זכרונות

תוכימון

New member
זכרונות

יום שבת אחר הצהריים. חום יולי אוגוסט מתנגן ברקע. המכונית נוסעת, גומעת את הדרך חזרה הביתה. כולם חוץ ממני ישנים. אני צף בזכרונות. חוזר אל הימים ההם. כחום יולי היה כבד מאוד .... לשדות של אירוסים .... לטירונות .... לתקופה ההיא ולשירים שהתנגנו אז. ------------- יושב על גבעת החול, אוחז בראשי, לא מאמין שזה קרה. הקשר מטרטר ברקע, קודקוד מורה על עוצר אימונים. אני עובר שוב בזמן. צאלים. מילואים. לקראת תרגיל. אני נכנס לבניין הארוך והמכוער למשרד של מפקד הענף. לקחת חומר לתרגיל. אני רואה אותו. מזהה אותו. זה פוגע בי כמו ברק. מסתובב מיד ויוצא משם. לנשום קצת. לסדר את המחשבות. אני לא אחד שבורח .... אני מתמודד. מסתובב וניגש פנימה ... ניגש אליו. הוא מרים אלי עיניים שואלות. אתה יואל, נכון? אני שואל. עיניו סימני שאלה. כן, הוא עונה. ------- אתה זוכר אותי? אני שואל. נוגע בצוואר, במקום בו פגע הרסיס ... מחלקה מסתדרת לקראת התרגיל. תתחילו להזיז את התחת! הוא צועק מסמן בשתי ידיו תחילת תנועה. חום אימים. יבש לקראת רטוב בפעם המי יודע כמה. הפק"לים כבדים בטרוף. הרגלים טוחנות אותנו במעלה הגבעה הטרשית והתלולה. אש, אש ... שאגות מכל עבר הסתערות. אני ברתק ואז מסתער עם כולם. הכונו לרטוב! ויוצאים לדרך. פעם אחרונה! הפעם יורים! מסתערים בקושי במעלה הגבעה. הרגליים כבר בקושי נושאות אותנו. נישכב עם המאג, מכוון. תירה! צועק הסמל באזני. אני מכוון. יורה. המטרות קופצות. הכונו להסתערות צועק המ"מ 20 מטרים מלפני ומשמאלי. מאגיסט תכניס סרט! קדימה הסתער! כולם קמים כאיש אחד. רצים. יורים. כדורים שורקים. מעצור. אני מתחיל ללכת. כולם ביישור קו, מטר או 2 לפני. הסמל בא מאחור, נותן לי דחיפה קטנה, לעזור לי בהתקדמות. ואז זזה קרה. יריה נפלטת. הכדור הבודד חולף דרך שריר השוק של גולדי, פוגע בסלע. רסיסים. רסיס. ניתז. פוגע בעורק הצוואר. המ"מ נפצע. אני אוחז בראשי. מה קרה כאן .... -------- כן ,הוא עונה, אני זוכר. לוחצים ידיים. מספרים כמה מילים על השנים שעברו. מרגיש מן זיכוך על מה שקרה אז, ואולי לא ... --------- שלמה ארצי עוד ברקע. המכונית קורעת את כביש האספלט הלוהט. אני חוזר לכאן. לעכשיו. לחום יולי .....
 

מייקי69

New member
משחקי מלחמה

אה, כן, גם שם מדובר בילדים. כמעט שכחתי. כמעט. רגע אחד חושבים איך לברוח משיעור היסטוריה, האם מיכל תסתכל עלי? ורגע שני - משחקים בחיילים. איזה עסק מסריח. רגע אחד, גג, אתה חוטף ריתוק לבית, או נכשל במבחן על מלחמת העולם הראשונה. רגע אחר שמים עלייך את כל האשמה הזאת. האחריות הזאת. הפחד הנורא של הגילוי - שיש לעיל ידיך להשחית, להרוס... להרוג. איזו דרך איומה להתבגר. לך תדע מי אשם. האדמה הזאת? העקשנות הזאת? ההוא שנתן לך את פנקס החוגר? ההוא ששם לך את הרובה בידיים? ההוא שדחף מאחור, בעיוורון? מה שבטוח, יקירי, שאתה לא אשם. ככה זה כשמשחקים במשחק מסוכן מסוג זה - משחק המלחמה.
 

דיאבלו

New member
חום יולי אוגוסט

מין שיר כזה שמזכיר לכל מי שהיה באירוע דומה את המצב יש שיר לכל מקרה בחיים, אני חושב, מין שיר שנתקע לך בראש ולא משנה באיזו סיטואציה אתה שומע אותו, הוא מעלה לך את אותו הזכרון. אז פלטת כדור, באותם ימים זה בטח נראה נורא ואיום, היום, הזכרון מטושטש יותר, מבוגרים יותר ומתנחמים בעובדה שלפחות אף אחד לא נהרג שלך די
 

אורמור

New member
קראתי מוקדם יותר..

וראיתי מול העיניים את הסיטואציה את הכאב שלך, את אותו רגע קשה לא מצאתי מילים והלכתי הלאה, מאוחר יותר קראתי את האלי שאומר אם לא מגיבים לנו, איך נדע שהיינו שנגענו..<או משהו כזה> ומצאתי שהוא צודק, אז רק רציתי שתדע שהייתי פה שקראתי, שהרגשתי אותך.. בטוחה שעל אף שזה כבר בפרספקטיבה, משהו מהרגע הזה תמיד ישאר בך. ובאמת טוב שלא נגמר יותר קשה תודה ששיתפת.. אור
 
למעלה