זקוקה לייעוץ. ../images/Emo101.gif
מה עושים כאשר יודעים בודאות במה לא רוצים לעסוק אך לא יודעים בכלל במה כן רוצים לעסוק ? (או, ליתר דיוק - בעלי נסיון בתחום בו לא רוצים לעסוק ?) אז קצת על עצמי. בת 34 עוד מעט. נסיון תעסוקתי מועט ביותר. בתחילת חיי המקצועיים הייתי מוכשרת ומצליחה. אח"כ זה נתקע. וזה הסיפור: השתחררתי מהצבא. התקבלתי לעבודה בבנק יוקרתי (הייתי בערך בת 22-23). התקבלתי מבין 9 מועמדים אחרים, ולאחר בחינות ובדיקות מקיפות ותהליך קבלה ארוך ומייגע לבחורה צעירה לאחר צבא. עברתי הכל בהצלחה, והתקבלתי לעבודה. השתלבתי נהדר, ובתוך כחודש ימים כבר קיבלתי תחת חסותי להדריך עובדים חדשים בסניף הבנק, (עובדים אקדמאים, חלקם בעלי תואר שני, ואני רק ילדונת בת 22 שמדריכה אותם...), ומעמדת הטלר הועברתי מיד (לאחר כחודש) אל אחת המחלקות, שם תחומי אחריותי וסמכותי גדלו כל הזמן. המנהלת צפתה לי עתיד מזהיר בבנק, ובכל שיחה בינינו הבהירה לי כי היא צופה ממני לגדוּלוֹת. היא תמיד הבהירה כמה היא מעריכה את חוכמתי, והשתלבותי, ויכולת הקליטה המהירה שלי, ואין לה ספק שאגיע רחוק.... אך אני, בהיותי צעירה (וטיפשה), הצהרתי בגלוי על חלומי בלימודי פסיכולוגיה. באחת משיחות ההערכה עם המנהלת, היא הציעה לי ללמוד כלכלה במימון חלקי של הבנק. אני התעקשתי על לימודי פסיכולוגיה. היא ניסתה לשכנע, ואני, התבצרתי בעמדתי. חלמתי להיות פסיכולוגית. לאחר כמעט שנה של עבודה בבנק, בשיחה נוספת, מסרה לי המנהלת כי קיבלתי קביעוּת בבנק (חלומו של כל עובד.....מדובר בהטבה כספית אדירה, כמו גם הטבות נוספות). בטיפשותי, הצהרתי בגלוי, ובפני כל, כי אני במילא מתכוונת לעזוב, ולהגשים חלום ללימודי פסיכולוגיה. ביום קבלת הקביעוּת בבנק, שמעתי את רחל, אחת מעובדות הבנק הותיקות, אומרת למנהל שלנו: "חבל שתשקיעו בה כל-כך הרבה. היא במילא מתכוונת לעזוב". באותו יום הודיעו לי על פיטוריי. בצירוף מכתב המלצה חם. הלכתי להגשים חלום, וללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. במהלך כל הלימודים מצאתי עבודות מזכירותיות מזדמנות. סיימתי את הלימודים בהצטיינות, למרות שלא נהנתי מהם במיוחד. מאוד התאכזבתי מהתכנים המשעממים והתיאורטיים, ולא אחת שקלתי לעזוב באמצע את הלימודים. אבל התחלתי, והחלטתי לסיים. חלומי הפעם היה למצוא עבודה כרכזת כח-אדם בחברה כח-אדם בסיום התואר. ואכן, מצאתי עבודה כזו, באחת החברות המובילות בשוק. התאכזבתי מהתפקיד, מתוכנו הרדוד (ראיונות שטחיים בד"כ, הרבה עבודת שיווק), ומהשכר הבלתי נאה שבצידו. ולאחר כחצי שנה עזבתי. לא אהבתי את עבודת השיווק הרבה הכרוכה בתפקיד זה. ולא אהבתי את סביבת העבודה התחרותית, וגם את המנהלת הכפייתית עימה עבדתי (שפוטרה לאחר שעזבתי). קיבלתי דמי אבטלה תקופה מסויימת. ישבתי בבית תקופה מסויימת. ושוב מצאתי עבודה בחברת