זקוקה לאוזן ועיצה
שלום אני בת 40 נשואה כ 12 שנים ואמא ל3 , ילדה מנישואים קודמים ושני בנים משותפים לנישואים אלה, בעלי צעיר ממני ב 4 שנים ובלי קשר לפער הגילאים הוא דיי ילדותי ואימפולסיבי. בעיקרון הוא בחור טוב ויודע לאהוב רק מה כשהוא כועס אז הוא מפגין את זה בכל מאודו ולא רואה בעיניים. אני יכולה לסכם שרוב הריבים שלנו הם סביב הילדים, אני מאד רוצה שהילדים ירגישו שכשהם מגיעים הביתה אז הם ירגישו שיש להם את הפינה שלהם ומי שמבין אותם ובעלי לעומת זאת רואה שחור ולבן ..אין אצלו אפור. זה מתבטא בגישה הקשה שלו כלפי הילדים לדעתי, הוא בכלל לא יודע על מה מדובר ולדעתו אני מפריעה לו ומסרסת אותו מולם כאשר הוא מעניש (בעונשים מוגזמים) אותם או כועס עליהם (בהתעלקות מוגזמת לדעתי), ולפעמים הוא מתנהג לביתי מנישואים קודמים בעויינות ממש כמו אבא חורג שבאגדות לדעתי. עונש לדוגמא : בננו האמצעי בן עשר ולעיתים די קרובות הוא מתווכח עם אחותו או אח שלו על המחשב או על מי יראה תכנית מוקלטת בסלון וכו' , נכון שזה נמאס וקשה לראות ולהתמודד עם זה אבל מה שקורה שבעלי באופן מיידי! מפעיל עונש ויכוח קטן או גדול יוצר שהוא לא מרשה לילד לעלות על המחשב כשבוע במקרה הקל ופעם היה חודש שלם בחופש הגדול . אני לא צריכה להגיש כמה זה קשה חודש שלם לילד בלי מחשב ועוד בחופש הגדול וכל זה כשלא היתה לו קייטנה ושהוא מת על משחקים וחברים וכו' וכו' הילד יושב בוכה ואומלל ומשועמם קשות (בשכונה שלנו אין ילדים ובית הספר מרוחק (מגיע בהסעה). הילד מתלונן בפניי כשהוא דומע וכואב עד עמקי נשמתו כאבא כועס עליו וכרגיל צועק ומעניש אותו...מידי פעם הייתי מבקשת ממנו לא בנוכחות הילד שיקטין את העונש שיתרכך וכו' לפעמים זה עזר והוא הקטין בשבוע ולפעמים לא. חוצמיזה בעלי יודע שאני נגד עונשים אבל אני יכולה רק "לדבר ללמפה". אותו דבר עם ביתי הגדולה מנישואים קודמים, היא מרגישה (ובצדק?) שהוא מתעלק עליה ונתפס בקטנות ומעיר לה ומעיר לה ולא מפרגן וכועס ומביע את כעסו והיא נפגעת ובוכה ומתוסכלת מאד ומרגישה לא אהובה ולא שייכת והוא ממשיך בשלו ואני אם אני מתערבת אני אוכלת אותה ואם לא היא אוכלת אותה . חוצמיזה יש לנו ילד קטן בן 4 והוא באמת שובב היו פעם פעמיים שהוא ככה העניש אותו והחליט פתאום ללכת עד הסוף עם העונש (לפעמים מחליק על השתובבויותיו ) אז זה עולה לי ביוקר באותו יום הילד מתעורר כל כמה שעות ובוכה (כנראה כי היה לו יום לא נעים). בגדול אציין שהוא לא מפעיל אלימות פיסית אבל הוא בהחלט צועק וכועס ואומר דברים חריפים (אציין גם שהוא גדל עם אב קשוח שהפליא בו בחגורה לפעמים ואמו לא התערבה). אז איפה עיקר הבעיה שאני התחלתי להתערב בנוכחות הילדים והפסקתי לעשות לו חשבון, ביקשתי ממנו המון פעמים שיפסיק להעניש (הילדים בסך הכל ילדים ממש טובים, גם בבית הספר וגם בבית, ילדים חננות שמידי פעם קצת מתווכחים בינהם) אמרתי לא המון פעמים שאין לי בעייה עם תוכן הדברים שהוא אומר יש לי בעייה עם איך שהוא אומר אותם ואיך הוא מעניש. אבל זה מה שיש כנראה וזה דפוס שאני לא יכולה לשנות למרות כל מאמצי. דוגמא להתערבות שלי : הם נכנסו הביתה יחד מאיזשהו מקום ואני קולטת את בני עם עיניים אדומות ובוכה ושואלת מה קרה? אז הוא אומר עוד פעם אבא העניש אותו אז אמרתי "הענשת אותו? אז אני מבטלת את העונש! והוא צועק "את לא מבטלת שום דבר" ואני עונה "תראה אותי". די.. אני רוצה שהילדים ידעו שיש להם מקום בבית גם לטעויות ..