זכרונות

[פשו שי ת]

זכרונות

יום חמישי היום- בערב יצאתי לקניות בשוק הלכתי בשוק ונזכרתי בימי חמישי בהם היית מגיע מהעבודה אחרי נסיעה ארוכה מבית שאן ויצאנו יחד -- לבד או עם הילדים לקניות בשוק.. היום אני לבד יוצאת לקניות ---רואה את הזוגות שבאים לקניות ונזכרת...........

 

[הים רגוע]

זכרונות ...

מצד אחד יש הכאב והגעגוע שבזכרון ומצד שני הזכרונות הם אלה הנותנים את הכח להמשיך ,את הטעם לחיים .. ותמיד מזכרים לי את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לחיות עם אישי באהבה הורמוניה ושמחה.

טלי

 

[פאני לשלוש]

כל כך כל מזדהה

פשושית, אני קוראת את מה שכתבת וכל כך מזדהה. כל דבר שעשינו פעם כזוג והיום עלי לבצע לבד צורב ומפלח את הלב בכאב נורא, בתחושת החמצה אדירה. אבל אין ברירה היומיום סוחף וחייבים להמשיך למרות העזרה והתמיכה מסביב מי שמנווט זה רק אנחנו למעננו ולמען ילדינו. גם לי כואב מראה הזוגות. בקניות, במסעדה, ברחוב בפארקים ובכל המקומות שהיינו יחד כזוג וכמשפחה. מה שנותר הוא להרים ראש ולצעוד קדימה. רק קדימה. חזקי ואמצי, פנינה.

 

[הים רגוע]

היי פאני,געגענו לנוכחותך

מראה הזוגות מזכיר לי את שהיה ולא ישוב... אבל יחד עם זאת זוכרת שזכיתי לזוגיות קסומה .מעט מהזוגות זוכים לזוגיות כמו שהיתה לי ..ועל כך מודה ....וזה שנותן לי את הכח להמשיך, לשאוף לחיים טובים לזוגיות חדשה. שלך טלי

 

[פשו שי ת]

זכרונות

אכן כן כמו שכתבת בכל מקום יש זכרונות יש מקומות שבהתחלה לא העזתי ללכת לשם בכלל לאט לאט עם הזמן התחלתי לחזור למקומות שבהם היינו הולכים יחד ולהתמודד עם המציאות... לא קל אבל הלכתי והולכת לבד ועם הילדים ואפילו מעבירים חוויות וזכרונות יחד היום יותר קל אבל בכל זאת יש את הרגשת ה'קנאה' בזוגות במשפחות השלימות לצערינו החיים לא עוצרים ואנחנו איתם נסחפים הלאה מרימים ראש וממשיכים למען ילדינו ולמענינו תודה חגית

 

[נסיכת הכוכב]

../images/Emo24.gif מתוקה שלי

הזכרונות מלוים כל החיים ולא משנה כמה שנים חלפו מאז הזכרונות הם האוצר הכי יקר והנשמר לשנים רבות הם האוצרות שתמיד איתנו לא משנה לאין נלך המוח מתחיל לעבוד בשני קוים מקבילים המוח העוןבד מפוצל אחד שחזר עבר אחד חי את ההווה וככה החיים משתנים רגע בעבר רגע בהווה וצריך להנות משני הדברים אשרייך שזכית לחבור איתו לקניות בשוק יש נשים שלא זכו לעבור האת החויה הזו ואני יודעת את ההבדל בין לבין שולחת לך חיבוק חם

 

[פשו שי ת]

נסיכה יקרה שלי

באמת לא משנה כמה שנים עברו או יעברו אנחנו חיים את ההווה לצד העבר והזכרונות תמיד ילוו אותנו שולחת לך חיבוק אוהב מכל הלב אוהבת ומתגעגעת חגית

 

[פאני לשלוש]

