זכרונות רעים...

[m i t a l y]

זכרונות רעים...

האם קרה לכם משהו עם הוריכם ואתם מרגישים שאינכם יכולים לסלוח להם על כך? מישהו רוצה לשתף?

 

[pf26]

המממ

עברתי את שלב הסליחה. עם כל הכעס על אמא שלי, אני מנסה לשכנע את עצמי שההתנהגות שלה לא בשליטתה. זו הדרך היחידה שלי להתמודד עם כך שהיא לא מעוניינת לפגוש את ילדי. ולעניין שהעלתי כאן לפני שבוע - נפגשנו עם גרושתו של אבי. היה סופשבוע נפלא-נהדר- מרגש וכל הסופרלטיבים החיובים האחרים שאפשר לתת. ברגע שנפגשנו היתה הרגשה כאילו מעולם לא נפרדנו. 20 שנה נמחקו להן ואנחנו השלמנו את החסר בשעות מרובות של שיחה וחיבוקים. הסתבר לי שהיא ואבי שמרו על קשר טוב ויש לה תמונות ממוסגרות של ביתי הבכורה כשהיתה תינוקת. עכשיו נראה מתי נוכל להפגש שוב, היא מתגוררת בצידו השני של הגלובוס.

 

[m i t a l y]

נפלא לקרוא ש...

היה לך מרגש להיפגש עם גרושתו של אביך. את מעבירה לנו אתההתרגשות שלך ואת האושר וזה פשוט נפלא...

 

[ערפה]

המתנה הטובה ביותר של האדם

המתנה הטובה ביותר שהאדם קיבל מבורא עולם היא השיכחה. מיטלי בבקשה בואי לא נחפש ונדון בדברים שאין לאל ידינו לקדם אותם, כי הדברים חלפו וכל נבירה בהם רק מעלה משקעים שאינם תורמים לאף אדם. נכון שאם יש דבר ספציפי למישהו והוא מעלה אותו חייבים וגם טוב להתייחס, אבל ללא סיבה רק לנבור בפצעים?? מרוב גרוד הם יכולים להמתלא במוגלה.לי ממש לא תורם אם אני מקבלת מידע על אישה נוספת שבגיל ילדותה העמיסו עליה את כל עול הבית (כמו שעשו לי)אז מה?! אלו היו אז הנסיבות, אני מסתכלת על הדברים בהרבה חיוך ואומרת לפחות אין הרבה שיכולות להתחרות איתי בתפקיד עקרת בית. אני למדתי לנקות,לבשל , לתפור, לנגר, לסייד,לתפור,לסרוג, לאפות, להסדיר את כל עינייני הבירוקרטיה לכתוב מכתבים - פניות,וזאת בנוסף למסלול הלימודים בהם הגעתי עד תואר שני.נכון רק בגיל מבוגר ובכוחות עצמי. אבל אני לא בטוחה שאם הייתי מקבלת הכל מן המוכן היום הייתי יותר מאושרת או בריאה. רוצה סיפור קטן?? בגיל 9 אמי שהתה באולפןלאקדמאים בירושלים ואני גרתי עם אבי בצריף בשרון, היא הייתה חוזרת כל יום חמישי בלילה וחוזרת ללמידים ביום ראשון. מה עושה ילדה שמצפה לאימה ? הולכת ללול וקונה תרנגולת,הולכת לשוחט שישחוט את העוף, מבקשת מהתמניה שמתגוררת על יד בית השוחט שתסיר את הנוצות, הולכת לשכנה שתחתוך למנות. מכשירה את העוף ומבשלת מרק. והנה אמא חוזרת ואני כילדה הכי גאה בעולם מספרת את כל החד גדיא.. ואמא?? מקשיבה בקשב רב הולכת למטבח לוקחת את הסיר ו......... זורקת את האוכל, מה את חושבת שאחרי שזה עבר אין סוף ידיים זה יעלה על השולחן שלנו בשבת? אז מה?? שכל חיי אתהלך פגועה?? נכון את הסיפור לא שוכחת אבל..מעולם לא הרגשתי בגלל זה כעס, לי זה שימש אתגר שבפעם הבאה אעשה הכל לבד. וכנראה זו התוצאה שמאז ועד היום תודה לאל אין דבר שאני לא מסוגלת לעשות בעצמי, ואם אני משתפת זה רק למען לתת לאחרים הרגשת שותפות ולא צורך.

