זקוקה לעזרה..

[עצובהאבלאופטימית]

זקוקה לעזרה..../images/Emo10.gif

אני מרגישה שאני בסוג של משבר. מרגישה ששום דבר בחיים שלי לא נמצא עכשיו במקום. הזוגיות קשה ומעיקה, היינו על הסף המון פעמים, אבל יש לי הרגשה ששנינו פשוט פחדנים מדי, פוחדים לפרק וללכת, מפחדים על הילדים- אז פשוט "סוחבים" ככה, הרגשה של להיות בזוגיות ולהרגיש הכי בודד בעולם! הרגשה קשה מאוד. ובעבודה- לאחר קידום משמעותי שציפיתי לו, הרגשה שזה לא מה שציפיתי לו, שאני "קורעת את התחת" ולא רואה שום תוצאות או פידבק חיובי. להפך מקבלת פידבק שלילי, הרגשה שמאוכזזבים מהתיפקוד שלי. לא יודעת אם אני צריכה להמשיך במקום הזה, מרגישה שהוא עושה לי רע. אין לי חשק לחברים המועטים שעוד יש, כי מרגישה שצריכה לשחק לידם, לשים מסיכה. כלפי חוץ אני נראית הכי מוצלחת בעולם, ובפנים? אני מרגישה שהעולם שלי קורס. כבר היינו אצל יועץ זוגי ביחד, הייתי אצל מטפת לבד- וכלום לא נפתר, לא מגיעה לשום מסקנה לשום החלטה. לאן לפנות? איפה אפשר לקבל עזרה?

 

[גרא.]

עצובהאבלאופטימית,דומה שאת משדרת רגשות חזקים

של שחיקה.שחיקה,היא תחושה עזה של אכזבה ותסכול עקב הפער שנוצר בין המצוי לרצוי,בין מה שרוצים שיקרה,לבין מה שקורה בפועל.בנית אי פעם בעבר,זוגיות עם המון חלומות,שאיפות,פנטזיות,ומה לא.במרוצת השנים,נולדו ילדים, המשפחה התרחבה,ובהדרגה,הדינמיקה המשפחתית החיובית,היצירתית,הבונה,המבטיחה,הלכה ונמוגה.כך גם בעבודה השקעת המון מעצמך כי ראית בה מקום/מקור לקריירה.הסבות לא כל כך חשובות,אלא המציאות הלא נוחה של אכזבה ותסכול נוספים בפזה השנייה של חייך.לגבי הזוגיות,לרוב טיפול כן יכול להצליח,בשני תנאים,מטפל/ת מעולה,אבל ובעקר אם קיימת אצל בני הזוג איזה שהיא אהבה,גם כזו קטנה,קטנטנה,שהטיפול יכול להשתמש בה,לפוח בה חיים,ולשפר בעיקר את התקשורת המילולית/לא מילולית בין בני הזוג.גם כאן לדברייך,הצפוי מתקע באיזה שהוא מקום,ונשאר רק המצוי.מסקנה לא קלה,אבל בלתי נמנעת מהמצבים האלה,שאתם,שניכם,זקוקים לשינוי..אלא כפי שכתבת,שניכם פשוט פחדנים,מפחדיפ לפרק ב ג ל ל הילדים.טעות אופיינית של זוגות רבים במצבם.הורים לא מאושרים,בית חסר תקשורת,חסר חום ואמפטיה זוגית,נורא הרבה יותר לילדים מאשר,הורים גרושים שכל אחד פחות או יותר מצליח לשקם את חייו.הכלל הוא,לא נשארים יחד בגלל הילדים.לא נשארים יחד בגלל הרכוש.תמיד תמיד אפשר למצוא פתרון בעיקר בדרך של גישור.רק שתביני,את בגילך,מרגישה כבר צורך מאד חזק להגשמה עצמית,כאשר את יודעת,שזה הזמן,ופספוס לא בא בחשבון.חשוב שתדעי שמרבית הזוגות המתגרשים בכל גיל,עושים את זה ביוזמת האשה דווקא.את רוצה שינוי? את רוצה לנסות לפחות להיות מאושרת,תחושה שאבדה לך זה מכבר,קחי את גורלך בידך,אזרי עוז,והחליטי ללכת על הכל.תהליך גירושין,פנייה לקריירה שנייה,אולי עצמאית באיזה שהוא תחום.תמשיכי להיות עצובה,אבל נסי לממש את החלק האופטימי שאת מרגישה שעדיין יש בך.בהצלחה.