זכרונות
אני זוכרת איך ביום בהיר אחד פתחתי כאן את הדלת. פורום קטן ששוכן לו בין ים של פורומים. פורום " להרגיש טוב". אני זוכרת את ההודעה שרשמתי, על איך מרגישים טוב. הודעה שנרשמה לאחר גילוי מסעיר, לאחר נבירה ארוכה בנפש הפסימית, לאחר גילוי שאנני פסימית יותר. שמצאתי את הדרך להיות אופטימית. אני זוכרת שהיה כאן מנהל פורום מדהים שנקרא גיל (אל תדאגו הוא לא נעלם, הוא רק שינה את שמו ל-גילגיל ואת צבעו...ממש זיקית!
). אני גם זוכרת שהיה כאן דוקטור עישר...שנעלם לו ביום בהיר אחד(איפה הוא???...אולי כבר לא מוצא את המילים, כי ברגע שמעיין רואה שנולדים להם דוקטורים קטנים שממשיכים את המורשת שלו. אבל לא מבין שמקומו עדיין איתנו ושאין אנו תחליף לעיצות שלו!) אני זוכרת את איב הקטנה והמתוקה שהייתה מחפשת את הדוקטור כי היו לה הרבה שאלות שעלייהן רק הוא יכל לענות (בחוכמתו הבודדה) ועתה היא כבר לא זקוקה לו, כי מצאה אוזן קשבת אצל החברים החדשים, כי מצאה פינה בלב אצל אלו היושבים. אני עוד זוכרת את סיון שאת הפורום לעולם לא נוטשת...היא הייתה קצת שקטה, ועתה ממש זורחת וזוהרת! אני גם זוכרת את חוכמית שהייתה באה, מציצה, אומרת דברה והולכת. ממש כמו עכשיו. היו בטוחים שזה שאתם לא רואים אותה- זה לא שהיא לא קיימת! היא עוד תגיח ותפתיע...ולא תדעו מהיכן זה בא לכם!...רק תזכרו ראש חכם מסתובב כאן (הוא פשוט נסתר מעיננו כאן...ולא לאורך זמן). אני זוכרת שהפורום היה משנה פניו (מחליף דף) כל כמה ימים (המון זמן!). אני גם זוכרת, ובמיוחד זוכרת את זה...שהייתי נכנסת לכאן ופשוט מתמוגגת, כי מצאתי לי בית והוא הכי הכי בעולם. כן, כל זאת אני זוכרת. ועתה הכל השתנה. ואתם יודעים מה?? אין כמו הבית כמו שהוא עתה!!! בית שמאכלס בתוכו כל כך הרבה אנשים, אנשים מדהימים! כל אחד מביא משהו מתוכו, משהו חיובי, שמאיר את הבית, ומעיר את כל השכנים...והם באים! אז אני יושבת לי מחוייכת
וחושבת. כמה טוב שמצאתי לי בית. וכמה נפלא שקורים שינויים! ואתם בטח שואלים...מה פתאום נזכרת?? אין לי ממש תשובה לכך, אבל אני כנראה שזה מביא אותי להעריך את מה שיש לי ולנו כאן כעת! ואני אוהבת אותכם מאוד!!! Mאיה.
אני זוכרת איך ביום בהיר אחד פתחתי כאן את הדלת. פורום קטן ששוכן לו בין ים של פורומים. פורום " להרגיש טוב". אני זוכרת את ההודעה שרשמתי, על איך מרגישים טוב. הודעה שנרשמה לאחר גילוי מסעיר, לאחר נבירה ארוכה בנפש הפסימית, לאחר גילוי שאנני פסימית יותר. שמצאתי את הדרך להיות אופטימית. אני זוכרת שהיה כאן מנהל פורום מדהים שנקרא גיל (אל תדאגו הוא לא נעלם, הוא רק שינה את שמו ל-גילגיל ואת צבעו...ממש זיקית!
