זעקת כאב

[שולי4321]

זעקת כאב

זה כבר לא יחסים במשבר, אלא זה השלב שאחרי. החיים ביחד, פיזית לפחות, נמשכו מעל ומעבר לא היה שום דבק שחיבר ביננו רק מריבות ותחושב בדידות מכאיבה. הוא לא הסכים להצטרף לאף עשייה שלי, שלי עם הילדות, עם המשפחה המרחבת ובכלל. תמיד זה היה מעיק עליו, משפחתי מדי, משעמם ועוד תירוצים שחזרו על עצמם. העיקר להיות עם רק עצמו וצרכיו האישיים, העיתון, המחשב והאוכל. כמובן שלבלות עימי במיטה תמיד חשק כי היה גם צריך לספק צורך זה. מאז שנפרדנו (וזה טרי למדי) הוא התחיל להשקיע בילדות בימים שפוגש אותן מחשש לאבד אותןולשמחתי הן זוכות כיום לאבא.משקיע ביחסים אחרים בצורה נימרצת והפך למחזר עיקבי (למרות שעד כה לא זכה לקבלה מהצד שכנגד), התחיל לצעוד באובססיביות והבריאות שהזניח עד כה הפכה לנושא חשוב. כאב גדול מציף אותי על המקום שהייתי בו זמן כה ממושך, שנתתי לו ולעצמי לשקוע לבדידות הנוראה שנמשכה זמן כה רב, שהסכמתי שיתייחס אלי כמובן מאליו, כמו אמא שרק דואגת ומטפלת ללא תמורה. כותבת מבלי שיודעת לאיזו תגובה מצפה

 

[איש המערות]

לפעמים צריך לנער את האבק

את מתארת שמאז שניפרדתם האנרגיה שהוא משקיע בעצמו, בבנות ובחיזור (האם אחרייך? - לא ציינת במפורש) עלתה פלאים. יוצא שכולם מרוויחים, ורק אצלך נראה שלא קרה דבר במפלס האנרגיה. אני שומע בדברייך כעס עצמי על "ביזבוז" זמן ומשאבי רגש. אני חושב שאין מקום לכעס. דברים קורים בקצב משלהם וכאשר את היית בשלה ליזום שינוי עשית זאת. כעת את בפרשת דרכים: לכיוון אחד מובילה דרך ההיפתחות להזדמנויות לשיפור (עם כל אחד, אפילו איתו - אבל בעיקר לך עם עצמך) ואילו לכיוון האחר דרך ההסתגרות והרחמים העצמיים. את בחרת במהלך שהביא אותך לפרשת הדרכים, את תבחרי גם באיזו דרך ללכת. בהצלחה.

 

[מאי 39]

מה לעשות אבל המובן מאיליו כל כך

פוגע. וכן זה קורה לנו חלקנו תופסים בזמן ומשנים ומנסים לשפר אצלך כמו אצל רבים אחרים רק הזעזוע גרם לו להתעורר אל תבכי על הזמן שעבר שאבדת כי לפחות הרווחת התעוררות יכול להיות שזה מאוחר מדי אבל יכול להיות שאחרי שתרגעי הדברים יוכלו להשתפר אצלכם ישנם הרבה זוגות שהזעזוע הזה עשה להם טוב והם חיים יחד וטוב להם בהצלחה

 

[רותי הלוי]

מרגישה על מה את מדברת

לשולי שלום הרגשות שאת מדברת עליהם כל כך מוכרים. אני שנים במערכת זוגית , כאילו בעלי צף בה. לא מאושר. במקום אחר. לא מצליח לתת מעצמו לאף אחד. מתסכל ולא בריא. לא מתקשר למרות נסיונותי החוזרים.

 

[המיתבונן]

ומה את עושה בזאת?