געגועים

היי טלי וחגית, הגעגועים מלווים לאורך כל היום.כל דקה אך יחד עם זאת מצליחה לתפקד ו"לתקתק" עניינים. נותרתי עם שלוש בנות בנות 13.5, 8.5 ו- 6 ואין רגע דל. עבודה סידורים, קניות, תחזוקת הבית, בתי הספר. ונוסף לכל ההתמודדות עם החסר הנוראי והגעגועים שרק מתעצמים עם הזמן. אין דקה ביממה שהוא אינו במחשבתי ובליבי, בפרט כשיום השנה הראשון למותו הולך ומתקרב. כל מה שנעשה בזוג נופל על זוג כתפיים אחד שוב, למרות העזרה והתמיכה מסביב בסופו של יום זה להיות לבד. מאחלת לכולם שיגיעו ימים טובים יותר. שעמדו לנו תמיד הכוחות להמשיך ולתפקד במציאות הכפויה הזו. שנשמע ורק בשורות טובות. שבת שלום, פנינה.

 

[2א מאה2ה]

געגועים

אכן קשים הם מכל . הם לא באים עם טוש או מכחול לא יוצרים שלטים בשקט בהחבא מתגנבים לקטנים שבנקודות החיים לעגבניה, לכביסה לריח לקול יום השנה .. וואו איך את מתמודדת?. עדיין יש תמיכה של השכנים? או שזה מתפוגג בחלוף הימים? שבת שלום , אצלי הלבד הוא בחירה .. גם כשאני מוקף אנשים אני בוחר להיות לבד..

 

[24ר]

לפנינה , אני מזדהה עם כל מילה ומחפשת נחמה.

כמעט חודש עבר מאז שאיבדתי את בעלי בחטף בלי כל הודעה מוקדמת , הצער כל כך עמוק , שישי אחה"צ בלעדיו והבית כל כך ריק , אני מלאה בחששות מפני הבאות , איך אצליח להמשיך את חיי עם שלושת הבנים שהצעיר רק בן 10 וחצי , איך מתגברים? איך ילדיי יגדלו ללא אבא ? איך אני אמשיך ללא תמיכה ? אני כל כך מבולבלת ומפוחדת . מחפשת נחמה ולא מוצאת ...

 

[פאני לשלוש]

התמודדות

למומי ול24ר היקרים, אמנם חלפו 9 חודשים וזכר אותו יום ארור בו קרה הכל בפתאומיות מחרידה חרוט בזכרוני ולא מרפה יום יום. בעלי שהיה בעל ואב נהדר, בחור מקסים, נעים הליכות ואהוב על כל סביבתו נקטף ממש בדמי ימיו בגיל 47 כתוצאה מאירוע לב פתאומי ולא צפוי כלל וכלל באחר צהריים אחד לאחר שבילינו בסוף השבוע בבית מלון חופשה רומנטית, באמצע שיחת טלפון. כל מאמצי ההחיאה לא הועילו. ובשניה עברתי מעולם טוב ומוגן לעולם קר ומנוכר ולא מוכר. למרות שלא ידעתי את נפשי מרוב עצב ויגון החלטתי שביתינו החם והאוהב שבנינו במו ידינו תוך שיתוף פעולה באהבה רבה לא יתמוטט והכל היה כבר תלוי רק בי. נעזרתי ואני עדיין נעזרת במשפחתי האהובה משני הצדדים. ארוחות שישי הפכו למשהו אחר. לא יכולתי להישאר לבד עם הבנות זה העצים את החסר. לכן המשפחה עטפה אותנו בחום ובנותיי היו מאושרות. רק עכשיו אני מתחילה להישאר מדי פעם שישי לבד. לגבי ההתמודדות אני פניתי מיד בסיום השבעה לטיפול פסיכולוגי שסייע לי רבות בהתמודדות היומיומית לצד העצב הכבד והעוטף. חזרתי מיד לעבודה ולשגרת היום. היה קשה ועדיין קשה אין קיצורי דרך ואין תרופת פלא. צריך לעבור דרך ואני עדיין עוברת אותו בכאב. אבל גם יוצאת עם הבנות לבריכה, סופרלנד, פארק, ביקורים אצל קרובים, החגים לא היו קלים. הוא חסר גם לבנותיי וגם לגבי זה קיבלתי יעוץ. הלב נצבט אבל איזו ברירה נותרה? אני בטוחה שבעלי היה רוצה שכך אנהג הרי הכרתי אותו היטב מכולם. כמו שכתבתי הוא חרוט בליבי ובנשמתי. אנשים מסביב מציעים עזרה ובאמת מתכוונים לכך אני נעזרת כשאני צריכה ובאמת עוזרים מכל הלב. כולם אהבו אותו וכואבים את מותו. משפחתי האהובה הוריי, אחיי, גיסותיי וכל המשפחה המורחבת, חברינו הם מקור הכח שלי, מקור העידוד שלי כשכואב לי. צריך לדעת לבקש כשצריך ולא להגיע למצב של התשה. מאחלת לכולם הרבה כח ולהבין שלגיטימי לחוש את עוצמת הכאב אותה אנו חשים. האבידה קשה מנשוא ובלתי ניתנת לתיאור. שבת שלום ומבורכת לכולם. פנינה.

