זמנים נפגשים
כשהכל קרה היא לא ידעה שההווה מסריט לה את עתידה. שקופית אחרי שקופית יכלה לראות את עצמה אבל לא ידעה. כאשר נפגשו היא הייתה חיילת שנהנית מחופשה בין משמרת למשמרת והאחרת נשואה אם לשניים במשפחתיות סגורה, לפעמים חונקת במיוחד בתקופה שהילדים היו בחופשה. ודווקא בחופשה הכל קרה, שם על שפת הים כששיחקה בכדור עם הילדים מצאה אותה. צעירה משתזפת להנאתה משוחררת מכל דאגה. מחזירה את הכדור שהתגלגל לעברה. חשבה שזה עוד משחק כדור כמו בילדותה. הצחוק שלה נפגש במבט, הרגל שלה בעטה לא בכוונה ברגלה, הדפו זו את זו כדי לקחת את הכדור נאבקו וצחקו. באופן טבעי ישבה אתם לאכול אבטיח. בין ביס למילה זו סיפרה על עצמה וזו הקשיבה וגם סיפרה על עצמה, החליפו טלפונים ונפרדו. זו חזרה לבסיסה וזו בחזרה לבעלה ולביתה. בהפוגות במשמרות חייגה ותמיד השיחה קלחה, הייתה משתפת אותה בכל החוויות שקרו לה בבסיס, על כל הטיפוסים שהיא פוגשת ועל האחד שתמיד מחפש את קרבתה והיא מתרחקת. ככל שהתרחקה ממנו התקרבה אליה. באחת השיחות קבעו להיפגש בביתה. בעלה יצא למילואים והילדים לשמחתה חזרו לגנים. חיכה להן בוקר משלהן. באותו בוקר כבר לא היה צורך בכדור שיתווך בין שתיהן. הן הפכו לכדור שהתגלגל בין הסדינים והשטיחים, לרוב על המיטה אבל גם על הספה והרצפה. כשהמחוג הראה שהשעה אחת הפכו בחזרה לחברות מן השורה. משוחחות לתומן במטבח בין המקרוני לקטשופ והכנת הארוחה לילדים. "מתי ידעת שאת אוהבת נשים ?" שאלה. "לא ידעתי את שבאת, ואת?" "מאז מסיבות ליל שבת בכיתה ו' כשרציתי לרקוד עם בת". "כל כך צעירה?" "אולי מיום שנולדתי". כשהדלת נפתחה ורועי נכנס בסערה מראה את הציור מהגן באחת פסקה השיחה. מאז חילקה את אהבתה בין בני ביתה לאהובתה שהגיעה כשהמחוג הראה שאין סכנה, כשבעלה לא היה ולא ידע. הן אהבו ולא שבעו. זו הייתה אהבה כל כך עצומה. שתיהן חיו מפגישה לפגישה נשבעות להגן אחת על השנייה מפני חשיפה. בשעות גנובות רצו לשתות את כל הריחות והתחושות. כשהגיעה יום הולדתה, דבר ראשון שעשתה כשיצאה מבסיסה היה לעצור ליד חנות הפרחים הקרובה. היא אספה את הפרחים הכי יפים והוסיפה ברכה הכי יפה מלאה במילים שנלחשו ביניהן "רק אתך אני מרגישה שמצאתי מרגוע לנפשי, אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם. מוכנה למות למענך רק לא להפסיק לראות אותך, מתייסרת בלעדייך מתגעגעת לנשיקותייך..." השליח הגיע ודפק על הדלת מחייך, אפילו בשגרת העבודה פרחים עבורו נשארו משלוח מיוחד, גם עבור מי שפתח. הוא הסתכל על הזר הענק ומיד שלף את הברכה. קרא ולא האמין למראה עיניו. כשחזרה במקום עוגה קיבלה מכה, בין הצעקות איבוד השליטה צרחה שהיא מאוהבת בה. ארזה תיק לקחה את שני הילדים ויצאה. איך זה שהיא לא