זמן מנוחה

[2b mind]

זמן מנוחה

בעקבות ההודעה של התקווה שבתוכי והשרשור שבא אחריה, בשילוב עם הפגישה הקודמת שהייתה לי עם הפסיכולוגית שלי, מעניין אותי-
מה אתן מגדירות כזמן מנוחה?
מה אתן עושות בזמן הזה?
איך אתן מצליחות לקבוע שזה זמן שלכן, ולא "מתפתות" לקבוע עוד דברים שאתן *צריכות* לעשות במקום?
וגם, מה הזמן הזה נותן לכן?

בנתיים

ולילה טוב.

 

[קולדון]

באמת לאחרונה הגעתי למסקנה

שאין לי מספיק זמן מנוחה. זה ממש חשוב.

והחלטתי בהחלט לפנות יום אחד כזה.. זה הולך להיות יום שלישי חגיגי במיוחד (עוד שבועיים רק, מסתיימת לי עבודה שתקועה בין 15-19..)

ואז.. אני הולכת לקום מאוחר
ללכת לשתות קפה עם עצמי או עם מישהו אחר
לעשות סיבוב לבקר תהורים או את אח שלי
לקרוא בכיף את הספר שאני קוראת, ואת השניים הנוספים שקניתי לעצמי
לראות סידרה מפגרת
לפגוש חברה...

וללכת להתאמן בסטודיו ))))

 

[שישמים אחרים]

אני גרועה בלהגדיר

אבל מבחינתי, זמן מנוחה הוא זמן בו אני מתמקדת בדברים אותם אני *רוצה* ומשיגה אותם; אם במקלחת ארוכה (במחילה), יום תרבות, פגישה עם חברות או, וזו האופציה החביבה עליי, השלמת שעות שינה כשיש אור בחוץ. לקבוע שזה זמן שלי זאת בעיה, אבל כנראה מתוקף היותי אדם עצלן (סתם. ADD) בכל מקרה אין סיכוי שאקבע דברים שאני צריכה לעשות במקום. בגדול, אני לומדת אצל הפסיכולוגית שלי שאני אדם עם צרכים ורצונות שמותר למלא. זאת למידה איטית ומייגעת אבל יש בה תקווה.

תודה על הדיון המעניין, ומבטיחה להוסיף עוד אם יהיה לי. גרמת לי לחשוב.

 

[רגישה1855]

אמממ....

מה אתן מגדירות כזמן מנוחה? משהו בזמן כלשהו שנותן תחושה של שלווה ומנוחה פיזית ומנטלית (בעיקר מנטלית)

מה אתן עושות בזמן הזה?
זה יכול להיות זמן שאני פשוט לא עושה כלום חוץ מלראות טלויזיה במיטה,לנוח, לישון קצת.... זה יכול להיות גם זמן איכות עם הבן זוג/חברות, גם לרקוד בשבילי זהו זמן מנוחה

איך אתן מצליחות לקבוע שזה זמן שלכן, ולא "מתפתות" לקבוע עוד דברים שאתן *צריכות* לעשות במקום?
זהו שבזמן האחרון אני יותר מתפתה כן לעשות דברים שצריכה לעשות במקום, ואז אני אומרת לעצמי שבאמת אין לי מספיק זמן שכזה...משתדלת כן לפנות ולמצוא את הזמן הזה

וגם, מה הזמן הזה נותן לכן?
רגיעה כלשהי, תחושה פנימית שכזו שבלי מנוחה היא תיהיה חסרה

 

[lital172]

שאלות כל כך חשובות . תודה על זה.

 

[2b mind]

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שבת.

שאר הזמן זה טירוף מוחלט. אני מרגישה כמו עכבר במירוץ, לא רק בעבודה, בכלל. וההמצאה הנהדרת הזו של יום בשבוע הפסקה מובנית היא הצלה אמיתית.
גם לכופרות הגמורות שביננו אני ממליצה לאמץ את המנהג שומר השפיות הזה.

 

[clastic]

תשובה קצת עצובה (אולי)

לאחרונה גיליתי שבית ההורים הוא טריגר משמעותי עבורי.
זה בא לידי ביטוי בהתנהלות עם אוכל, בהרגשה הכללית,
בעצבנות שהוקרנה כלפי פנים וכלפי חוץ ועד עכשיו לא ממש קישרתי אותה למקום.

אני מאוד נזהר לא להחליט שהבית באמת מעורר בי את כל הנ"ל (וליצור נבואה שמגשימה את עצמה),
אבל אספתי בחודשים האחרונים יותר מדי ראיות (חלקן בדיעבד) לכך שזה ממש ככה.

