למען ילדינו
New member
זקוקה לייעוץ..
הי חבר'ה, מזמן לא נכנסתי כי אין לי זמן, אין לי אנרגיות וגם מסיבות בריאותיות.. בכל זאת צצה בעיה עם השילוב של הבן שלי ואשמח לקבל עצות: בשנה שעברה הוא התחבר בגן חובה רגיל עם ילד מקסים, רגיל, מכיל ורגיש. בתחילת השנה (כיתה א' רגילה) לחבר המקסים היה קצת קשה והוא הגיב מספר פעמים מועט בצעקות. בינתיים הוא חזר להתנהג בצורה נאותה כבר מזמן אבל כנראה שלבני היקר מאוד קשה להשתחרר מהטראומה (או האובססיה) והוא עושה כל מאמץ לנתק איתו קשר ואף טורח להודיע לו על כך מספר פעמים ביום. בכל פעם שהוא נתקל בו בבית הספר הוא אומר לו אני לא חבר שלך כי אתה צועק, ומבקש מילדי הכיתה לא להיות חברים שלו כי הוא צועק. בשיעור הוא לא נותן לו לפתוח את הפה שוב מהסיבה ש"הוא צועק", בבית הוא לא מפסיק לדבר על זה גם איתנו וגם עם כל מי שמעוניין או לא מעוניין לשמוע. מה עושים?? שכנועים לא עוזרים, הסברים לא מתקבלים אצלו ויש לי הרגשה שככל שאני מדברת יותר - הוא עושה יותר "דוקא" וגם נהנה מזה. אשמח לקבל עצות איך לצאת מהפלונטר. חשוב לי שיחזרו להיות חברים כי לבן שלי אין "מלאי" של חברים חלופיים ואני חוששת שיחווה בדידות בבית הספר. תודה רבה!
הי חבר'ה, מזמן לא נכנסתי כי אין לי זמן, אין לי אנרגיות וגם מסיבות בריאותיות.. בכל זאת צצה בעיה עם השילוב של הבן שלי ואשמח לקבל עצות: בשנה שעברה הוא התחבר בגן חובה רגיל עם ילד מקסים, רגיל, מכיל ורגיש. בתחילת השנה (כיתה א' רגילה) לחבר המקסים היה קצת קשה והוא הגיב מספר פעמים מועט בצעקות. בינתיים הוא חזר להתנהג בצורה נאותה כבר מזמן אבל כנראה שלבני היקר מאוד קשה להשתחרר מהטראומה (או האובססיה) והוא עושה כל מאמץ לנתק איתו קשר ואף טורח להודיע לו על כך מספר פעמים ביום. בכל פעם שהוא נתקל בו בבית הספר הוא אומר לו אני לא חבר שלך כי אתה צועק, ומבקש מילדי הכיתה לא להיות חברים שלו כי הוא צועק. בשיעור הוא לא נותן לו לפתוח את הפה שוב מהסיבה ש"הוא צועק", בבית הוא לא מפסיק לדבר על זה גם איתנו וגם עם כל מי שמעוניין או לא מעוניין לשמוע. מה עושים?? שכנועים לא עוזרים, הסברים לא מתקבלים אצלו ויש לי הרגשה שככל שאני מדברת יותר - הוא עושה יותר "דוקא" וגם נהנה מזה. אשמח לקבל עצות איך לצאת מהפלונטר. חשוב לי שיחזרו להיות חברים כי לבן שלי אין "מלאי" של חברים חלופיים ואני חוששת שיחווה בדידות בבית הספר. תודה רבה!