זנות חוקית: למה לא

[גילי פרי]

זנות חוקית: למה לא

השרשור הזה התארך לי מדי וברשותכם אני מפצלת אותו. להלן כתבה מאת ד"ר יואב בן דוב: קונדום|זנות חוקית: למה לא

בשנים האחרונות עולה לדיון שאלת הלגליזציה של הזנות, שמיושמת כיום בהולנד ונבחנת גם בישראל. הנימוקים בעד לגליזציה הם שיפור תנאי החיים של הזונות ("צמצום הנזק"), וגישה ליברלית כלפי "תענוגות אסורים", כלומר ביטוי למתירנות מינית. במונחים אלה, הלגליזציה של הזנות דומה כביכול לשאלת הלגליזציה של שימוש בסמים, ומקבלת תמיכה מחוגים דומים.

חסידי הלגליזציה מבדילים לצורך העניין בין זנות בכפייה, שצריכה להיאסר בכל מקרה, לבין זנות מבחירה חופשית. הדימוי שמכתיב הפרדה כזו הוא מיתוס "הזונה השמחה", שתואר בספריה של קסווירה הולנדר בשנות השבעים: אשה שנהנית ממין ולכן בוחרת להתפרנס מעיסוק שהיא נהנית ממנו, ממש כמו בחירה בכל עיסוק אחר.

הבעייה עם התיאור הזה היא שהוא בדרך כלל נחלתם של גברים, כלומר משקף נקודת מבט של "לקוחות פוטנציאלים". מעט מאד נשים יראו עיסוק בזנות כבחירה מקצועית גרידא, וגם גברים מגיבים אחרת כשמדובר, למשל, בקרובת משפחה שלהם.

גישות חדשות לנושא, המגובות גם במחקרים, מציגות תמונה אחרת. כפי שמתברר, עיסוק בזנות "מבחירה" כביכול מבטא לעתים קרובות טראומה כמו פגיעה מינית בגיל צעיר. המניע העיקרי אינו הנאה מינית במובן המקובל, ולעתים קרובות גם לא שיקול כלכלי, משום שזונות רבות מבזבזות את הכסף באופן כפייתי כאילו רצו להיפטר ממנו.

מתיאורי נשים שעסקו בזנות עולה שמה שפועל כאן הוא מעין "סימום טבעי". המין הסתמי עם לקוחות רבים מביא לתחושת ניתוק מן הגוף, שמקהה את תחושת הכאב והפגיעה מהעבר. במקרים רבים, עם הפסקה פתאומית של העיסוק, מופיעים גם "תסמיני גמילה" כמו משבר נפשי שתוצאתו בדרך כלל חזרה אל הזנות.

גם תנאי חייהן של הזונות אינם מאפשרים להתייחס לעניין כבחירה מקצועית בלבד. זונות נשדדות, מוכות, נאנסות ונרצחות כעניין שבשיגרה. גם כאשר מדובר בבחירה כביכול, הן מראות סימנים של מצוקה נפשית וגופנית האופיינית לתנאים של שבי, ושמביאה לשיעורי תמותה גבוהים גם מסיבות "טבעיות" לכאורה. המציאות הקשה הזו מתוארת, למשל, בסרט "לולו" של הבמאית קרן ידעיה, שנמצא בספריית הווידאו "האוזן השלישית" בשיינקין.

כאשר לוקחים בחשבון עובדות אלה, הזנות נראית כאקט של ניצול שמקומו במרחב שבין עבדות לאונס, מה שבוודאי אינו ראוי ללגליזציה. יתרה מזו, לגליזציה תצמיח מייד שכבה של "יזמי זנות" בעלי קשרים בצמרת הכלכלית והפוליטית, שיוכלו להפעיל את השפעתם כדי לעודד הרחבה של עסקי הזנות במקום צמצומם (למשל בהצרת צעדיהם של גורמי שיקום).

במצב כזה כל העניין יהיה בתחום האפור, ובחדרים האחוריים של המוסדות הלגיטימיים תמיד יהיה גם "הדבר האמיתי" - התעללות, ניצול קטינים או רצח. יזמי הזנות יחגגו ואיתם הפוליטיקאים, גורמי התיירות, המדינה והעיריות שייהנו מהמסים, ומוסדות חינוך ותרבות שיקבלו תרומות מהסרסורים החוקיים. אף אחד לא ירצה לזכור שכל זה נרכש במחיר הספקה מתמדת של קורבנות וחיים הרוסים.