 

[24ר]

פנינה יקרה,

הסיפור העצוב שלך מאוד דומה לשלי, בעלי נחטף באחת והכאוס והחלל שנותר בלתי אפשרי , גם אני רוצה לבחור בחיים ולהמשיך , הכאב שלי ענק והמילים שלך מנחמות , האם אחרי 9 חודשים את מרגישה הקלה מסוימת?

 

[פאני לשלוש]

היי 23ר

איני יודעת אם לקרוא לתחושותי לאחר 9 חודשים הקלה אבל יש הבנה כואבת שאלו החיים מעתה והלאה.וזה עצוב וכואב כי אנו הרי לא רוצים לחיות במציאות הזו. אני תמיד אומרת שהבחירה להמשיך הלאה היא הקשה כי הכי קל ליפול. אני לקחתי כל יום ביומו. דאגתי רק לדברים שנגעו לאותו יום ולאותן שעות. בערב תכננתי את יום המחר. לא חשבתי ואני עדיין לא יכולה לחשוב רחוק מדי. בעלי נפטר כשבועיים לאחר חנוכה אשתקד וכשחשבתי אז על החגים ועל השבתות הממתינות לנו בלעדיו לא יכולתי לתפקד. לכן דאגתי רק לכל מה שהיה בטווח היומיומי. תעסוקה מבריאה ומקלה. נסי גם את לקחת הכל לאט בקצב שלך ולא להילחץ ממחשבות כואבות. את הכאב צריך להביע בצורה כלשהי וזה הזמן. ככל שעובר הזמן ומתרחקים מהאירוע מתרחש איזשהו תהליך של קבלה. שאלתך מזכירה לי שגם אני בהתחלה שאלתי אלמנה שחלפה שנה ממות בעלה, אם היא מרגישה טוב יותר והיא ענתה שכן שהיא במקום אחר אבל עדיין יש רגעים קשים. מאחלת לך שיהיה לך שבוע טוב והרבה כח להמשיך ושיגיעו ימים טובים לכולנו, פנינה.

 

[2א מאה2ה]

לצערי בזה קשה לי מאוד ואולי בעיקר..

