זמן
חבר שלי ואני כבר ביחד 8 חודשים, הוא מבוגר ממני ב-8. אוהבים מאוד. אבל בזמן האחרון יש לו באמת המון לחץ בעבודה, התפקיד שלו מעמיס עליו הרבה, הוא התחיל לעשות צעדים לחפש תפקיד אחר שאולי יהיה אפילו מחוץ לחברה שלו, באותו הזמן הוא מתעסק בכל מיני השקעות בחוץ. מה שאומר שבסופו של כל יום אני מקבלת חבר חמוד אבל עייף מאוד. הבעיה היא שנקלעתי למן לופ שכזה. מצד אחד הוא מתנצל כל הזמן על זה שאין לו זמן עכשיו (וזו תקופה לחוצה שיכולה להמשיך ככה עוד חצי שנה) ואומר שהוא משתדל וישתדל כמה שאפשר לתת לי את התשומת שמגיעה לי, ואני גם לא מאשימה אותו, כי אני יודעת שאני כן בסדר העדיפיות שלו, אבל יש תקופות שצריך להשקיע יותר בדברים שהם לא ה"ביחד". מצד שני, אני לא מצליחה למצוא את השילוב הנכון אצלי בשביל להקל עליו או לעזור לו ויש לי תחושה שכל מה שאני עושה סתם גורם לו להרגיש עוד יותר לא נעים. מצד שלישי, יש בי מין תחושה כזאת שאין לו מספיק מקום בשבילי עכשיו בחיים שלו. ובאמת לא בגלל שהוא לא רוצה, אבל אני פתאום קצת מחוץ למעגל, עבודה, השקעות (עם החבר הכי טוב), חיפוש עבודה ואני מרגישה קצת left out. אנחנו כן מדברים על זה, אבל אני אף פעם לא מספיק מבטאת את זה שאני לא מרגישה חלק כי אני יודעת כמה קשה לו עכשיו ולא נראה לי שזה יתרום. אני יודעת שזה נשמע כמו "אוי אוי אוי", אבל אני אשמח לשמוע רעיונות על מצד אחד איך להקל עליו יותר ומצד שני איך לעזור לעצמי להרגיש פחות לא קשורה לכל מה שקורה עכשיו בחיים שלו....
חבר שלי ואני כבר ביחד 8 חודשים, הוא מבוגר ממני ב-8. אוהבים מאוד. אבל בזמן האחרון יש לו באמת המון לחץ בעבודה, התפקיד שלו מעמיס עליו הרבה, הוא התחיל לעשות צעדים לחפש תפקיד אחר שאולי יהיה אפילו מחוץ לחברה שלו, באותו הזמן הוא מתעסק בכל מיני השקעות בחוץ. מה שאומר שבסופו של כל יום אני מקבלת חבר חמוד אבל עייף מאוד. הבעיה היא שנקלעתי למן לופ שכזה. מצד אחד הוא מתנצל כל הזמן על זה שאין לו זמן עכשיו (וזו תקופה לחוצה שיכולה להמשיך ככה עוד חצי שנה) ואומר שהוא משתדל וישתדל כמה שאפשר לתת לי את התשומת שמגיעה לי, ואני גם לא מאשימה אותו, כי אני יודעת שאני כן בסדר העדיפיות שלו, אבל יש תקופות שצריך להשקיע יותר בדברים שהם לא ה"ביחד". מצד שני, אני לא מצליחה למצוא את השילוב הנכון אצלי בשביל להקל עליו או לעזור לו ויש לי תחושה שכל מה שאני עושה סתם גורם לו להרגיש עוד יותר לא נעים. מצד שלישי, יש בי מין תחושה כזאת שאין לו מספיק מקום בשבילי עכשיו בחיים שלו. ובאמת לא בגלל שהוא לא רוצה, אבל אני פתאום קצת מחוץ למעגל, עבודה, השקעות (עם החבר הכי טוב), חיפוש עבודה ואני מרגישה קצת left out. אנחנו כן מדברים על זה, אבל אני אף פעם לא מספיק מבטאת את זה שאני לא מרגישה חלק כי אני יודעת כמה קשה לו עכשיו ולא נראה לי שזה יתרום. אני יודעת שזה נשמע כמו "אוי אוי אוי", אבל אני אשמח לשמוע רעיונות על מצד אחד איך להקל עליו יותר ומצד שני איך לעזור לעצמי להרגיש פחות לא קשורה לכל מה שקורה עכשיו בחיים שלו....