זעקה לעזרה
הבהרה: לפניכם/ן מובא סיפור של חברה טובה שלי שהיא אובדת עצות ומאחר שאין לי היכולת לעזור לה אני פונה אליכם. הייתי רוצה לקבל ייעוץ או דיעה אישית על הבעיה ולדעת האם יש מה לעשות בעניין. אז ככה... יש לי חברה טובה מאוד בת 37,גרושה עם שני ילדים קטנים (האחד בן 8 והשני בן 12 ) . הבן הגדול מהווה מטרד נוראי עבורה בזמן האחרון לפי דבריה. היא מספרת שכל בוקר היא נאלצת להוציא אותו מהבית בכוח ולהכריח אותו ללכת לבית הספר. יש המון צרחות וריבים בבית בינה לבין הילד ובין הילדים עצמם. הריבים פוגעים מאוד בתפקוד שלה מאחר שהילדים מתקשרים אליה באמצע יום עבודה ומאלצים אותה לחזור הביתה כדי לפתור את הבעיות. חברתי החלה לאחרונה לקחת חלק בקורס ללמידת אנגלית מתוך שאיפה להתקדם בעבודתה והיא בהחלט לוקחת ברצינות את הלמידה. אחת התלמידות מהקורס הגיעה אליה הביתה כדי שילמדו יחד לבחינה שלהן,אך הבן הגדול צרח ו"נדנד" שהוא רעב. הן הציעו לו לאכול כריך כמו אחיו הקטן (ואולי זה המקום לציין שהבן הגדול סובל קצת מעודף משקל) אך זה סירב בתוקף. חברתי בלית ברירה נאלצה להכין לו ארוחת ערב. יותר מאוחר התברר שהוא בקושי נגע באוכל והחברה החליטה ללכת כיוון שהילד הגדול המשיך בצעקותיו וצרחותיו עוד ועוד. חברתי הסובלת ממגרנות קשות כבר שנים,לא מסוגלת להתמודד עם הבעיה ההולכת וגדלה. היא אומרת שהיא חושבת שהבן שלה חולה נפש ושום טיפול פסיכולוגי לא יעזור. הוא צורח ושובר דברים בגלל דברים שטותיים ביותר ובתור אישה לא בריאה היא מתקשה להשתלט עליו.(בנוסף לכך שהיא אמא מאוד רגישה ומפנקת..היא לא אוהבת ללכת ראש בראש או להעמיד את ילדיה במקום). אני אודה לכם מאוד אם תוכלו להסביר לי האם הילד אכן סובל מבעיה נפשית כלשהי או שמדובר בתוצאה של פינוק יתר מצד חברתי...למרות שהתנהגותו נתפסת כלא נורמלית. ובנוסף הייתי רוצה לדעת מה כדאי לעשות בנושא מאחר שכל ניסיון לעזרה מצידי נענה בתגובה מאוד שלילית מצד החברה והיא נפגעת. תודה מראש.
הבהרה: לפניכם/ן מובא סיפור של חברה טובה שלי שהיא אובדת עצות ומאחר שאין לי היכולת לעזור לה אני פונה אליכם. הייתי רוצה לקבל ייעוץ או דיעה אישית על הבעיה ולדעת האם יש מה לעשות בעניין. אז ככה... יש לי חברה טובה מאוד בת 37,גרושה עם שני ילדים קטנים (האחד בן 8 והשני בן 12 ) . הבן הגדול מהווה מטרד נוראי עבורה בזמן האחרון לפי דבריה. היא מספרת שכל בוקר היא נאלצת להוציא אותו מהבית בכוח ולהכריח אותו ללכת לבית הספר. יש המון צרחות וריבים בבית בינה לבין הילד ובין הילדים עצמם. הריבים פוגעים מאוד בתפקוד שלה מאחר שהילדים מתקשרים אליה באמצע יום עבודה ומאלצים אותה לחזור הביתה כדי לפתור את הבעיות. חברתי החלה לאחרונה לקחת חלק בקורס ללמידת אנגלית מתוך שאיפה להתקדם בעבודתה והיא בהחלט לוקחת ברצינות את הלמידה. אחת התלמידות מהקורס הגיעה אליה הביתה כדי שילמדו יחד לבחינה שלהן,אך הבן הגדול צרח ו"נדנד" שהוא רעב. הן הציעו לו לאכול כריך כמו אחיו הקטן (ואולי זה המקום לציין שהבן הגדול סובל קצת מעודף משקל) אך זה סירב בתוקף. חברתי בלית ברירה נאלצה להכין לו ארוחת ערב. יותר מאוחר התברר שהוא בקושי נגע באוכל והחברה החליטה ללכת כיוון שהילד הגדול המשיך בצעקותיו וצרחותיו עוד ועוד. חברתי הסובלת ממגרנות קשות כבר שנים,לא מסוגלת להתמודד עם הבעיה ההולכת וגדלה. היא אומרת שהיא חושבת שהבן שלה חולה נפש ושום טיפול פסיכולוגי לא יעזור. הוא צורח ושובר דברים בגלל דברים שטותיים ביותר ובתור אישה לא בריאה היא מתקשה להשתלט עליו.(בנוסף לכך שהיא אמא מאוד רגישה ומפנקת..היא לא אוהבת ללכת ראש בראש או להעמיד את ילדיה במקום). אני אודה לכם מאוד אם תוכלו להסביר לי האם הילד אכן סובל מבעיה נפשית כלשהי או שמדובר בתוצאה של פינוק יתר מצד חברתי...למרות שהתנהגותו נתפסת כלא נורמלית. ובנוסף הייתי רוצה לדעת מה כדאי לעשות בנושא מאחר שכל ניסיון לעזרה מצידי נענה בתגובה מאוד שלילית מצד החברה והיא נפגעת. תודה מראש.