זכרונות

[גלית יחידה]

זכרונות

כל כך הרבה זכרונות הועלו פה בימים האחרונים חלקם עם חיוך וחלקם עצובים והזכרונות שלי מלווים אותי כל רגע ורגע והם המציאות שלי היום ואני נלחמת בהם בזכרונות שלי, והזכרונות שלי רק כאב מעלים בתוכי, ההוא שנקרא בפי כולם אבא לא היה אבא אלא היה בועל והחליט שבמקום ילדה שלו אהיה הבובה שלו או ילדת משחקי המין שלו , אמא שאמורה לשמור ולהגן על ילדיה התעסקה כנראה בשמירה על עצמה ולא מצאה לעצמה זמן להגן על הילדה שלה, בגיל שהילדים משחקים רופא וחולה איתי הילדים הבינו שאפשר לשחק במשחקים של גדולים וכך בתור הם עמדו וחיכו בסבלנות בלי לריב כל אחד לאבד את בתוליו. ובכל זאת זכרון טוב אחד יש לי ואותו אני נוצרת , זהו מגרש הספורט שבו יכולתי לבטא את הדבר היחיד שהייתי טובה בו וכן הגעתי שם להישגים שם הייתי אני עם עצמי לבד, וזה היה המקום שבו יכולתי להוכיח לעצמי שגם אני ילדה ככל הילדים גלית ברגעים של זכרונות

 

[האלי]

הצעד הראשון

בדרך להיפטר מהזכרונות הכואבים שאת סוחבת איתך כל כך הרבה שנים היא להיות מסוגלת להגיד שהם שם. בעצם אין מילים לנחם את מי שילדותה נשללה ממנה בידי מי שאמור היה להגן... אז אולי אפסיק לקשקש? מושיט לך יד חמה, תומכת ואוהבת. מחבק אותך גלית. ואני יודע שכמו שהצלחת בכל דבר שהחלטת לעשות, באותו כוח שקט ונחוש שלך תצליחי לפרוק מעליך גם את העול הכבד הזה. שלך, האלי.

 

[אוהב לאהוב בצאט]

גלית יקרה ../images/Emo4.gif

שוב עולה עצבות בעיניי כאשר אני קורא את זיכרונות ילדותך איני מוצא מילות נחמה לא חושב שקיימות בכלל מילים כאלו.. דבר אחד אני רוצה ... לחבק אותך חזק חזק חזק.... שתשימי את הראש ולו לרגע אחד תשכחי את אותם ימים. להעניק לך כוח רק כדי לסלוח ואולי גם לשכוח.. אוהב - ללא מילים מעריץ את האישה שאת היום.

 

[נקודת החן]

../images/Emo24.gifגלית../images/Emo24.gif

מצטרפת לחיבוקים שקיבלת, מגיעים לך עוד אלף, מחבקת אותך גם בהם... הצעד שעשית כשכתבת הוא צעד אמיץ וגדול, שכן, להודות בדברים לא קל. מבינה שאת על דרך המלך, כי את אישה נפלאה, כך קראתי אותך פה!!! המשיכי להיות כזו... מדהימה... שלך בחיבוק נוסף, של תמיכה, חום והרבה אמפטיה.

 

[חיפוש עצמי]

גלית, ילדה של אומץ

לא יכולה שלא להתייחס למה שיצא מתוך ליבך והועלה על המסך. כמה אומץ בוודאי נדרש ממך, להתבונן במילים הללו. לכאורה, אוסף של אותיות וסימנים, אולם עבורך כל אחת מהן מסמלת דמעה. אין לי מה לתת לך, מלבד אהבה וחברות, אם תרצי לקבל. לפחות, ואני יודעת שזה לא ניחם, אבל מקווה שאולי קצת הקל עליך, מצאת לך את "שביל הבריחה" הפרטי שלך במגרש הספורט. יקירתי, אם יותר לי לומר, אולי בילדותך חשת, כדברייך, ילדה שלא ככל הילדים, כיום, מהמעט במעט שהכרתי אותך, אני יכולה להעיד שאת עולה עשרות מונים על אין ספור נשים "רגילות". ממני, שמעריצה את הכח שלך, אישה יקרה, ח.