מגיבה, חיכתה לטלפון שעות וכשניסתה להתקשר שמעה רק טריקה ושוב נשארה ללא תגובה חשה בלבה שמשהו נורא קרה. אחרי ימים סוף סוף טלפון לבסיס: "ענבל תחיי את חייך, תעזבי אותי, את צריכה לחיות את חייך". הקשיבה ובכתה התחננה "בבקשה אל תעזבי אותי, אני רוצה אותך, אני אוהבת אותך בואי נפגש בפעם האחרונה". כשנפגשו היא הייתה קרה, דיברה כמעט ללא הפסקה מסתתרת מאחורי המילים שלה "החלטתי לעזוב את הבית ולהתגרש. הבנתי דרכך שהחיים שלי הם משחק, מכאן והלאה הכל יהיה אחרת". כשהיא דיברה לבה זעק אבל למה לבד? אחרי ימים של בכי ואי השלמה יצאה לחפש אותה. לא היה לה מושג על הכתובת החדשה רק הלכה בין הרחובות של בית הקפה שבו נפגשו בפעם האחרונה. אחרי שעות ראתה אותה חולפת ולא לבדה. נשארה מאובנת הבינה שכל כך מהר היא עם אישה אחרת לא חיכתה ופרצה לעולם הלסביות הפמיניסטיות בכל אונה. הזמינה בירה והרימה כוס לחיי האהבות האבודות. נדרה לעולם לא לאהוב אישה. השתחררה מהצבא וכדי לטשטש עד כמה היא פצועה ושקועה ביגונה נישאה לארז שאהב אותה. התעקש להינשא למרות שידע שהיא מאחורי חומה, שמאהבת רוקנה אותה מאמון ואהבה. היא רצתה לבנות חיים חדשים ללקק בשקט את הפצעים והאמינה שהחופה תציל אותה. חשבה שבחרה בדרך הקלה. תקים בית תלד ותשכח למי היא נמשכת באמת. יום אחד פגשה על חוף הים חיילת צעירה שניגשה לשחק עם בתה...
כשהכל קרה היא לא ידעה שההווה מסריט לה את עתידה. שקופית אחרי שקופית יכלה לראות את עצמה אבל לא ידעה. כאשר נפגשו היא הייתה חיילת שנהנית מחופשה בין משמרת למשמרת והאחרת נשואה אם לשניים במשפחתיות סגורה, לפעמים חונקת במיוחד בתקופה שהילדים היו בחופשה. ודווקא בחופשה הכל קרה, שם על שפת הים כששיחקה בכדור עם הילדים מצאה אותה. צעירה משתזפת להנאתה משוחררת מכל דאגה. מחזירה את הכדור שהתגלגל לעברה. חשבה שזה עוד משחק כדור כמו בילדותה. הצחוק שלה נפגש במבט, הרגל שלה בעטה לא בכוונה ברגלה, הדפו זו את זו כדי לקחת את הכדור נאבקו וצחקו. באופן טבעי ישבה אתם לאכול אבטיח. בין ביס למילה זו סיפרה על עצמה וזו הקשיבה וגם סיפרה על עצמה, החליפו טלפונים ונפרדו. זו חזרה לבסיסה וזו בחזרה לבעלה ולביתה. בהפוגות במשמרות חייגה ותמיד השיחה קלחה, הייתה משתפת אותה בכל החוויות שקרו לה בבסיס, על כל הטיפוסים שהיא פוגשת ועל האחד שתמיד מחפש את קרבתה והיא מתרחקת. ככל שהתרחקה ממנו התקרבה אליה. באחת השיחות קבעו להיפגש בביתה. בעלה יצא למילואים והילדים לשמחתה חזרו לגנים. חיכה להן בוקר משלהן. באותו בוקר כבר לא היה צורך בכדור שיתווך בין שתיהן. הן הפכו לכדור שהתגלגל בין הסדינים והשטיחים, לרוב על המיטה אבל גם על הספה והרצפה. כשהמחוג הראה שהשעה אחת הפכו בחזרה לחברות מן השורה. משוחחות