כל זמן שצריך, ללא שום תלות בגיל
סיפור משפחתי:
אצל גלי איבחנו ריפלוקס חוזר בגיל חצי שנה בערך.
קיבלה זנטק עד גיל שנה, כשהמוצקים התבססו.
פתאום - התחילה בגיל שנה ושמונה חודשים להיות שוב חסרת סבלנות ו"לא נחמדה".
מסתבר שהריפלוקס חזר. הפעם הזנטק כבר לא עזר ועברה ללוסק.
היתה עם לוסק עוד כשנה ואחר כך נגמר.
מסתבר, בדיעבד, שלא באמת ניגמר אלא הריפלוקס היה שם כל הזמן.
בגיל שבע עברה גסטרוסקופיה והתברר שיש לה כיב קיבה רציני.
קיבלה טיפול שנה.
לפני חודש - שוב גסטרוסקופיה ו . . . . כן. יש גסטריטיס: דלקת בכיבה ובוושט.
ואנחנו לא מיקרה נדיר.
לוסק / זנטק וכל שאר סותרי החומצה זה לא "עד איזה גיל מותר" אלא כל זמן שצריך.
לדוגמא - שני ההורים שלי, אני ובעלי על סותרי חומצה כבר שנים רבות.
בלעדיהם - יש לנו צרבות, כאבים קשים בקיבה והקאות.
לא מאחלת לאף אחד חיים כאלו.
יש ילדים שלא מפסיקים את הלוסק / זנטק / אומפרדקס / נקסיום.
מכירה כמה בני ארבעים+ שחיים ככה.
זה בדיוק כמו לחץ דם. לא תפסיקי לאדם כדור שמשפר את איכות חייו רק כי הגיע לגיל.
הגיע זמן שהציבור יבין שזה לא רעל
(היה לי מצחיק לשמוע את אבא שלי, שצמוד כל חייו לסותרי חומצה,
כועס עלי על שאני מרעילה את הבת שלי)
וכל זמן שהילד צריך את זה - צריך לתת לו, בלי שום תלות במה שקורה מסביב,
ורופאים לעיתים קרובות מדי מפסיקים לתת את התרופות מוקדם מדי, לפני שבדקו האם הריפלוקס באמת עבר,
ובכך דנים את הילדים האלו לסבל, ולעיתים - לנזק בלתי הפיך לקיבה (אולקוס) ולקנה הנשימה / ריאות (אסטמה).
מצטערת אם כתבתי טיפה'לה חריף, אך זה באמת בוער בי.
