זעקת שבר

camitt

New member
זעקת שבר

איבדתי את הבן שלי בתאונת דרכים לפני חודש ?איך מתמודדים ,אני מרגישה שאין טעם לחיים
 

liat1953

New member
אמא יקרה-ממשיכים

אמנם מאד מאד קשה...יש חיים עד אותו ארוע נורא ואת החיים מאותו יום... הגעת למקום הנכון,כאן תוכלי לאמר את כל אשר על ליבך וכאן אנו מבינים בדיוק על מה את מדברת. לא קלה היא דרכנו אך אנו תומכים זה בזה וממשיכים. שולחת לך
ומבינה את הקושי שלך ספרי על הבן אם לא קשה לך,בן כמה היה? יש לך ילדים נוספים? אני איבדתי את בני הבכור לפני שש שנים
 

דליה ח

New member
את מרגישה נכון

בדיוק כך מרגישים בשלב הזה שאת נמצאת בו, שאין טעם לחיים שאין בשביל מה לקום בבוקר, אל תבהלי , במשך הזמן את תמצאי טעמים לחיים האחרים, בלי הבן היקר שאיבדת. זה ילדים נוספים אם יש, זה בן זוג תומך אם יש, זה חברים נאמנים שאפשר להשען אליהם , או בני משפחה קרובים. לגלות שיש בסביבה שלך מי שמוכן להקשיב, להיות, לתמוך. לגלות שאת לא לבד, גם בצרה צרורה זו שנפלה עלייך, זה מחזיר חלק מטעם החיים שנפגם. איך מתמודדים ? צר לי שאין מתכון בשבילך, אין כזה. אבל יש בך כוחות נסתרים שלא ידעת על קיומם. הם קיימים בנו וצצים כשאנחנו צריכים אותם. וזו לא קלישאה, זו עובדה שהרבה מהכותבים בפורום יעידו אליה.
 

yazi22

New member
תסתכלי עלינו

כמו אלה שהגיבו ועוד רבים אחרים. בכאב גדול אני אומר שיש חיים, גם אם טעמם פגום. שאפשר להיות ולעשות כמעט הכל. שאפשר גם לצחוק, ואפילו לשיר. אני אומר זאת בכאב, כי כל כך קשה ולא מתקבל על הדעת שאנחנו יכולים כך להמשיך. כל כך לא הוגן שאנחנו כן והוא לא. שלא ברצונך הצטרפת לשבט גדול ועצוב. ללא מילים, אנחנו מבינים זה את זה. מעתה, גם את מבינה אותנו ואנחנו אותך. חיבוק גדול. אבא של עמר.
 

yazi22

New member
אמא יקרה

בעוד ימים ספורים, ב-11 בספטמבר נציין שנתיים מיום שנפרדנו מעמר. בעצם לא ממש נפרדנו כי הכל היה פתאומי וללא הכנה. עמר היה בן 17 ושלושה חדשים. מאז הימים הראשונים התחלתי לכתוב ואני ממשיך עד היום. משך קרוב לשנה פרסמתי טור שבועי באתר NRG ואחר כך המשכתי בבלוג משלי. אם תרצי לקרוא בדברים, אני יכול לקוות שביקור במחוזות כל כך דומים יוכל להקל במשהו את ההתמודדות.
 
למעלה