אז מה עושים? ובכן, אם באמת רוצים לשפר את תנאי חייהן של הזונות אפשר לעשות זאת גם עכשיו. אין צורך בלגליזציה כדי להקצות תקנים לסיוע רפואי וסוציאלי, למקלטים לזונות הנמצאות תחת איום, או למרכזי סיוע ושיקום. גם המשטרה יכולה להפסיק לעצור זונות, ובמקום זאת להתחיל לאסור סרסורים וסוחרי נשים, מה שכיום כמעט שלא נעשה.

במקביל, יש לעורר מודעות ציבורית לעניין, כפי שקרה בשנים האחרונות בשאלות של הטרדה מינית או אונס בתוך המשפחה. צריך להבין שמנקודת המבט של הקורבן, הלקוח שהולך לזונה אינו שקול למי שמעשן ג'וינט, אלא למי שמבצע צורה מרוככת ועמומה, אבל לא פחות ממשית, של אונס.

במלים אחרות, יש להתחיל להתייחס לזונות לא כעברייניות, אלא כקורבנות הזקוקות לעזרה, להגנה ולשיקום. את עצם היותן קורבנות, שאחרים נהנים מניצולן ההרסני, אסור בשום אופן לראות כעניין לגיטימי. המאמר צוטט מכאן

 

[גילי פרי]

זנות וסארוגייט

יכול להיות שגם הפעם אומר דברים לא שיגרתיים אבל אני מקווה שהם יהיו לתועלת. אני מתעלם כרגע מהצד המוסרי של העניין אם זנות היא דבר חיובי או שלילי ואתייחס רק לצד האובייקטיבי.

ראשית בוא נבדוק יחד מה זה בעצם זנות. כמה שאלות בעניין זה, איזה סוג של יחסי מין הם זנות? האם יש הכרח שבכלל יהיו יחסי מין בזנות? האם חייבת להיות תמורה כספית בזנות? או בשאלה אחת, מהי זנות? לאחר שנגדיר את המונח "זנות" אפשר יהיה לעשות את ההשוואה ל"סרוגייט" ולראות היכן יש הקבלות והיכן יש הבדלים. כשרוצים להגדיר משהו הדרך הנכונה לעשות זאת היא להגדיר את המסגרת הכללית של הדבר וממנה לפרוט את החלקים השונים.

אז מהי זנות?. אני אתן לך את ההגדרה הפרטית שלי: "זנות" זו אנושיות בתמורה לחומריות. עכשיו בואי נבדוק, מה בעצם התנאים כדי שזנות לפי הגדרתי תתקיים. התנאי הוא שברגע שאדם נותן מהאנושיות שלו כי הוא מקבל תמורה חומרית בעיניי הוא זונה. חשוב לי להדגיש שנתתי כאן הגדרה מאוד נרחבת למונח אבל דרכה באמת נוכל ללמוד על העניין. עכשיו בואי נענה על השאלות ממקודם.

איזה איזה סוג של יחסי מין הם זנות?: כל יחסי מין שהם ולאוו דווקא מין מלא שנעשים בגלל תמורה חומרית שניתנת בעקבותם הם זנות. האם יש הכרח שבכלל יהיו יחסי מין בזנות?: ממש לא, אני יכול להעלות בראשי סיטואציות רבות בהם אין מגע מיני ובעיניי הם זנות לשמה. לדוגמא יחסי שליטה של עבד ומלכה שבכלל אין מגע בהם. או נערת קריאה שרק יושבת עירומה לפני מישהו וקוראת לו ספר בעוד הוא מאונן למולה וכו´.

האם חייבת להיות תמורה כספית בזנות?: לא חייבת להיות תמורה כספית אבל כן חייבת להיות תמורה חומרית והיא יכולה לבוא באופנים שונים ישירים או עקיפים. לדוגמא פרוטקציה לקבלת תפקיד במקום עבודה מסוים. מעבר לזה בעיניי יש מקומות שזנות מופיעה ללא קשר כלל למיניות. לדוגמא יכול בעל מיקצוע חופשי מסוים לתת מהאנושיות שלו רק למי שמשלם לו על כך, בעיניי הוא "זונה". ואני מדגיש שאני עושה הפרדה ברורה בין מיקצועיות לאנושיות כי זה לגיטימי לחלוטין שאם אני רוצה את שירותיו המיקצועיים של מישהו שאשלם לו עבור העבודה. אבל לא לגיטימי שאותו איש מקצוע עבור אותה עבודה בדיוק יחייך יותר או יהיה אנושי יותר לממישהו וידרוש עבור כך תמורה כספית נוספת. (לצערי זנות מסוג זה מאוד נפוצה).