כ"א, כרכזת כ"א. ושוב גיליתי ש"זה לא זה", ואני לא נהנית מהג'וב הזה. שוב עזבתי לאחר מספר חודשים. ושוב - קיבלתי דמי אבטלה, וישבתי בבית. מאז - אני בבית (כבר כמעט 4 שנים !!!) בינתיים, נרשמתי ללימודי תואר שני בניהול מערכות בריאות. כדי להעביר את הזמן, ולצבור ידע נוסף, שנראה לי מעניין. גם את התואר השני סיימתי בממוצע גבוה, למרות שחלק ניכר מהלימודים לא עניינו אותי... (התחלתי ולכן אסיים...). וכיום אני בוגרת תואר ראשון בהצטיינות. בוגרת תואר שני, אך מובטלת כרונית. ומה הלאה ? הייתי מאוד שמחה למצוא עבודה אדמיניסטרטיבית במערכת הבריאות. נשמע לי דווקא מעניין. אני רוצה לעבוד. יודעת שהטעות הגדולה שלי היא עזיבת הבנק. הייתי צריכה להשאר שם, וללמוד במקביל, כפי שהוצע לי. בודאי הייתי היום באחד התפקידים הבכירים בבנק. אני מרגישה כשרון מבוזבז. לא יודעת לאן לפנות. באיזה תחומים להציע את עצמי, ולאן לפנות. הימים עוברים, הזמן עובר, ותהליך מציאת העבודה הולך ונעשה קשה יותר ויותר. אני יודעת שאיני רוצה לעבוד בכח-אדם. רוצה להשתלב בתפקיד אדמיניסטרטיבי. מעניין. כמו זה שהיה לי בבנק. או אולי במערכת הבריאות. אבל איך עושים זאת ? איך חוזרים למעגל העבודה אחרי העדרות ארוכה מבחירה ?? (מיותר לציין את המיומנויות שאיבדתי במהלך היציאה משוק העבודה. מיומנויות של בטחון והערכה עצמית בראיונות, למשל...כבר איני מרגישה ראויה כמו בעבר...) תודה על ההקשבה.
מה עושים כאשר יודעים בודאות במה לא רוצים לעסוק אך לא יודעים בכלל במה כן רוצים לעסוק ? (או, ליתר דיוק - בעלי נסיון בתחום בו לא רוצים לעסוק ?) אז קצת על עצמי. בת 34 עוד מעט. נסיון תעסוקתי מועט ביותר. בתחילת חיי המקצועיים הייתי מוכשרת ומצליחה. אח"כ זה נתקע. וזה הסיפור: השתחררתי מהצבא. התקבלתי לעבודה בבנק יוקרתי (הייתי בערך בת 22-23). התקבלתי מבין 9 מועמדים אחרים, ולאחר בחינות ובדיקות מקיפות ותהליך קבלה ארוך ומייגע לבחורה צעירה לאחר צבא. עברתי הכל בהצלחה, והתקבלתי לעבודה. השתלבתי נהדר, ובתוך כחודש ימים כבר קיבלתי תחת חסותי להדריך עובדים חדשים בסניף הבנק, (עובדים אקדמאים, חלקם בעלי תואר שני, ואני רק ילדונת בת 22 שמדריכה אותם...), ומעמדת הטלר הועברתי מיד (לאחר כחודש) אל אחת המחלקות, שם תחומי אחריותי וסמכותי גדלו כל הזמן. המנהלת צפתה לי עתיד מזהיר בבנק, ובכל שיחה בינינו הבהירה לי כי היא צופה ממני לגדוּלוֹת. היא תמיד הבהירה כמה היא מעריכה את חוכמתי, והשתלבותי, ויכולת הקליטה המהירה שלי, ואין לה ספק שאגיע רחוק.... אך אני, בהיותי צעירה (וטיפשה), הצהרתי בגלוי על חלומי בלימודי פסיכולוגיה. באחת משיחות ההערכה עם המנהלת, היא הציעה לי ללמוד כלכלה במימון חלקי של הבנק. אני התעקשתי על לימודי פסיכולוגיה. היא ניסתה לשכנע, ואני, התבצרתי בעמדתי. חלמתי להיות פסיכולוגית. לאחר כמעט שנה של עבודה בבנק, בשיחה נוספת, מסרה לי המנהלת כי קיבלתי קביעוּת בבנק (חלומו של כל עובד.....