לקבל עזרה. אני לא מצליח! להיות זקוק לעזרה? זה יכול להפיל אותי. קשה לי להיות תלוי במישהו ואם אני מזהה מעט חמלה או רחמים אני פשוט מנתק מגע.. עדיף לי הלבד על פני התחושה הכל כך כואבת של רחמים . אולי אני בהתחלת הדרך אבל אני די דוחה עזרה מכל הסוגים .. מההתחלה קיבלת עזרה בשוויון נפש? אני וביתי עברנו היום שוב שבת ביחד היא ואני אני והיא .. לא היה נורא, היה חסר העיקר והאוכל לא מי יודע מה אבל היינו ביחד ושיחקנו ושרנו וצחקנו ונזכרנו ודיברנו (ובלי שאף אחד ישמע .. כן מודה גם בכינו , בכינו בלב ובכינו בעין ובכינו בדמע ובכינו בלי שמא.. ניתפס על חילול שבת ) וכעת בשעת ליל מאוחרת אני יכול לסכם , שאם זה מה שצופנות השבתות בהמשך , זה "בסדר" נסבל ! ולא להיות זקוק לחמלת אדם בעולם . האם אני בכיוון של להתיש את עצמי?.. עוד 2-3 מכונות כביסה לקפל ואני קונה את זארה! .. עבודות הבית מקשות על זמני אבל נראה לי שאעסיק עוסרת בית 2-3 פעמים בשבוע ובכך אוכל להתפנות מהמשימות הכל כך מתישות האלו.. התשה רגשית -קיימת כל הזמן אני כבר לא חושב בעזרת המוח .. רק הלב כואב חי צועק בועט וקיים .. כל חשיבה רציונאלית או לא עוברת יסנון של הלב של הרגש של התחושה .. זה בוודאי יביא להתשה . מאחל לך שבוע טוב מאחל לך 24ר חיים מלאים ומאחל לכולנו , את התבונה להבחין בין הטפל לעיקר . לזכור ולהתגבר על הצער לזכור ולהתקדם עו צעד לזכור ולא לוותר על העבר ולא על העתיד חיים ומה שאחריהם לילה טוב

 

[פאני לשלוש]

קבלת עזרה

לבא מאהבה, קראתי את שכתבת על קבלת העזרה. בעבר לא אהבתי לבקש מאף אחד שום דבר אבל היום המצב שונה. העזרה שאני זקוקה לה היא בעיקרה טכנית. הרבה דברים למדתי לבד אבל יש דברים שמה לעשות זו עבודה לגברים. אחיי עוזרים לי תמיד ושכן נחמד שמאד אהב את בעלי ומסייע ממש כמו אב. אני לא מרגישה שזה מרחמים. לרוב אני מסתדרת לבד. עבודות הבית אכן לא קלות אבל עצתי לך עשה כל בכל יום את הדברים הנחוצים. מה שיכול להמתין ליום נוסף הנח בצד. הילדים וצרכיהם בעדיפות ראשונה וגם אנחנו המנוחה שלנו, הקדשת זמן למשהו למען עצמנו בלבד לא פחות חשובה. מזור לנפש. שבוע טוב ומבורך, פנינה.

 

[2א מאה2ה]

פנינה תודה רבה ../images/Emo24.gif

הבית צריך להיות נקי? צריך . יש הרבה חדרים מחולקים ל2 קומות ו4 מפלסים אז כל יום זה מפלס .. הוגן? יש כלים? יש כביסה? יש שירותים מקלחת? יש סידור ארונות? יש .. מאיפה היה לה את כל הזמן הזה? יא בחיים לא התלוננה לא אמרה מילה הכל היה במקום בזמן נקי ומסודר אני קורס לא יכול לדחות אחרת הכל יהיה מבורדק ואולי זה לא נורא בינתיים לא נעים לי לחיות בדיר מנקה, עוזרת , אני אחשוב על משהו.

 

[פאני לשלוש]

היי

אם קשה לך קח עזרה עד שתתאושש יותר ותוכל לארגן את הזמן ולחלק את המטלות. אחר כך תראה שיהיה קל יותר. זה חדש לך. כשהכל נופל על זוג כתפיים אחד ללא שותפות זה קשה. כל מה שעשיתי לפני בנחת ובקלות היה לי מאד קשה אחר כך. אני זוכרת שאמרתי לאמי שבאחר צהריים אחד הספקתי לכבס, לתלות, לבשל לאסוף את הבנות, חוגים, טלפונים ואחר כך לא היתה לי אותה אנרגיה ואות כוחות. הכל לווה בדמעות ובתחושה כבדה. לאט לאט זה חוזר. צריך להגדיר מה קודם למה.אסור שתקרוס בגלל לחץ לנקיון. אני מאמינה שהיא חיה באושר ובנחת ולכן יכלה לארגן את תחזוקת הבית בנחת והספיקה המון. כשהלב כואב והראש טרוד קשה לגייס גם כח ולארגן מחשבות. מקווה שעזרתי. פנינה.