 

[המיתבונן]

עט שחורה עם דף נייר שחור

אם תקחי עט בצבע שחור, ותכתבי על דף נייר שחור, על אף שפעולת הכתיבה תקינה, הרי לא תצליחי להבחין בכתוב אפילו לא את ועל אחת כמה וכמה זולתך. ובכן, כדי להבחין בכתוב, יש נחיצות בצבע ניגוד, זה אשר יבליט את ציור האותיות. והנה לך- בהיותך במבנה הזוגיות, הייתה לאביר חלומותיך עט שחורה ודף שחור, מרגע שנפרדתם, קרי- החלפת לו את דף הנייר, הוא הבחין בערכיותה של הזוגיות, והחל לפעול על פי הערכים החדשים. אין בתיאוריך שום דבר חדש ו-"לא נורמאלי", הייתי אף מחזק ואומר זה בדיוק בדיוק הנורמאלי, כלומר- המעבר ממצב אחד למצב שני, מאיר את המצבים טוב יותר, ונותן ערכים חדשים לבחינה. השאלה שעליך לשאול היא זו האם ישנה הפנמה חדה וברורה שהיא מעל הכל גם קבועה של אותם ערכים חדשים שמצא אביר חלומותיך בזוגיות , או שיש כאן מעין תגובה של "הלם" הראשוניות של "החדש" מול "הישן". אם התנהגותו היא מתוך הלם, הרימי ראש והמשיכי לצעוד בלעדיו. אם יש אלמנטים של הפנמה, יש סיכוי טוב שתוכלו להמשיך יחדיו עוד זמן, כאשר ההחלטה היא שלך. אך בכל מקרה אומר זאת- בכל התקפת לב, גם אם יוצאים ממנה יש "סימנים" המעידים על מגמה, והדברים שאת מתארת יכולים לבוא לידי תיקון, אך סימנים של מגמה כבר נחתמו בהווית הזוגיות קרי- מגמת השחיקה כבר לא משוערת, היא מוחשית. ובמילים אחרות- בשיקלוליך עליך לקחת בחשבון כי מחר מחרתיים דברים ישובו על עצמם. בהצלחה

 

[adam33]

מאוחר מדיי?!

בעצם הוא קיבל את הזבנג שלו פתרום מבין מה היה חשוב בחיים פתאום פקח את עיניו והבין מה עבר עלייך - אם כי לא מודה בפה מלא כעת מותר לך להביט לרחם ורק לחייך ולומר לעצמך שפתאום יש כאן פתח לידידות מופלאה בין שני מבוגרים שעשו שטות וכעת מבינים הכל אחרתץ אל תצטערי תחייכי...בסופו של דבר צדקת

 

[יעלה המקורי]

המשך...

תודה לכל המתיחסים/ות, התייחסותך המיתבונן היתה כ"כ נכונה אם כי לצערי לא ניראה לי שיש כאן הפנמה, חיזוריו האינטנסיביים הם לא כלפי אלא מופנים למישהי אחרת ולכאורה נובעים מהצורך החזק שלו בהתייחסות, תלות בעקבות החלל שנוצר אצלו מאז צרכים אלו לא מסופקים על ידי. ציינת באופן אינטואיטיבי התקף לב ובמיקרה שלו הוא גם עבר התקף לב מאוד קשה, היה על סף מוות ואני לתומי חשבתי שיתפקח ויבין מה חשוב באמת, ישנה סדרי עדיפויות אך לשוא, הוא המשיך בדפוסי ההתנהגות הרגילים שלו.

 

[תקוה או יאוש]

הכאב הוא מובן,הוא בריא הוא נחוץ...

אין פרידה שבאה מאהבה,וללא כעסים לא משלימים כנראה ממש עם הפרידה.עד שלא נרגיש את הדברים עד תום,לא נשלים עם מה שצריך להשלים.ובמקרה שלך,כנראה שהתהליך שאת חווה כרגע הוא הפתח לימים טובים יותר, ימים שבהם תניחי לעבר,תשלימי עם ההווה,ותצפי לעבר עתיד טוב יותר. שיהיה לך ולאב ילדייך-רק טוב!!!!

