זקוקה לעזרה.

[mmelani]

זקוקה לעזרה.

שלום, אני בת 19 ואני נמצאת במצב שתמיד חוזר עליו ואני מקווה שתוכלו לעזור לי. הילדות שלי הייתה קשה מבחינה נפשית- הייתי ילדה שמנה. סבלתי מהערות והתרחקתי מאנשים והייתי מאוד שקטה. תמיד הייתה לי חברה אחת שהקפידה להזכיר לי שוב ושוב במשך כל הילדות שלי כי אני שמנה והיא רזה רזה רזה (דבר שמאוד השפיע עליי כילדה קטנה). בתקופת התיכון רזיתי והייתי כמו כל אחת, אך בהרגשה הפנימית נשארתי אותה ילדה קטנה מרוחקת שתקנית וביישנית מאוד. ראיתי את עצמי עדיין כבן אדם שמן ולא ניסיתי להתחבר עם אנשים כדי שלא יראו את החסרונות והפגמים בי. חשוב לציין כי אני גרה במקום בו הקהילה קטנה וסגורה מאוד ואיננו מתערבבים עם אנשים "אחרים" שאינם מהקהילה. בגלל שהקהילה קטנה ומסוגרת, שמים לב לכל תנועה ומעשה שלך- ויש סטנדרטים ונורמות מסויימות שצריך לעמוד בהם. האם את יפה, רזה, משכילה (אפילו יש גיל וזמן מסויים שצריך להתחיל בו תואר ראשון, אם לא את נחשבת כמטומטמת בלי רצון ללמוד גם בעתיד), באה ממשפחה טובה, לא פרועה, מנומסת. בקיצור מושלמת. כמובן שאין דבר כזה אך כולן שואפות לכך. עם השנים עליתי וירדתי במשקל. וכל פעם כשרזיתי הרגשתי טוב אך יחד עם זאת הרגשתי תמיד כי אני עדיין לא רזה מספיק. לא ראיתי גוף שאהבתי כששקלתי גם 50 ק"ג, משקל שתמיד רציתי להיות בו. אני תמיד במצב של "אני ארזה ורק אז אני אתחיל לחיות כמו שצריך ואתערבב עם החברה ולא אתבייש בדבר". אך בפועל גם כשאני רזה אני חושבת שעדיין לא הגעתי לנקודה הזאת וחיה בסבל הזה שאינני מתאימה "להם" ואינני נראית טוב או "שווה" להם. מצב זה חזר על עתמו מספר פעמים כאשר ירדתי במשקל ועליתי וחוזר חלילה. מבחינת אופי אני חושבת שאני מאוד בסדר, האנשים שכן מכירים אותי באמת שנתתי להם להיכנס לחיים שלי מראים לי המון אהבה ואהדה כלפיי. אך מהחברה והקהילה הכוללת אני מאוד מתרחקת ומתנהגת לרוב בסנוביות כמו שמכנים זאת, מתוך חשש שיראו את הפגמים שבי, עד כמה אני שמנה ואיך הגוף שלי נראה. בקהילה הסגורה כפי שהזכרתי, הציפיות מאוד גבוהות, וכמעט כולן רזות רזות. דבר שמבדיל אותי מהם לפי דעתי. אני לא התחנכתי וגדלתי עם הקהילה הזאת בילדותי דבר שנתן לי אופי שונה ודרך הסתכלות שונה על דברים מסויימים ודרכי החיים, ועל מה באמת חשוב בחיים האלה. זהו עוד דבר המבדיל אותי מכולם. מבפנים אינני דומה להם- אך בשורה התחתונה אני כן חלק מהקהילה הזו ואני צריכה לשמור על הציפיות גבוהות. עברתי למרכז לבדי, והתחלתי ללמוד לתואר. אפשר להגיד שקצת התחרקתי מהקהילה הזו. הבעיה שלי כעת זה שאני מאוד לא אוהבת איך שאני נראית, עליתי במשקל ואני עולה גם תוך כדי שאני נשאבת לתוך המערבולת הזאת של המחשבות האלה. אני רוצה כן להתחבר עם אנשים ולהכיר אותם ובעיקר ללמוד איתם. אך בגלל הבעיה עם הדימוי העצמי שלי אינני מתחברת לחברי הכיתה שלי ושוב מתנהגת ב'סנוביות' כפי שאני מורגלת בהתנהגות שלי בחברה (אציין גם שכל חברי הכיתה שלי גדולים ממני ב5 שנים לפחות.) אני מרגישה שאני לא יודעת כבר איך ליצור קשרים עם אנשים. יש לי בעיה ללמוד לבד, עם עצמי. זאת אומרת מבחינה שכלית אין לי בעיה ואני מבינה וקולטת את החומר, אבל כמובן שצריך לשבת ולהכין שיעורי בית כדי ליישם הכל, וכשאני יושבת ללמוד אני תמיד מוצאת משהו אחר מאוד חשוב לעשות ובסופו של דבר אני כלל לא לומדת. אני חושבת שאני צריכה חברה שתוכל לגרום לי לשבת וללמוד. להגיד ולקבוע כי "עכשיו אנחנו מכינים את העבודה" להיפגש לכבוד זה ולהכין את העבודה. וכאן מתחיל המעגל שחוזר על עצמו- איך אכיר אנשים אחרים ואתפתח מבחינה אישית וגם יעזור לי מבחינה לימודית, אם אני עדיין מתביישת בעצמי ולא מוכנה להשתחרר? קשה לי להשתחרר מהעובדה הזאת כי לאנשים שאינם מהקהילה שלי לא באמת אכפת איך אני נראית ומה אני עושה או עשיתי בחיים שלי, איך אני מתלבשת ולאן אני יוצאת ועם מי. קשה לי ליצור קשרים חברתיים ואני מרגישה אבודה הן מבחינה חברתית והבדידות שתוקפת אותי לעיתים והן מבחינה לימודית שאני לא מצליחה להשקיע ותמיד חוששת שהכל ירד לטמיון. אני מאוד רוצה לרדת שוב במשקל ולהרגיש טוב עם עצמי, להיפטר מהרגשות הכואבות והסבל שלי כילדה שמנה. אני מרגישה שאני מבזבזת זמן במצב 'הביניים' הזה שאני נמצאת בו, שאני תמיד מחכה שמשהו יקרה ויגיע ורק אז אתחיל לחיות כמו שאני רוצה מייחלת. אשמח לעצות. סליחה על האורך! תודה רבה