אז התשובה שלי קצת משונה: זמן המנוחה שלי הוא כשאני לא מבקר אצל ההורים.
מאז שעברתי לחיפה מדד הלחצים ירד בצורה קיצונית למרות שסביבי נוצרו
המון מטלות וקשיים אחרים, וכל אלה כנראה התגמדו לעומת ההשפעה החיובית של הסביבה החדשה והחיים ברשות עצמי.

והנה מחשבה: אימא מדברת על מכירה של הבית ומעבר מתישהו בשנה-שנתיים הקרובות.
ואותי מעניין לדעת, האם בבית אחר אולי אגיש אחרת?
אולי האקט הלכאורה פשוט הזה של לבקר את ההורים עוד עתיד להפוך למהנה יותר?

 

[שישמים אחרים]

אני מבינה אותך, לגמרי

בבית ההורים אני תמיד מוצאת את עצמי מרגישה הרבה יותר חולה מבמקומות אחרים. רציתי לשאול אם אתה יכול לזהות איך אתה מתמודד עם זה, מעבר להפחתת הזמן אצלם? כשאתה כבר שם - מה אתה עושה?

 

[clastic]

הממ..

אני מניח שהדבר הכי בסיסי וחשוב זו המודעות.
עצם זה שאני מודע לזה משנה את ההתנהגות שלי.
נכון, המודעות הזאת גם מעלה אצלי את סף המתח והחשש לפני הביקור,
אבל בסופו של דבר אני מודע לרוב מראש ואני משתדל להתנהג אחרת. מבחינתי זה:
1. לאכול יותר לאט, בנחת. לא ממקום של רגש.
2. לדעת שאני עצבני יותר, או נתפש ע"י הסביבה כעצבני, והסביבה מגיבה לזה. "מענה רך ישיב חימה".
3. לצאת! מבקרת את ההורים? תגררי אותם למסעדה או לסרט, או אפילו לטיול בסביבה. להיות בבית בלי להיות בבית

מה את עושה?

 

[שישמים אחרים]

גם כאן, מודעות

ואולי זה ישמע דבילי, אבל מאז שחזרתי לאכול נורמלי אני מקבלת יותר בהבנה את זה שיש לי צרכים וכחלק מזה אני גם מודיעה בצורה ברורה ככל האפשר אם משהו מלחיץ, מעיק או כל-רגש-לא-חיובי-אחר קורה לי וזאת כדי שנוכל לחיות ביחד בצורה פחות הרסנית אחד לשני.

 

[levshavur]

סליחה שאני נדחפת לדיון...

קלאסטיק שלום
גם לי תמיד היה קשה להיות אצל ההורים. אפילו הרופאה הפסיכיאטרית שלי
ציינה בפני פעם שכל פעם שאני הלכתי לשם התדרדרתי מבחינה נפשית אז
הקטנתי את תדירות הפגישות איתם. זה יותר מדיי החזיר אותי לזיכרונות של
הילדות. במקום להיות שם הרבה דיברתי עם אמא שלי כל יום בטלפון וגם עם אחי
ככה הם היו רגועים יותר וגם אני שמחתי לתמוך באמא שלי ריגשית בזמן המחהנלה הכל כך קשה הזאת.
כיום כשאמא לא בחיים נדיר שאני באה לשם יותר באה לאחי וזה שיש לו תינוק קטן עושה לי הרגשה טובה...
כיום אני באה רק לאירועים משפחתיים וגם יש לי את בעלי כך שאני לא צריכה להתמודד עם המפגש עם אבא שלי לבד. בעלי דווקא אוהב לבוא לאבא שלי..
לבשה..

 

[שישמים אחרים]

מה פתאום נדחפת?

ככה, לפחות בעיני, אמור להתנהל דיון. טוב שהצטרפת, ואני שמחה שמצאת את הדרך והמידה שבהן טוב *לך* לשמור על הקשר עם המשפחה שלך. אני מעריכה את זה מאד.

 

[clastic]

 

[levshavur]

בשבילי זמן מנוחה...

מיינד שלום
בשבילי זמן מנוחה זה זמן שבו אני יכולה לעשות דברים שלא שייכים ללימודים שלי
לדוגמה לקרוא, לצייר, לבלות עם חברים, לתת צומי לבעלי...לכתוב פה בפורום....
היום לדוגמה לקחתי לעצמי יום חופש (כי הלכתי לישון ב4 בבוקר ואני עייפה מידיי
בשביל ללמוד... אם יש לך תחביבים כלשהם זה זמן טוב למנוחה....
אני חושבת שהזמן הזה נותן לי איוורור מחשבתי ופיזי. צריך שלכל אחת יהיה זמן
לעצמה זה נותן יכולת להתמודד עם מטלות בצורה טובה יותר...
לבשה.