זכרתי לך
"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר ... שנה" במדבר? - שאלתי כן, היו גם שנות מדבר וציה - ענית. נעורי? - שאלתי. הרי לא היית הראשון.... אז מה? - ענית, אז מה? כלולותי? - שאלתי. והרי זה זכרון כה נשכח, כה רחוק.... אז מה? - ענית. גם מזכרונות רחוקים ונידחים בונים יסודות. ואני? נעורי כבר הרחק ממני. כלולותי כבר זכרון רחוק רחוק. הזמן טבע את עצמו בקפלי גופי ופני. איפה אותה נערה בשמלת כלולות צחה ועיניים בורקות? איפה אותו הנער?... בשנות המדבר הרחוקות לא ניתקנו. שנות השפע חיברו והידקו עד לאין הפרד. יום המשפחה האחרון מצא אותנו , זוג ללא ילדיו, לבד בבית עם זר פרחים. הקטנה משחקת בחיילים הגדול בחיק משפחתו הפרטית והחדשה. ורק אנחנו זה עם זו וזו עם זה, וסוג של חשבון נפש מרחף באוויר. לא סיפרתי לו על זכרונותי הסוערים. לא סיפרתי לו על שעות של אהבה גנובה. פשוט הנחתי את ראשי על כתפו (שפעם היתה חסונה יותר....) ונתתי לעצמי לחזור הביתה. בשלום.
"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר ... שנה" במדבר? - שאלתי כן, היו גם שנות מדבר וציה - ענית. נעורי? - שאלתי. הרי לא היית הראשון.... אז מה? - ענית, אז מה? כלולותי? - שאלתי. והרי זה זכרון כה נשכח, כה רחוק.... אז מה? - ענית. גם מזכרונות רחוקים ונידחים בונים יסודות. ואני? נעורי כבר הרחק ממני. כלולותי כבר זכרון רחוק רחוק. הזמן טבע את עצמו בקפלי גופי ופני. איפה אותה נערה בשמלת כלולות צחה ועיניים בורקות? איפה אותו הנער?... בשנות המדבר הרחוקות לא ניתקנו. שנות השפע חיברו והידקו עד לאין הפרד. יום המשפחה האחרון מצא אותנו , זוג ללא ילדיו, לבד בבית עם זר פרחים. הקטנה משחקת בחיילים הגדול בחיק משפחתו הפרטית והחדשה. ורק אנחנו זה עם זו וזו עם זה, וסוג של חשבון נפש מרחף באוויר. לא סיפרתי לו על זכרונותי הסוערים. לא סיפרתי לו על שעות של אהבה גנובה. פשוט הנחתי את ראשי על כתפו (שפעם היתה חסונה יותר....) ונתתי לעצמי לחזור הביתה. בשלום.
)