

 

[גברת מנוסה]

אחת= אחד

 

[Nothappy]

אהבתי את התגובה

תודה רבה לך גברת מנוסה

 

[Nothappy]

אהבתי את התגובה

תודה רבה לך גברת מנוסה

 

[גברת מנוסה]

ומה את לומדת ממנה?

 

[V i n a]

את סותרת את עצמך.

- "..אם דברים בעבר הפריעו לי באישיות שלו ולא התייחסתי, עכשיו הם לגמרי בולטים וחורים לי.."
- "..הוא פשוט השתנה מאז שהבייבי נולדה.."

אז רגע..
האם זה הוא שהשתנה לאחר הולדת התינוקת, או האם זו את שהשתנית ולפתע כועסת על אותם הדברים שבעבר פחות הפריעו לך?

מצד אחד את אומרת שמפריע לך שהוא עקשן ולא מסוגל לוותר על דברים קטנים.
מצד שני זו את שעושה עניין משאלה מאוד לגיטימית שהוא שאל לגבי האזניות שלו, איפה הוויתור שלך לגבי דברים קטנים?
את אומרת שאת פדנטית בכל הנוגע לבית ולילדה, איפה הייתה הפדנטיות שלך לגבי הבית כשאת מאפשרת לחתול להרוס\ללעוס\לשרוט את האזניות?
ואיפה הפדנטיות שלך לגבי הילדה כשאת מלמדת אותה שזה בסדר לשחק עם החתול בדברים בעלי ערך (אזניות לא צומחות על עצים) ולהרוס אותם?

ולמה זה כ"כ מרתיח אותך כשהוא מביע תמיהה על כך שהאזניות שלו הפכו למשחק לחתול?
ולמה, הו למה, את הופכת את האזניות שלו למשחק במקום את המטען של הנייד שלך לדוגמה?
אייבורי ונעלי הניין ווסט שלו מעלים נקודה מעניינת.

הפכת אותו לשעיר לעזאזל ושק אגרוף.
נכון, להיות הורה זה לא קל אבל את לא עוזרת כשאת בועטת באדם היחיד שאמור לשאת איתך בנטל.
צק צק צק..

 

[אייבורי]

רק שתדעי שאני לא מסכים לחתולים לשחק בנעלי הניין וסט שלי.

 

[V i n a]

ומי מסכים לך לשחק בהן?

 

[אייבורי]

אף אחת לא קובעת עלי.

[רק אמא, זוגתי, הדודה, הילדות והכלב מאג'יק]

 

[מפלצת או ילדה]

בעיה העיקרית אינה בעלך

אלא איבוד השפיות הזמני שלך

. הישיבה הממושכת בבית, בלי פעילות משמעותית 'של גדולים', רתוקה לנקיונות אינסופיים ולעוללית תלויה ותובענית, הביאה אותך לחוסר שיווי משקל כאישה וכאדם, וכאן גם נשמע שלדיכאון לאחר לידה.
השנאה כלפי הבעל, החרדות סביב הסטריליות, רגישות מוגברת ושאר דברים מטריפים הם מהסימפטומים הידועים לשמצה של התופעה הזו, שמעדיפים לצלול ראש לתוכה ולהדחיק את קיומה בעבודות ניקיון כפייתיות שעליהן אחר כך גם לא מקבלים שום מדליות

.
אבל אם את חפצה בבית יציב ונורמלי לילדה שלך אחרי <או לפני> הכל, אז כדאי לך מאוד לקחת את עצמך בידיים, ולהיעזר באיש מקצוע לפני שאת מחריבה לעצמך את הזוגיות הזו סופית.

נשמע שאת בכל הכוח מנסה להילחם בזה, אבל בדרך מתישה ולא נכונה, עם סדרי עדיפויות שגויים לחלוטין, וכדאי שתעצרי את הדהירה הפרועה הזו.
את אחרי לידה. לא חייבים בית מתוקתק, ולא צריך לשחק אותה וונדר וומן בשקל תשעים. היעד העיקרי שלך עכשיו צריך להיות לשמור על השפיות ועל יחסים בריאים

.
אם בית נקי עושה לך נעים - תנקי בחדווה. אבל אם את עושה את זה כדי להוכיח לעולם שאת עדיין נורמלית - חדלי התמרקויות

שמרי את כוחותיך.
ותחזרי בהקדם לעבוד. יש נשים שזה מציל אותן מאבדון.

 

[Nothappy]

לא נראה לי שציינתי משהו

כבר חזרתי לעבודה! אני עובדת משרה מלאה, מנהלת מחלקה ובנוסף עדין מניקה את הקטנה. הנטל של הטיפול בבית הוא עצום ולא יזיק קצת ההערכה גם בלי ההערות שלו או שלכם לצורך העניין. ואני ממש לא משועממת, אין רגע דל בחיי לידיעת למי שהגיב כך.

 

[Ricca]

אל תקשיבי למרשעים.

מה שאת עושה הוא קשה בצורה לא רגילה.

האם בן זוגך לוקח חלק בטיפול בקטנה?
האם זה יכול להיות בגלל שאת לא סומכת עליו מספיק?

 

[נומלה]

איך זה מסתדר עם:

"הייתי כל היום בבית עם התינוקת"?

 

[פיסטוק אורגני]

למה ככה? יש לי הערכה רבה

למניפולציות שלך .

 

[V i n a]

ואל תשכחי להוסיף

שגם האוכל שלה הוא נום נום, הניקיונות נטולי רבב והבעל שלה אכן פוץ בלתי נסבל.
אם כבר לתת הערכה- אז עד הסוף.

 

[Nothappy]

תודה וינה

על הפירגון!
בכל אופן כל הריב באמת נוצר כי נתקעתי בבית יום שלם. ללא סידור לילדה. אולי באמת המסקנה היא לא להישאר בבית?

 

[קרן השמש2]

משבר "אחרי לידה" קלאסי,

תראי, הספרות המקצועית טוענת שכל זוג אחרי לידה עובר משבר כזה או אחר אחרי הלידה הראשונה.
למה? כי הצטרפה צלע והשינוי כעובדה, הוא עצום.
טרם התרגלתם לשינוי והאמוציות באוויר ששכחתם לקחת אוויר ולנסות לזרום איתו.
קחי אוויר, תני לו להכנס לשיגרה החדשה כמו שהוא לומד אותה גם אם לא מהר ואינסטנקטיבית כמוך. הוא בעצמו לא יודע איך לאכול את הסיטואציה החדשה ובטח את המושג אבא.
אני מבינה שזה נשמע לך קצת 'מרגיע מדי' אבל את תראי שעוד חצי שנה למשל את תדברי אחרת על כל המצב.
בנוסף, אשמח אם תתקני אותי ואני אומרת את זה בזהירות רבה, אבל מורגש לי מבין השורות שאולי את עוברת סוג של משבר הורמונלי רגשי שעוברות הרבה נשים שאולי מתקשר לדכדוך אחרי לידה. זה טבעי, הרבה נשים חוות את זה והכי נכון וחכם הוא לגשת ולשוחח עם איש מקצוע מוסמך ומנוסה בכמה מפגשים בהם תוכלי להוציא קיטור ולקבל כלים שיוכלו לעזור לך לעבור את התקופה הראשונית הזו.

שוב, זה טבעי וזה בסדר. רק גשי לקבל את הכלים הנכונים, לא דרך פיתרון מוחץ בפורום.
בהצלחה יקירה!!!

 

[גברת מנוסה]

 

[סטנגה Joe]

בתור התחלה

נסי לדבר איתו ולספר לו איך את מרגישה