אחרי השבעה
הפעם הזכרון הוא אודותיו האבל האישי שלי.
לאחר השבעה החלטנו אני ובעלי שחוזרים לשגרת עבודה. מנסים לשקם את החיים. היה המון עצב, וראיתי והרגשתי את בני שלי בכל מקום.
והלב הלב כאב כל הזמן, אבל משום מה הדמעות לא ירדו.
שקד נפטר בחורף, ירד גשם והיה קר, ויסורי המצפון והדאגה ליוו אותי כל הזמן. באחד הבקרים בדרך לגן ירד גשם. בתי אמרה לי: "אמא שקד בטח צוחק עכשיו"
שאלתי למה והיא הסבירה שהוא, מאוד אהב להתרחץ ועכשיו בגשם הוא מתקלח. חייכתי בפעם הראשונה.
בדרך חזרה הבייתה השמיעו את השיר "בואי אמא" ואני התפרצתי בבכי. ירדתי לקבר ולא הפסקתי לבכות, חצי יום ביליתי בבית בדמעות.