 

[marianna]

גלית

תמיד תזכרי שאת כבר לא שם. את נמצאת במקום אחר, בטוח מוגן ובעיקר פרטי שלך. מקום שבנית לעצמך בתוכך. מקום שבו איש לא יוכל להרע לך. אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שאת טובה בהרבה דברים, אולי את מציירת, אולי את אופה נהדר, אולי מנגנת, לבטח כותבת... ובטוח שאת טובה בהרבה תחומים שאף לא העליתי על דעתי. אז לטפי את הילדה הקטנה שהיית, גלי חסד כלפיה, הן לא בידה היה הדבר. גם איני חושבת שדווקא שם הוכחת לעצמך שאת ילדה ככולם, זו פשוט היתה הדרך בה לימד אותך ה"...." להביע את עצמך. ואת ככל הילדים היית תלמידה טובה. כל-כך קשה לי לכתוב לך, אולי בגלל שאני באה ממקום כל-כך מוגן, ממקום שבו שומרים על ילדים בשבע עטיפות של משי. וקשה כל-כך לתפוס את גודל האימה. אז אולי במקום...תרשי לי לחבק אותך, ולבכות יחד איתך את ילדותך.

 

[שלומלום של נילה]

גלית האלופית

שלומלום לך גלית יקרה, כן הצלחת בספורט והצלחת בכלל, את אישה מיוחדת במינה. מאוד אהבתי את מה שהאלי כתב לך. שולח לך חיבוק גדול שלומלום

 

[מייקי69]

מאיפה מתחילים?

מהחיבוק? - לא בא לי. בא לי יותר מחיבוק. בא לי לשלוח יד ולמשות אותך החוצה מהמעמקים. החוצה אל האור. להזכיר לך שזה היה. היה ונגמר. אבל לא.... זה עדיין אצלך. כמו איזה פצע מלא בזוהמה, שמסרב להתנקז. אז תשתמשי בי. תשתמשי בנו. קחי אותנו למסע שלך. איתך. נחזיק לך ביד. נלך צעד צעד, במקביל לאיזה שהוא טיפול מקצועי שהוא בינך לבינך, בלי לסתור. רק ללוות. לא רוצה לחבק. רוצה להיות יכולה למחות חלק מהכאב. אני נקיה ממנו - יש לי מקום. בבקשה, השתמשי בי. אף ילדה לא ראויה לגזלה כזאת אף אחת! אני קוראת אותך ובא לי החשק לעשות מעשים מאד לא יפים, באלה שפגעו בך. בשניהם. אין לי מושג אם החוק השיג אותם. אני מקווה שכן. אני יכולה רק לנחש איזה מחיר את עדיין משלמת. די, גלית, די לשלם. תגידי: עכשיו אני ! שילמתי מספיק! עכשיו אני אני אני! ובכל פעם שתבאנה אותן מפלצות, תביאי אותן לכאן. ננצח אותן יחד. אני משביעה אותך! מקווה שהבנת משהו מבליל המלל הזה....

 

[אורמור]

גליתוש, מה אומרים מול כאלו מילים?

שהחיים חילקו לך קלפים קשים בראשית הדרך? כן, קלפים איומים, גזלו ממך את תום הילדות את ההגנה הבסיסית, אבל אני חושבת שגם עם הקלפים האלה, ניצחת! את כאן, הזכרונות הם העבר ואת העתיד! השדים לא ימותו כנראה, אך אם תוכלי לגמד אותם, לדחוס לתחתית, ולהציף לאדוות את הכוח והיופי שלך זה יהיה נפלא.. טוב לא רוצה להשמע חכמה, בעצם, סתם רציתי לחבק, להגיד שריגשת אותי, ואני מכל הלב מתפללת שלא יכאב לך יותר.. ו.....אנחנו כאן בשבילך אור

 

[פלסטיק]

מה אגיד שהכל נאמר?

