זכרונות שבורים

abillify

New member
זכרונות שבורים

יושבת מול הים היתום
נזכרת בימים של ספק אהבה
ויותר שגעון ותום
במחלקה הסגורה בפרדסיה
העתיד היה נראה כל כך פתוח
והשנים שאחרי
בכי, רופאים, פסיכולוגים
שלא היה לי כסף למממן
ועדיין אין
והכי
ביקורות רשעיות
שלי על עצמי קודם
ואז אחרים
וכמה שהיה נמאס לי מהחיים
שאלות ותהיות על העולם
כעס על האנושות המושתקת
ואין לי אספקה של פולידין
לפצע שהושאר לי בנפש
מצפה משוועת לעזרה
ממד"א או מאומות העולם
ואולי אם מכירים אותי כולם
איך זה שהנחת סלב לא קיבלתי מעולם?
סכיזופרנית הם צעקו
כשדיממתי למוות
כמו תמיד לבדי
ואותי אשפזו
עד מתי
מחפשת את השחר העולה
מורחת את עצמי בהישרדות
של תחיי כאן ועכשיו
 

מ ש ה 53

Well-known member
 
למעלה