 

[נסיכת הכוכב]

למדתי לקבל עזרה בתודה

אני הייתי רגילה לעוזרה פעם בשבוע וירדתי לפעם בחודש ככל שהיכולת שלי ירדה פחות בקשתי עזרה מסתפקת בחדר שלי שאר הביץ לא נוגעת בו וככה פחות מתאמצת אבל להרים דברים במדרגות קשה לי , וכל פעם שערכתי קניות ועזרו לי במדרגות שהגעתי הביתה פרצתי בבכי , כי הייתי זקוקה לעזרה , כי אבדתי את היכולת האישית שלי שחברה שאלה את צריכה משהו , תמיד אמרתי ברוך השם לא חסר כלום, גם אם המקרר היה רייק לחלוטין למדתי להסתדר עם קניות של דברים יבשים ואחסון ארוך , להזמין ירקות בפון והגיחע במשלוח \ ומאחר ואני צמחונית המשלוח של הירקנית פתר את הבעיה העחקרית עד שלמדתי לבקש עזרה , ולהגיד תודה ולהודות על החברות בלי להתבייש , בתנאי שאני אשלם את העלות של הקניות , וזה התקבל בהבנה ע"י החברה ובעלה ואז לפני ראש השנה בקשתי מהחברה שלי עזרה , ראיתי שלא אסתדר לבד, שלחה את הבת במכונית של הבעל ועשינו קניות שהספיק לי לכל החגים של תשרי ובשבוע שעבר באה הדודה שלי עם מכונית לקחה אותי מקופת חולים , לסופר ועלינו יחד עם הקניות הן למדו לעזור לי בצורה שלי יהיה נעים לקבל עזרה מהם , מקווה שהעוזרת תחזור לעבוד אחריח הלידה ואז אני הבחלט מסודרת בעזרה לבית

 

[פשו שי ת]

עזרה

בהתחלה אכן היה קצת קשה לבקש עזרה היו הרבה דברים שעשיתי תמיד לבד אפילו שהם כאילו תפקידי הגבר כי בעלי עבד מחוץ לעיר ולי לא היתה ברירה אלא לעשות את הרוב לבד במשך השבוע לאט לאט למדתי לבקש עזרה אבל בתנאי שאני משלמת (אולי לא מחיר מלא כי החברה לא הסכימה-אבל משהו) ואז היה לי הרבה יותר קל עם המטלות היומיומיות וכל מה שנלווה אליהן אם יש דברים שאני לא יכולה לעשות אני מביאה אנשי מקצוע בתשלום שיעשו או חבר של הבן הבכור שעוסק בכמה תחומים ותמיד שמח לעזור... מומי יקר אתה צריך לחשוב על קבלת עזרה זה יוריד מעליך הרבה ויהיה לך קל יותר להתמודד עם מה שנשאר ולהיות עם הילדה יותר וגם להקדיש קצת זמן לעצמך (מי לא זקוק לזמן אישי?) חגית

 

[24ר]

למה לא להעזר?

אני מוקפת באנשים טובים שעוזרים לי ואני ממש מאפשרת ונעזרת , אני בתקופה הכי קשה בחיי ואם לא עכשיו אימתי? מרחמים עליי זה ממש טבעי , גם אני מרחמת על עצמי , עבר חודש ... אני עייפה וחלשה אך נחושה לבחור בחיים ולהתחזק למען ילדיי ולמעני וגם למען משפחתי שכל כך תומכת בי . לכן אני נעזרת עד כמה שניתן כדי להחזיק מעמד ולשמור על שפיות. לילה טוב!