עכשיו לשאלתך האם סרוגייט היא זונה או לא. בעיניי אין תשובה חד משמעית לשאלה, ולמה? כי מי היא זו שיכולה לומר האם האנושיות שהיא נתנה בטיפול מסוים היא כי היא רצתה לתת אותה או רק כי היא קיבלה תמורה חומרית בגינה? נכון, רק הסרוגייט עצמה. וזה שאלה שאני מתאר לעצמי שחולפת בראשם של הסרוגייטיות. מהיכרותי האישית אני יכול לומר לך שבהחלט הנתינה שלהם היא מרצון. דרך אגב אותו הדבר זה גם מהכיוון ההפוך של המטופל ואני אסביר לך את כוונתי דרך שיתוף אישי. הייתה תקופה שהייתי מטופל אצל מישהי בטיפול אלטרנטיבי של מסג´ תאילאנדי מסורתי. אמרתי לאותה מטפלת את המשפט הבא: "אני משלם לך עבור הזמן שאת מקדישה לי, מבחינתי הטיפול עצמו הוא מתנה". וכך גם היה היחס שלי למה שהפקתי מהטיפול שדרכו צמחתי בצורה מדהימה. אני מתאר לעצמי שאם הייתי אומר לעצמי שאני משלם X שקלים עבור הטיפול עצמו הייתי מפיק ממנו הרבה פחות כי אז הערך שלו היה מוגבל. מקווה שהבהרתי את תפיסת עולמי באופן ברור ציטוט של גולשי תפוז

 

[גילי פרי]

../images/Emo20.gifהזנות אינה דומה לשום דבר../images/Emo20.gif

מאמר ארוך ושווה קריאה. " הזנות אינה דומה לשום דבר. להפך, כל דבר דומה לזנות, מאחר שהיא המודל למצב האישה." מתוך הספר SEX WORK Writings by Women in the Sex Industry הזנות והנשים העוסקות בו הוא נושא טעון, וקשה לדון בו בקור רוח כבעוד מקצוע או עיסוק נשי. הוא עמוס משקעים רגשיים, תרבותיים וחברתיים. השאלות - מי היא זונה, מה היא עושה-אפופות שכבות רבות של מיסטיקה. האמנות-הספרות, התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה - מציגה תמונה בלתי מציאותית. מצד אחד "הזונה בעלת לב הזהב", "אלת המין", ומצד שני יצור שפל, בזוי, הנותן שירותים מיניים. המציאות, כפי שנראה, שונה. הזונות כמעט אינן משמיעות את קולן, אולם לאחרונה התרבו המחקרים המציגים את נקודת מבטה של הזונה, וגם היו ניסיונות התארגנות של זונות הפועלות לשינוי מצבן.

אין לי ספק שאני איני נקייה ממטענים רגשיים הקשורים לזנות, וכי עמדתי מושפעת מהתניות חברתיות עמוקות. אלא שבעוד אני מתקוממת נגד חברה המקצה קבוצה של נשים, זונות, לסיפוק הצרכים המיניים של הגבר, ברור לי כי החוקים הקיימים נגד זנות והסטיגמה של הזונה אינם תורמים לשינוי המצב. הם פוגעים לא רק בזונות, אלא בכל הנשים, ומחזקים את הנטייה להגדרת כל אישה בדיכוטומיה מדונה / זונה. הרשימה הזו באה לבחון את מצב הזונות ואת המציאות שבה הן חיות, כדי להבין מהו השינוי הרצוי ומה יכול לתרום לשינוי, מבלי לחכות לעולם אוטופי שוויוני שבו לזנות לא תהיה המשמעות הנוכחית.