 

[גרא.]

mmelani,מתוך מכלול הבעיות שהעלית,אתייחס לפי

שעה,רק לשתיים.ראשית נושא הלימודים.את מדגישה שיש לך בעייה ללמוד לבד,והדרך שבה את מארגנת את הלימוד שלך בבית, מתאפיינת במיסמוס זמן כיוון שאת טרודה כל הזמן בלעשות דברים חשובים אחרים.זו בעייה מוכרת במיוחד כאשר יושבים ומנסים ללמוד לבד.הכרתי את המצב הזה,בעצמי שעה שלמדתי באוניברסיטה,ולכן עשיתי מה שמתבקש,פניתי לכמה מהסטודנטים,ויצרנו קבוצת למידה,גם על שיעורי הבית,גם לקראת בחינות.כשאת נמצאת בקבוצה,הדחיינות עליה דברת פשוט לא יכולה להתקיים.מעבר לכך,יש ממד חברתי ללמידה כזו,שכן היא מאפשרת מפגשים למטרות חברתיות,שלא קשורות לנושא הלימודים.שוב,מנסיוני האישי. שנית,לגבי הלביליות (תנודתיות) במשקל שלך,העיסוק כמו אובססיבי בדימוי העצמי הפנימי והחיצוני שלך,במיוחד על רקע צפיות הקהילה הקטנה שלך,שכלכל הבנות/נשים יהיו רזות (לא בדיוק ברורה לי הציפייה הזו).את מנסה להתמודד בעצמך לשווא כמה שנים יורדת ועולה במשקל תדירות,וזה משפיע כפי שאת כותבת על הדימוי העצמי שלך,ומקשה על הסתגלות חברתית.לבדך,mmelani לא תוכלי לפתור על בעיית המשקל שלך,שיש בה אלמנטים של הפרעת אכילה.את חייבת למצוא את הטיפול המתאים.זה יכול להיות דרך פנייה למרפאה להפרעות אכילה שיש בכל קופ"ח,דרך השתתפות בקבוצת תמיכה להרזייה,ויש אנונימיות,או בזהות גלוייה כמו מרזי מורית לדוגמא.חייב לומר שקבוצות תמיכה כאלה,הופכות עד מהרה גם למשמעותיות מבחינה חברתית.כך שיש בהצטרפות לקבוצה כזו,יתרונות רבים.כל מה שלא תבחרי לעשות,מאחל הצלחה.