IchKannNichtMehr
New member
זעם. ט'
העיפו אותי היום מהכיתה, כי צעקתי על המורה שלי בשיעור.
הוא עיצבן אותי כל כך עם ההתנהגות האינפנטילית שלו איתה ניסתה לחקות התנהגות של סטודנט מהחבר'ה
ופשוט השתיק אותי בצורה משפילה מול הכיתה.
משהו שאני פשוט לא יכולה לסבול.
היום המשיך לנהג מונית שזרק כל רגע הערות גסות ושילוב של זה עם זכרונות מהסילבסטר שעבר, לא עושים לי טוב בכלל.
זה מרגיש כאילו זה היה אתמול וזה משתק אותי בפנים.
לפעמים מתחננת שלא הייתה לי משפחה, אף אחד מהם.
עם כמה שזה נורא לומר, הלוואי שלא היה לי אותם מעולם- הלוואי שלא היה לי במי לפגוע בכל נשימה שלי.
הייתי מתאבדת מזמן ולא נשארת להתענות רק בלחלום על זה, לא היה לי מה שיחזיק אותי מאחור..
כל שאיפה שורפת וכל נשיפה כבדה.
לא נותר לי כלום- לא יחס להשיג, לא חלומות, אין דבר שיש לי להשאר בשבילו, רק בשביל אחרים, אני סובלת בשבילם.
סליחה.
פשוט יותר מדי ביום אחד.
יותר מדי ביום אחד..
העיפו אותי היום מהכיתה, כי צעקתי על המורה שלי בשיעור.
הוא עיצבן אותי כל כך עם ההתנהגות האינפנטילית שלו איתה ניסתה לחקות התנהגות של סטודנט מהחבר'ה
ופשוט השתיק אותי בצורה משפילה מול הכיתה.
משהו שאני פשוט לא יכולה לסבול.
היום המשיך לנהג מונית שזרק כל רגע הערות גסות ושילוב של זה עם זכרונות מהסילבסטר שעבר, לא עושים לי טוב בכלל.
זה מרגיש כאילו זה היה אתמול וזה משתק אותי בפנים.
לפעמים מתחננת שלא הייתה לי משפחה, אף אחד מהם.
עם כמה שזה נורא לומר, הלוואי שלא היה לי אותם מעולם- הלוואי שלא היה לי במי לפגוע בכל נשימה שלי.
הייתי מתאבדת מזמן ולא נשארת להתענות רק בלחלום על זה, לא היה לי מה שיחזיק אותי מאחור..
כל שאיפה שורפת וכל נשיפה כבדה.
לא נותר לי כלום- לא יחס להשיג, לא חלומות, אין דבר שיש לי להשאר בשבילו, רק בשביל אחרים, אני סובלת בשבילם.
סליחה.
פשוט יותר מדי ביום אחד.
יותר מדי ביום אחד..
