אתה כמובן צודק
ביחסות כללית ממדלים את המציאות הפיזיקלית באמצעות אגד משיקי. יריעת הבסיס מכונה מרחב-זמן והמרחב המשיק ליריעה בכל נקודה הוא "מרחב ההתרחשויות הלוקאלי". (זהו הסיב בקונטקסט של אגד סיבים והוא מתלכד עם עותק של מרחב מינקובסקי). המציאות הסובייקטיבית של הצופה מוגדרת רק באופן לוקלי במרחב המשיק. כאן תקפה היחסות הפרטית והטרנספורמציה מצופה לצופה מוגדרת היטב גם על פני מרחקים (במרחב-זמן). אבל אם היריעה עקומה מספיק, אתה צריך "לטייל על האגד" כדי להשוות נקודות. את זה עושים - כפי שאתה בוודאי יודע - בעזרת ה-connection. אבל כמובן כל מאורע שייך למרחב וקטורי אחר, ובכלל זה הקואורדינטות שלו. ובכל זאת יש משהו חזק יותר - שאני לא זוכר איך בונים אותו - והוא נקרא פוליאציה של המרחב-זמן. יש דרך להגדיר משטחים שווי זמן ולבנות את המרחב-זמן כולו רדיד על גבי רדיד. זהו נושא עדין למדי ומחייב זהירות מתמטית. אבל כיוון שאתה מתמטיקאי, תוכל ללמוד את המכניזם בקלות (אני מניח). הרדידים הללו הם הדבר הכי קרוב למשטח שווה-זמן שאפשר לדמיין. אם תלמד עליו, אתה מוזמן לחזור לכאן ולתרגם אותו לשפה של פיזיקאים... אגב, המושג באנגלית נקרא spacetime foliation