זעקת שבר

[camitt]

זעקת שבר

איבדתי את הבן שלי בתאונת דרכים לפני חודש ?איך מתמודדים ,אני מרגישה שאין טעם לחיים

 

[liat1953]

אמא יקרה-ממשיכים

אמנם מאד מאד קשה...יש חיים עד אותו ארוע נורא ואת החיים מאותו יום... הגעת למקום הנכון,כאן תוכלי לאמר את כל אשר על ליבך וכאן אנו מבינים בדיוק על מה את מדברת. לא קלה היא דרכנו אך אנו תומכים זה בזה וממשיכים. שולחת לך

ומבינה את הקושי שלך ספרי על הבן אם לא קשה לך,בן כמה היה? יש לך ילדים נוספים? אני איבדתי את בני הבכור לפני שש שנים

 

[דליה ח]

את מרגישה נכון

בדיוק כך מרגישים בשלב הזה שאת נמצאת בו, שאין טעם לחיים שאין בשביל מה לקום בבוקר, אל תבהלי , במשך הזמן את תמצאי טעמים לחיים האחרים, בלי הבן היקר שאיבדת. זה ילדים נוספים אם יש, זה בן זוג תומך אם יש, זה חברים נאמנים שאפשר להשען אליהם , או בני משפחה קרובים. לגלות שיש בסביבה שלך מי שמוכן להקשיב, להיות, לתמוך. לגלות שאת לא לבד, גם בצרה צרורה זו שנפלה עלייך, זה מחזיר חלק מטעם החיים שנפגם. איך מתמודדים ? צר לי שאין מתכון בשבילך, אין כזה. אבל יש בך כוחות נסתרים שלא ידעת על קיומם. הם קיימים בנו וצצים כשאנחנו צריכים אותם. וזו לא קלישאה, זו עובדה שהרבה מהכותבים בפורום יעידו אליה.

 

[yazi22]

תסתכלי עלינו

כמו אלה שהגיבו ועוד רבים אחרים. בכאב גדול אני אומר שיש חיים, גם אם טעמם פגום. שאפשר להיות ולעשות כמעט הכל. שאפשר גם לצחוק, ואפילו לשיר. אני אומר זאת בכאב, כי כל כך קשה ולא מתקבל על הדעת שאנחנו יכולים כך להמשיך. כל כך לא הוגן שאנחנו כן והוא לא. שלא ברצונך הצטרפת לשבט גדול ועצוב. ללא מילים, אנחנו מבינים זה את זה. מעתה, גם את מבינה אותנו ואנחנו אותך. חיבוק גדול. אבא של עמר.

 

[camitt]

שלום

מתי איבדת את עומר?

 

[yazi22]

אמא יקרה

בעוד ימים ספורים, ב-11 בספטמבר נציין שנתיים מיום שנפרדנו מעמר. בעצם לא ממש נפרדנו כי הכל היה פתאומי וללא הכנה. עמר היה בן 17 ושלושה חדשים. מאז הימים הראשונים התחלתי לכתוב ואני ממשיך עד היום. משך קרוב לשנה פרסמתי טור שבועי באתר NRG ואחר כך המשכתי בבלוג משלי. אם תרצי לקרוא בדברים, אני יכול לקוות שביקור במחוזות כל כך דומים יוכל להקל במשהו את ההתמודדות.