 

[ליידילי]

 

[רסיסים של אושר]

גלית

דקות ארוכות אני יושבת מול מסך "התגובה שלך" ריק. לא יודע מה לכתוב, איך לכתוב. באלו מילים להשתמש. פשוט לא יודעת. אני זוכרת שהייתי קטנה - בת איזה עשר אני חושבת - הלכתי עם אמא שלי בעירנו האהובה וראיתי בחורה - אני מניחה שהיא היתה בת 16-17 - עם שיער בלונדי גולש בגלים על הגב ועד הישבן. משהו מדהים. ראינו אותה מאחור ודקות ארוכות נעצתי בה עיניים מלאות בקנאה. אמא שלי צפתה בי מתבוננת באותה הנערה. היום אני יודעת לפרש את הניצוצות בעיניים שלה כניצוצות כאב. היא שתמיד פינקה אותי ועטפה אותי באהבה ובכל מה שרציתי לא יכלה לתת לי את מה שהכי רציתי בעולם - שיער. המשכתי לנעוץ עיניים בבחורה הזו כאמור דקות ארוכות ואח"כ היא הסתובבה לעברנו ולתדהמתי ראיתי שהיא מונחית על ידי כלב לברדור. כלב נחיה. זו שקינאתי בה כל כך היתה עיוורת. אמא שלי הסתכלה עלי במבט - תוכחה? - ואמרה לי "כל אחד והחבילה שלו" אין לי בעצם מושג למה אני מספרת את זה בכלל עכשיו הרי אני רוצה להגיד כל כך הרבה דברים אחרים בא לי להחטיף מכות למישהו לנענע בכח רב לצרוח בקולי קולות שזה אסור וזה פשע הכי גדול שבעולם לעשות דבר כזה בכלל ובפרט לבת שלך. יש בי כעס עצום כרגע. כלפיו. כלפי זה שהזיק לך כל כך ופגע בנפש הרכה והתמימה שלך וגרם לך לגדול בצל המאיים הזה. בחברת השד הנוראי והזוועתי הזה. דמעות בעיניי וגוש ענק בגרוני ואני סתם מקשקשת כאן שטויות עכשיו וכל מה שאני רוצה זה רק... לא יודעת מה אני רוצה הלוואי ויכולתי לעשות הוקוס פוקוס ושזה לא היה קורה לך לעולם ושזה לא יקרה לאף ילדה קטנה אחרת לעולם ל ע ו ל ם !

 

[מאמי האחד]

גלית - חמודית,

מהכרות על קצה המזלג, יכול אני לומר לך, שאכן, כל מה שאמרו לך עד כה אמת הם. גדלת עם כאב, גדלת מתוך הכאב. ו ג ד ל ת !!!!! ובעצם גדלת לא גדלת עכשיו זה לא מעניין, עכשיו יש לך גם ממני חחחיייבבבווקקקקקקקקקקקקקקק.

 

[beauty of the chut]

לעזאזל איתם, מה הם חושבים לעצמם?

את מזכירה לי נשכחות, וזה כואב. אני מציעה לך בחום - תעזבי את העבר ותתמקדי בהווה, הוא לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב. אני יודעת שזה קשה, גם אני עברתי משהו דומה, מגעיל ודוחה. אני ממש ממש מצטערת שזה צריך לקרות לנו, זה פשוט מגעיל, אבל במקום לשפוך דמעות לריק, תהיי מאושרת בכך שתדעי שלא את האשמה. את מוזמנת לשתף במסר.

 

[פרח גן עדן]

../images/Emo24.gif