 

[המיתבונן]

כאב ובריאות

הכאב הוא "אות" של הגוף כי משהו לא תקין בו. הבריאות היא מאפיין של הגוף כי הכל תקין בו. המונח "כאב בריא" הוא דבר והיפוכו, אלא אם כן הכוונה היא כלהלן: נשתדל להימנע מן הכאב, אך משבא הוא, נפיק ממנו את הסיבות שבעזרתן נמנע את הכאב הבא, ואולי בזאת תתמצא "הבריאות". אפשר אולי גם להתייחס ל-"כאב בריא" כמו אל " נורא יפה" לאמור- ביטוי אידיומטי שאינו מתפרק ומקבל את המשמעות מן החיבור בלבד. סך הכל מסכים עם רוח הדברים. כל טוב

 

[המיתבונן]

הזכות למימוש רצון

במקרה דנן חשוב שתביני כי סדרי עדיפויות של פלמוני אינם בהכרח דומים לאלה של שלמוני, מה חשוב לגורם א' לעולם לא יהיה זהה בחשיבותו אצל גורם ב', כך שלעניין התקפת הלב אין ולא כלום עם תהליכי קבלת ההחלטות של אביר חלומותיך, גם אם אינו רוצה בך עוד, אין קשר למצב בריאותו. מימוש הרצון, כשאינו מזיק לזולת, הוא זכות אלמנטרית של כל פרט בחברה פלורליסטית כמו שאנו חיים בה. אל תשעני על השאלה "מה מתאים לו" או "מה לא מתאים לו" אלא הביטי על עצמך ותשאלי האם מימוש רצונותיו תואם את מימוש רצונותיך. ובקצרה- יש לו את הזכות המלאה לממש את רצונותיו ככל העולה על רוחו, בתנאי שאינו מזיק לסביבתו, התפקיד שלך הוא לשזור את מימוש רצונותיך ברצונותיו, ככל שתהיה שזירה תואמת כך יתקבל "בד הזוגיות" שאיתו תתפרו את מחלצות "הביחד". ואסיים בזאת- התרכזי באני העצמי שלך בלבד, ולא בשלו, גם משום שזה לא רלוונטי לך וגם משום שלעולם לא תצליחי להבין טוב ממנו את רצונותיו מעצמו. בהצלחה

 

[ציפורדרור]

דף חדש

נראה שבעלך חווה משבר פרידה שממנו הסיק מסקנות ויצא מחוזק שינה את דרכו והחל להיות מאושר במה שיש לו. נראה שחווית הפרידה הביאה אותו למודעות פנימית אחרת ממה שהיתה לו עד היום והוא שמח בחלקו. ואת? האם את יכולה לעשות היום סוויץ' ולהתחיל לחשוב על חייך באופן חיובי? לשכוח מהעבר ולהפנות פניך אך ורק לעתיד? הינה את שמחה שבנותיך מקבלות יחס חם ואבהי, הינה את מחוזרת, הינה בעלך מטפח את עצמו ונראה טוב מה זה רע?? תתחילי לפרגן לו לתת לו עידוד ותראי איך הוא יפרח ויאהב אותך והכי חשוב תשאלי את עצמך מה חלקך במריבות שלכם? אולי הן מיותרות? אולי אפשר להסתדר בלי ריב? האם כל ריב הוא באמת באמת נחוץ? אז יאלה תתחילי ללכת יחד איתו שגם את תראי 10 ותתחילי לעשות כיף חיים עם הבעל המקסים שצץ לך פתאום באמצע החיים ומה אכפת לך מה שהיה? העיקר מה שעכשיו !!!! החיים יפים בהצלחה

 

[מיקי בת המקורית]

זה כואב ועוד איך כואב...

לדעת שכל מה שרצית שהוא יהיה לך, עכשיו הוא לאחרת, אך כנראה זהו תהליך שעוברים אחרי פרידה. מה שכל כך רצית שיהיה בזוגיות שלך, בעתיד זה יבוא על מגש של כסף לאחרת, כי הוא יפנים, יבין ויעבור שינויים. ולעניין הילדים, כמה שזה אירוני שרק אחרי פרידה הקשר בין הילדים לאבא נעשה קשר טוב יותר ומשקיעים בהם יותר מאשר קודם לכן, אך תהיה מאושרת שהוא משקיע והוא איתם, לפחות הילדים האלה קיבלו את אבא מחדש. שולי, אל תשקעי בכאב ובבדידות, אל תכנסי לשיגרה בה אחר כך יהיה לך קשה לצאת ממנה, קומי על הרגלים ותגידי לעצמך "אני מתחילה חיים חדשים, ורוצה לנצל אותם".