לתומן במטבח בין המקרוני לקטשופ והכנת הארוחה לילדים. "מתי ידעת שאת אוהבת נשים ?" שאלה. "לא ידעתי את שבאת, ואת?" "מאז מסיבות ליל שבת בכיתה ו' כשרציתי לרקוד עם בת". "כל כך צעירה?" "אולי מיום שנולדתי". כשהדלת נפתחה ורועי נכנס בסערה מראה את הציור מהגן באחת פסקה השיחה. מאז חילקה את אהבתה בין בני ביתה לאהובתה שהגיעה כשהמחוג הראה שאין סכנה, כשבעלה לא היה ולא ידע. הן אהבו ולא שבעו. זו הייתה אהבה כל כך עצומה. שתיהן חיו מפגישה לפגישה נשבעות להגן אחת על השנייה מפני חשיפה. בשעות גנובות רצו לשתות את כל הריחות והתחושות. כשהגיעה יום הולדתה, דבר ראשון שעשתה כשיצאה מבסיסה היה לעצור ליד חנות הפרחים הקרובה. היא אספה את הפרחים הכי יפים והוסיפה ברכה הכי יפה מלאה במילים שנלחשו ביניהן "רק אתך אני מרגישה שמצאתי מרגוע לנפשי, אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם. מוכנה למות למענך רק לא להפסיק לראות אותך, מתייסרת בלעדייך מתגעגעת לנשיקותייך..." השליח הגיע ודפק על הדלת מחייך, אפילו בשגרת העבודה פרחים עבורו נשארו משלוח מיוחד, גם עבור מי שפתח. הוא הסתכל על הזר הענק ומיד שלף את הברכה. קרא ולא האמין למראה עיניו. כשחזרה במקום עוגה קיבלה מכה, בין הצעקות איבוד השליטה צרחה שהיא מאוהבת בה. ארזה תיק לקחה את שני הילדים ויצאה. איך זה שהיא לא מגיבה, חיכתה לטלפון שעות וכשניסתה להתקשר שמעה רק טריקה ושוב נשארה ללא תגובה חשה בלבה שמשהו נורא קרה. אחרי ימים סוף סוף טלפון לבסיס: "ענבל תחיי את חייך, תעזבי אותי, את צריכה לחיות את חייך". הקשיבה ובכתה התחננה "בבקשה אל תעזבי אותי, אני רוצה אותך, אני אוהבת אותך בואי נפגש בפעם האחרונה". כשנפגשו היא הייתה קרה, דיברה כמעט ללא הפסקה מסתתרת מאחורי המילים שלה "החלטתי לעזוב את הבית ולהתגרש. הבנתי דרכך שהחיים שלי הם משחק, מכאן והלאה הכל יהיה אחרת". כשהיא דיברה לבה זעק אבל למה לבד? אחרי ימים של בכי ואי השלמה יצאה לחפש אותה. לא היה לה מושג על הכתובת החדשה רק הלכה בין הרחובות של בית הקפה שבו נפגשו בפעם האחרונה. אחרי שעות ראתה אותה חולפת ולא לבדה. נשארה מאובנת הבינה שכל כך מהר היא עם אישה אחרת לא חיכתה ופרצה לעולם הלסביות הפמיניסטיות בכל אונה. הזמינה בירה והרימה כוס לחיי האהבות האבודות. נדרה לעולם לא לאהוב אישה. השתחררה מהצבא וכדי לטשטש עד כמה היא פצועה ושקועה ביגונה נישאה לארז שאהב אותה. התעקש להינשא למרות שידע שהיא מאחורי חומה, שמאהבת רוקנה אותה מאמון ואהבה. היא רצתה לבנות חיים חדשים ללקק בשקט את הפצעים והאמינה שהחופה תציל אותה. חשבה שבחרה בדרך הקלה. תקים בית תלד ותשכח למי היא נמשכת באמת. יום אחד פגשה על חוף הים חיילת צעירה שניגשה לשחק עם בתה...