המשך כבר מגיע

 

[גילי פרי]

../images/Emo20.gifפרופיל הזונה../images/Emo20.gif

פרופיל הזונה

הזנות נחשבת כסטייה, ועל כן הרבו לחקור אותה ולהתחקות אחר מאפייניה. אחת השאלות החוזרות ונשנות היא מה מאפיין את הזונה, האם יש לנשים העוסקות בזנות תכונות וקווי אופי משותפים. אין ספק, כי העיסוק והחיפוש אחרי סיבות מעידים על סטנדרד ההתייחסות הכפול של החברה לזונה וללקוחותיה. האישה נשפטת בחומרה על מעשה שהגבר הוא שותף מלא לו. פסיכולוגים נוטים להשתמש בתיאורים של אי-התאמה ונוירוטיות. בכך הם מחזקים את הנטייה לראות בזונות בני-אדם פגומים. התיאור הפסיכולוגי הקלאסי הוא של אישה שהיתה לה ילדות עשוקה והיסטוריה של התעללות מינית; היא קרירה מבחינה מינית, שונאת גברים ולסבית סמויה או גלויה.

יש פסיכולוגים הטוענים שרק אישה שאינה יכולה ליהנות ממין עם פרטנר אחד, מרגישה צורך בכמה פרטנרים. בכך שהיא לוקחת כסף עבור האקט המיני היא משפילה את הגבר, וכך נוקמת בגברים, ובמיוחד באביה. תיאוריה אחרת טוענת שהזונות מרגישות צורך להוכיח את כוח המשיכה שלהן, והן משיגות זאת על-ידי מגע עם הרבה גברים. קיום מגע מיני ולקיחת כסף תמורתו מוצגים על-ידי פסיכולוגים אלו כהוכחה להפרדה הנוירוטית שעושה האישה העוסקת בזנות בין מין לבין אהבה. נראה כי מודלים פסיכולוגיים אלו באו להחליף את המודלים הדתיים שהצביעו על חוסר המוסריות של הזונה. יש לציין, כי ההפרדה בין מין ובין אהבה אינה נחשבת כמוכיחה חוסר בגרות פסיכולוגית אצל הגבר, ולפחות עד לתקופה האחרונה נחשב ביקורו של גבר אצל זונה כדבר נורמלי. לתיאור הפסיכולוגי הקלאסי אין אחיזה במציאות, וכל טיעוניו הופרכו על-ידי מחקרים שונים. הטענה של קרירות מינית הופרכה במחקרים שהראו כי הזונות מגיבות בצורה אחת באופן פרטי ובצורה אחרת בעת עבודתן. "אינני יודעת אם היה נחמד, אינני יודעת אם הוא 'דפיקה טובה', כל מה שאני יודעת שהתשלום היה הגון, וזה כל מה שמעניין אותי בעבודה." הצורך בהתבדלות בעת העבודה אינו קיים מחוץ לה: "אני אוהבת את החבר שלי, ורק לו אני מתמסרת."

גם לטיעון של אחוז גבוה של לסביות בין הזונות אין אחיזה במציאות, כמו שאין הוכחה לכך ששנאת גברים נפוצה יותר אצל זונות מאשר אצל נשים שאינן עוסקות בזנות. התיאוריות הכלכליות והסוציולוגיות שמו את הדגש על היבטים חברתיים ועל אפשרויות הפרנסה הפתוחות בפני הנשים. לפי ההסבר הסוציו-כלכלי נשים הופכות לזונות בגלל הכסף, או אם מכריחים אותן וכופים עליהן לעסוק בזנות. "ברגע שברחתי מהבית, זו היתה הדרך היחידה להשרד." הסוציולוגים גם מדגישים את השפעת התווית, הסטיגמה, על ההתנהגות. אישה שהדביקו לה את תווית הזונה תנהג לפי התווית שהודבקה לה. אם כבר ממילא הואשמה בזנות, אז מדוע לא לנצל את המצב ולמצות את האפשרויות: "עם הרקע שלי, לא היה לי מה להפסיד." לפי אותו מודל, הגברים הופכים ללקוחות כי הם עוברים תהליכי חברות (סוציאליזציה) הקובעים דרישות מיניות לצד הזכות לממש אותן. תמיד היה מוסר כפול, ולגברים יש יותר כסף. הגברים ההופכים לסרסורים עושים זאת בגלל הכסף. הם כמו הזונות, נחשבים לבאים משכבות סוציו-כלכליות נמוכות ומתנאי ניצול חברתי וכלכלי. מובן שעוני מגדיל את הסבירות שאישה תעסוק בזנות, ומובן שההסתברות גדלה אם בנוסף על כך מופעלים עליה לחצים. אולם אין זה הסבר מלא, כיוון שהרבה נשים עניות אינן הופכות לזונות.