אמרתי כבר שהם בסך הכל ילדים חננות . ושהוא מפעיל תגובות פי 10 ו50 למעשים שלהם. אז מפה לשם ..מקרה ועוד מקרה והוא התרחק והתרחק והפסיק לדבר איתי, הפסיק להגיד לאן הוא יוצא ..הוא פשוט יוצא וחוזר כשבא לו. הוא מאד כעוס וקורקתי וכרגע כבר כשבוע וחצי ישן בסלון , לא ממש מתייחס אלי. אני מרגישה אכזבה מאד גדולה, התחתנו מתוך אהבה, הוא היה משוגע עליי, מחזר נפלא ורך, עד שקורים דברים. אציין שיש לו 2 אחים והוא לא מסתדר עם אח אחד (בלשון המעטה) וגם עם אימו היו תקריות פה ושם ..הוא יודע לפעמים להיות עויין לאנשים הקרובים לו ושהוא בעצם אוהב. אמרתי לו שאילו היה מפגין כלפנו חצי מהאהבה שהוא מפגין ומשקיע כלפי חברין ואנשים שמתקשרים וכו' , מצבנו היה טוב. מערכת היחסים שלנו ידעה עליות ומורדות ואני זו שמתרככת ומרככת ומחזירה את האינטימיות לזוגיות כי אני מבינה שבסך הכל בחוץ לא יותר טוב ולבד גם לא הכי טוב שבעולם. ועכשיו לא מוצאת את הכוחות והרצון להשלים שוב. מרגישה דחויה ולא אהובה , מתוסכלת קשות, מתגעגעת לחיבוק ואהבה. לפעמים רוצה להגיד לו שילך אבל מחזיקה את עצמי כי יודעת שיש לו פוטנציאל ולא בא לי על גירושים נוספים. הצעות יתקבלו בברכה.
שלום אני בת 40 נשואה כ 12 שנים ואמא ל3 , ילדה מנישואים קודמים ושני בנים משותפים לנישואים אלה, בעלי צעיר ממני ב 4 שנים ובלי קשר לפער הגילאים הוא דיי ילדותי ואימפולסיבי. בעיקרון הוא בחור טוב ויודע לאהוב רק מה כשהוא כועס אז הוא מפגין את זה בכל מאודו ולא רואה בעיניים. אני יכולה לסכם שרוב הריבים שלנו הם סביב הילדים, אני מאד רוצה שהילדים ירגישו שכשהם מגיעים הביתה אז הם ירגישו שיש להם את הפינה שלהם ומי שמבין אותם ובעלי לעומת זאת רואה שחור ולבן ..אין אצלו אפור. זה מתבטא בגישה הקשה שלו כלפי הילדים לדעתי, הוא בכלל לא יודע על מה מדובר ולדעתו אני מפריעה לו ומסרסת אותו מולם כאשר הוא מעניש (בעונשים מוגזמים) אותם או כועס עליהם (בהתעלקות מוגזמת לדעתי), ולפעמים הוא מתנהג לביתי מנישואים קודמים בעויינות ממש כמו אבא חורג שבאגדות לדעתי. עונש לדוגמא : בננו האמצעי בן עשר ולעיתים די קרובות הוא מתווכח עם אחותו או אח שלו על המחשב או על מי יראה תכנית מוקלטת בסלון וכו' , נכון שזה נמאס וקשה לראות ולהתמודד עם זה אבל מה שקורה שבעלי באופן מיידי! מפעיל עונש ויכוח קטן או גדול יוצר שהוא לא מרשה לילד לעלות על המחשב כשבוע במקרה הקל ופעם היה חודש שלם בחופש הגדול . אני לא צריכה להגיש כמה זה קשה חודש שלם לילד בלי מחשב ועוד בחופש הגדול וכל זה כשלא היתה לו קייטנה ושהוא מת על משחקים וחברים וכו' וכו' הילד יושב בוכה ואומלל ומשועמם קשות (בשכונה שלנו אין ילדים ובית הספר מרוחק (מגיע בהסעה). הילד מתלונן בפניי כשהוא דומע וכואב עד עמקי נשמתו כאבא כועס עליו וכרגיל צועק ומעניש אותו...