מדובר בהטבה כספית אדירה, כמו גם הטבות נוספות). בטיפשותי, הצהרתי בגלוי, ובפני כל, כי אני במילא מתכוונת לעזוב, ולהגשים חלום ללימודי פסיכולוגיה. ביום קבלת הקביעוּת בבנק, שמעתי את רחל, אחת מעובדות הבנק הותיקות, אומרת למנהל שלנו: "חבל שתשקיעו בה כל-כך הרבה. היא במילא מתכוונת לעזוב". באותו יום הודיעו לי על פיטוריי. בצירוף מכתב המלצה חם. הלכתי להגשים חלום, וללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. במהלך כל הלימודים מצאתי עבודות מזכירותיות מזדמנות. סיימתי את הלימודים בהצטיינות, למרות שלא נהנתי מהם במיוחד. מאוד התאכזבתי מהתכנים המשעממים והתיאורטיים, ולא אחת שקלתי לעזוב באמצע את הלימודים. אבל התחלתי, והחלטתי לסיים. חלומי הפעם היה למצוא עבודה כרכזת כח-אדם בחברה כח-אדם בסיום התואר. ואכן, מצאתי עבודה כזו, באחת החברות המובילות בשוק. התאכזבתי מהתפקיד, מתוכנו הרדוד (ראיונות שטחיים בד"כ, הרבה עבודת שיווק), ומהשכר הבלתי נאה שבצידו. ולאחר כחצי שנה עזבתי. לא אהבתי את עבודת השיווק הרבה הכרוכה בתפקיד זה. ולא אהבתי את סביבת העבודה התחרותית, וגם את המנהלת הכפייתית עימה עבדתי (שפוטרה לאחר שעזבתי). קיבלתי דמי אבטלה תקופה מסויימת. ישבתי בבית תקופה מסויימת. ושוב מצאתי עבודה בחברת כ"א, כרכזת כ"א. ושוב גיליתי ש"זה לא זה", ואני לא נהנית מהג'וב הזה. שוב עזבתי לאחר מספר חודשים. ושוב - קיבלתי דמי אבטלה, וישבתי בבית. מאז - אני בבית (כבר כמעט 4 שנים !!!) בינתיים, נרשמתי ללימודי תואר שני בניהול מערכות בריאות. כדי להעביר את הזמן, ולצבור ידע נוסף, שנראה לי מעניין. גם את התואר השני סיימתי בממוצע גבוה, למרות שחלק ניכר מהלימודים לא עניינו אותי... (התחלתי ולכן אסיים...). וכיום אני בוגרת תואר ראשון בהצטיינות. בוגרת תואר שני, אך מובטלת כרונית. ומה הלאה ? הייתי מאוד שמחה למצוא עבודה אדמיניסטרטיבית במערכת הבריאות. נשמע לי דווקא מעניין. אני רוצה לעבוד. יודעת שהטעות הגדולה שלי היא עזיבת הבנק. הייתי צריכה להשאר שם, וללמוד במקביל, כפי שהוצע לי. בודאי הייתי היום באחד התפקידים הבכירים בבנק. אני מרגישה כשרון מבוזבז. לא יודעת לאן לפנות. באיזה תחומים להציע את עצמי, ולאן לפנות. הימים עוברים, הזמן עובר, ותהליך מציאת העבודה הולך ונעשה קשה יותר ויותר. אני יודעת שאיני רוצה לעבוד בכח-אדם. רוצה להשתלב בתפקיד אדמיניסטרטיבי. מעניין. כמו זה שהיה לי בבנק. או אולי במערכת הבריאות. אבל איך עושים זאת ? איך חוזרים למעגל העבודה אחרי העדרות ארוכה מבחירה ?? (מיותר לציין את המיומנויות שאיבדתי במהלך היציאה משוק העבודה. מיומנויות של בטחון והערכה עצמית בראיונות, למשל...כבר איני מרגישה ראויה כמו בעבר...) תודה על ההקשבה.