הפרופיל של נכונות פסיכולוגית, צורך כלכלי וסטיגמה חברתית משמעותו שזונות נוירוטיות יותר נזקקות כלכלית יותר ועומדות פחות בלחצים חברתיים הוא ודאי אינו מדויק ושלם. יש זונות שאינן נוירוטיות, ויש גם זונות שאינן עניות, והן פועלות ללא כל כפייה ולחצים. הזונה רק ממחישה את הכישלון לפתור את הבעיה הנשית של הימצאות במצב של נחיתות חברתית וכלכלית בצורה המקובלת על החברה. אם להיות אפיקורסית, אולי השאלה המעניינת היא לא מדוע זנות, אלא מדוע במבנה החברתי הקיים, שבו האפשרויות הפתוחות בפני נשים מצומצמות והשכר גרוע אפילו במערב, אין יותר נשים הבוחרות בזנות; האם שוויון אמיתי בהזדמנויות ובשכר ישנה את המצב.

 

[גילי פרי]

../images/Emo20.gifהגדרה עצמית../images/Emo20.gif

הגדרה עצמית

גם אידיאולוגית הזונה נרדפת. הסוציאליזם והפמיניזם יצאו בקריאה לביטול הזנות, וחיפשו אסטרטגיות כאלה לרפורמה של זונות והענשת הסרסורים. או, אם נתרגם זאת למונחים מרקסיסטיים, הם חיפשו אסטרטגיות של שחרור העובד (הזונה) על-ידי אלימינציה של העבודה (הזנות). אידיאולוגיות אלו ראו בזנות אובייקטיבציה של האישה, ובזונה את הקורבן של הפטריארכיה והקפיטליזם. המרקסיסטים ראו בזנות צורה ממוסדת של ניצול המעמד הנמוך על-ידי המעמד העליון. הפמיניזם ראה בזונה דוגמה של אישה מדוכאת, ובזנות מוצר של אידיאולוגיה פטריארכלית, שלפיה הנשים קיימות לסיפוקם של הגברים.

כאשר עובדים בתחומים אחרים נמצאים במצב דומה לזה של הזונות, של ניכור ואין - אונים, הם מקבלים עידוד להתארגן כדי לשפר את תנאי עבודתם. את הזונות, לעומת זאת, מעודדים לעזוב את המקצוע, בריחה ולא התארגנות. רוב הזונות אינן פעילות פוליטיות, אולם הן מתנגדות לאידיאולוגיה רדיקאלית שאינה מאפשרת להן הגדרה עצמית. "אני שונאת את העבודה, אולם אני יותר שונאת להיות ענייה וחסרת השכלה." ברגע שהנשים דורשות הגדרה עצמית כזונות, הן מאבדות את הסטטוס של קורבן, ויחד עם זה את האהדה האידיאולוגית. בשנים האחרונות חל שינוי בגישה הסוציאליסטית והפמיניסטית. הקונגרסים של הזונות שבמסגרתם הן השמיעו את טענותיהן ואת דרישותיהן לזכות להגדרה עצמית, וגופים כמו “Coyot” בארה"ב ו"חוט השני" ו"החוט הוורוד" באירופה, הפועלים למימוש תביעותיהן של הזונות לשיפור תנאי עבודתן, הביאו להכרה שיש לשנות את החוקים הקיימים, ולאפשר לזונות לעבוד לפי בחירתן. בהולנד הן כבר יכולות להיות חברות בפדרציה של האיגודים המקצועיים.

אנו חיים בחברה שבה כמעט אין מקום שבו האישה זוכה להערכה לפי כישוריה המקצועיים, אלא לפי ערכה המיני. לא פעם תלויה פרנסתה בטובות הנאה מיניות. השאלה היא אפוא של מידה: האם היא תמכור את עצמה לגבר אחד, או להרבה גברים. העיסוק בזנות הוא סטיגמטי מאוד. זונה היא מלה טעונה, והטחתה מהווה עלבון צורב. הסטיגמה של הזונה היא חלק ממכניזם חברתי ופסיכולוגי המביא לדיכוי, דיכוי ישיר של הנשים העוסקות בזנות ודיכוי עקיף של שאר הנשים. את תווית הזונה אפשר להדביק לכל אישה. כל עוד קיימת הדיכוטומיה אישה/זונה - כולנו פגיעות. כל חריגה מהליכה בתלם יכולה להדביק את תווית הזונה, ודמה של זונה מותר.