מידי פעם הייתי מבקשת ממנו לא בנוכחות הילד שיקטין את העונש שיתרכך וכו' לפעמים זה עזר והוא הקטין בשבוע ולפעמים לא. חוצמיזה בעלי יודע שאני נגד עונשים אבל אני יכולה רק "לדבר ללמפה". אותו דבר עם ביתי הגדולה מנישואים קודמים, היא מרגישה (ובצדק?) שהוא מתעלק עליה ונתפס בקטנות ומעיר לה ומעיר לה ולא מפרגן וכועס ומביע את כעסו והיא נפגעת ובוכה ומתוסכלת מאד ומרגישה לא אהובה ולא שייכת והוא ממשיך בשלו ואני אם אני מתערבת אני אוכלת אותה ואם לא היא אוכלת אותה . חוצמיזה יש לנו ילד קטן בן 4 והוא באמת שובב היו פעם פעמיים שהוא ככה העניש אותו והחליט פתאום ללכת עד הסוף עם העונש (לפעמים מחליק על השתובבויותיו ) אז זה עולה לי ביוקר באותו יום הילד מתעורר כל כמה שעות ובוכה (כנראה כי היה לו יום לא נעים). בגדול אציין שהוא לא מפעיל אלימות פיסית אבל הוא בהחלט צועק וכועס ואומר דברים חריפים (אציין גם שהוא גדל עם אב קשוח שהפליא בו בחגורה לפעמים ואמו לא התערבה). אז איפה עיקר הבעיה שאני התחלתי להתערב בנוכחות הילדים והפסקתי לעשות לו חשבון, ביקשתי ממנו המון פעמים שיפסיק להעניש (הילדים בסך הכל ילדים ממש טובים, גם בבית הספר וגם בבית, ילדים חננות שמידי פעם קצת מתווכחים בינהם) אמרתי לא המון פעמים שאין לי בעייה עם תוכן הדברים שהוא אומר יש לי בעייה עם איך שהוא אומר אותם ואיך הוא מעניש. אבל זה מה שיש כנראה וזה דפוס שאני לא יכולה לשנות למרות כל מאמצי. דוגמא להתערבות שלי : הם נכנסו הביתה יחד מאיזשהו מקום ואני קולטת את בני עם עיניים אדומות ובוכה ושואלת מה קרה? אז הוא אומר עוד פעם אבא העניש אותו אז אמרתי "הענשת אותו? אז אני מבטלת את העונש! והוא צועק "את לא מבטלת שום דבר" ואני עונה "תראה אותי". די.. אני רוצה שהילדים ידעו שיש להם מקום בבית גם לטעויות ..אמרתי כבר שהם בסך הכל ילדים חננות . ושהוא מפעיל תגובות פי 10 ו50 למעשים שלהם. אז מפה לשם ..מקרה ועוד מקרה והוא התרחק והתרחק והפסיק לדבר איתי, הפסיק להגיד לאן הוא יוצא ..הוא פשוט יוצא וחוזר כשבא לו. הוא מאד כעוס וקורקתי וכרגע כבר כשבוע וחצי ישן בסלון , לא ממש מתייחס אלי. אני מרגישה אכזבה מאד גדולה, התחתנו מתוך אהבה, הוא היה משוגע עליי, מחזר נפלא ורך, עד שקורים דברים. אציין שיש לו 2 אחים והוא לא מסתדר עם אח אחד (בלשון המעטה) וגם עם אימו היו תקריות פה ושם ..הוא יודע לפעמים להיות עויין לאנשים הקרובים לו ושהוא בעצם אוהב. אמרתי לו שאילו היה מפגין כלפנו חצי מהאהבה שהוא מפגין ומשקיע כלפי חברין ואנשים שמתקשרים וכו' , מצבנו היה טוב. מערכת היחסים שלנו ידעה עליות ומורדות ואני זו שמתרככת ומרככת ומחזירה את האינטימיות לזוגיות כי אני מבינה שבסך הכל בחוץ לא יותר טוב ולבד גם לא הכי טוב שבעולם. ועכשיו לא מוצאת את הכוחות והרצון להשלים שוב. מרגישה דחויה ולא אהובה , מתוסכלת קשות, מתגעגעת לחיבוק ואהבה. לפעמים רוצה להגיד לו שילך אבל מחזיקה את עצמי כי יודעת שיש לו פוטנציאל ולא בא לי על גירושים נוספים. הצעות יתקבלו בברכה.