מערכת החוקים הקיימת תורמת לדיכוי הזונה, ומנציחה את הסטיגמטיות. לפני שאפשר יהיה לעזור לזונות, יש לשנות את החוק. האלטרנטיבות המוצעות הן: ביטול החוקים הפליליים הקשורים לזנות; מתן תוקף חוקי לזנות, כאשר המדינה מפקחת, מטילה מסים ומוציאה רשיונות לאותה צורה של זנות שהפכה חוקית. מאחר שזנות הרחוב היא צורת הזנות המוצגת בדרך כלל כבעייתית, בתי-זונות הם הפתרון המועדף. הטענה היא, שהנהגת שיטת בתי-הזונות תוציא את הזנות מהרחוב, תרחיק אותה מעיני הילדים, והכול יהיה טוב יותר ונקי יותר. אך פרט לעובדה שמיסוד הזנות אינו תורם לרווחת הזונות, הוא גם ממסד את הזכות הגברית לקניית גופה של האישה. התירוצים המשמשים להצדקת מיסוד זה הם שלזנות יש כביכול ערך טיפולי. את מי מרפאה הזנות? ודאי לא את הזונות. מדוע שהצרכים המיניים של גבר (או של אישה) ייחשבו למקודשים? הם ודאי אינם כה מקודשים, עד שידרשו קורבן אנושי כה גדול של אומללות. גם במצב של זנות ממוסדת הנשים נענשות גופנית, נפשית וחברתית. מדוע שנקבל ולו לרגע את הטיעון שהזנות, ואפילו של אישה אחת, הכרחית? האם גבר עם כסף בכיסו חשוב יותר מאישה הזקוקה לכסף?

מיסוד הזנות על-ידי החברה, ותהא זו חברה מערבית מפותחת, קפיטליסטית או סוציאליסטית, רק יחזק את תהליכי הסוציאליזציה של נשים, המחנכים אותן להיענות לדרישות ולצרכים המיניים של הגברים מתוך הרגשת מחויבות עמוקה. ללא כל קשר להתייחסותי האישית לזנות, אני סבורה שזכותה של כל אישה להחליט בעצמה. ביטול החוקים הפליליים הקשורים לזנות ואלה האוסרים סרסרות יאפשר לזונה לבחור ולהחליט בעצמה על תנאי עבודתה: האם היא מעדיפה לעבוד באופן עצמאי או עבור מעביד, לבד או עם קולגות. היא תוכל לבחור עם מי להתרועע ועם מי לחיות.

יש לזונות זכות לחיים מלאים כמו לכל אדם אחר, ואין כל מקום להפריד בין זונות לבין שאר הנשים.

המאמר המלא כאן. כולל היסטוריה, מדוע זנות, הסרסור ועוד.

 

[גילי פרי]

../images/Emo13.gifבדיחה...ותחשבו על זה

בחור מעונב ומצוחצח להפליא הצליח להגיע לפגישה עם מלכת אנגליה. עוד הם לוגמים תה, הוא אינו יכול לעצור בעדו ואומר לה "אני מת לשכב איתך". המלכה המזועזעת מפטירה בחוסר אונים: "איך אתה מעז, מה אני זונה"? הבחור - "לא, את לא מבינה.. אני רוצה לתת לך עבור זה עשרה מליון פאונד" המלכה -לאחר הרהור קצר, נו טוב, יש על מה לדבר... הם ממשיכים ללהג על כוס תה, והמלכה מבררת איך הוא במיטה, רמת ביצועים, רזומה וכיו"ב. לבסוף היא מסכימה, כי מיליוני הפאונדים יכולים לשרת בהחלט את הממלכה. הבחור משנה את נושא השיחה ומתגלה לאט ובטוח כעבריין לא קטן, סרסור ממש כאשר המלכה עושה סימנים של התחרטות. לפני שהוא יוצא, הוא אומר.. את לא מבינה.. זה שאת זונה כמו כולן, כבר הסכמנו כעת נותר לדבר רק על המחיר.