 

[אוהבת בייגלה]

אם היה

אפשר למחוק מהזיכרון זכרונות רעים כמו שמוחקים קבצים מהמחשב, מה היה קורה? אני בעד

תמיד אני חושבת על העתיד ולא מעסיקה את עצמי בעבר.

 

[אוהבת בייגלה]

על הטיפול

בזכרונות רעים יש שתי גישות . האחת היא שאם מוציאים את "הלכלוך" החוצה על ידי שמספרים את מה שקרה, אחר כך מרגישים מעין התנקות ורגיעה. והגישה השניה היא , להיפך, שככל שנזכרים זה כמו לחטט בפצע ולזהם אותו עוד ועוד, ואילו הטבע האנושי נתן מתנה להתמודד והיא שבמשך הזמן הזכרון מטשטש והכאב נחלש כמו פצע שלאט לאט נרפא, ולא כדאי לפתוח שוב ושוב את הפצע אלא לתת לו להתרפא.כשנזכרים חיים בעבר ומפסידים את ההווה. כל אחד יכול להתמודד עם זכרונותיו בדרך שמתאימה לו ושהוא רואה שהיא עוזרת לו.

 

[ה ר מ י נ ה]

כל הכבוד לך ערפה, אבל אני מכירה

מקרה הפוך (שקרה הרבה לפני שכולנו נולדנו). אחת הילדות במשפחה נזקקה לטפול רפואי שניתן במקום מרוחק מן הבית. האחות הושארה אצל סבא וסבתא לתקופה מסויימת. התוצאה, כבר קרוב ל - 60!!! שנה שאינה מחליפה מלה עם אחותה (שכל אשמתה בכך שהיתה חולה). אז האמירות האלה, מה שהיה היה ובואו נשכח הן בעיתיות מאחר וקשה למחוק דברים שקרו, ובזמן שקרו השאירו צלקת כל כך עמוקה וכואבת. היכולת לסלוח היא תכונה אישית (ואני לא לגמרי בטוחה שבכל מצב היא גם רצויה), אבל, לא תמיד כשסולחים גם שוכחים, ולפעמים בגלל שסולחים ולא נעשית כל סגירת מעגל, הפצע ממשיך לדמם.

 

[ערפה]

אני רק יכולה לרחם

הרמינה יקרה, אני רק יכולה לרחם על האנשים שהדם לא נעצר והפצע שלהם ממשיך לדמם. כמו שכתבתי אני רק מדברת על עצמי, אני למרות קשיים לא מעטים, גדלתי לאדם שחושב עצמו לבריא, הצלחתי להקים משפחה לתפארת נכדים שאוהבים ומביעים את אהבתם.עושה חיל בעיסוקי ולמרות שכנראה אינני חפה מפגמים אני לא מסתובבת עם בטן מלאה על אף אחד. אז ברשותך אמשיך להחזיק בדעתי שחייבים לסלוח וזה לא בהכרח לשכוח. כמו שקראת אני לא שכחתי ועוד יותר השבוע שוחחתי עם חברה שנתקתי אתה קשרים לפני כמעט ארבעים שנה וגם היא זכרה אפיזודות שונות מחיי. אין לי במה להתביש למרות שלא היה קל, וכי יש מישהו שיאמר לך שהיה לו רק כייף?!

 

[m i t a l y]

ערפה

ואיך את מרגישה עכשיו? אחרי ששיתפת אותנו בחייך? נכון שטוב??? ובכן, לא אהבתי את דבריו בפסקה הראשונה. אם לא נראה לך משהו, את לא חייבת להיכנס ולכתוב. יש מקרים רבים קשים מאוד שקורים בין הורים והוריהם, שאני מכירה באופן אישי, מקרים אשר ההורים (ואז היו ילדים) סוחבים אותם שנים רבות בלבם ורק כאשר ההורה בא ופתח את לבו, שפך ושיתף, הוא הרגיש הקלה. זו לדעתי הדבר הראשון שצריך לעשות לשם ריפוי. אין בכוונתי להכריח אף אחד לכתוב את אשר על ליבו. אני רק נותנת במה לכתוב את אשר כואב, מפריע ומדמם, לכתוב ולשתף, ומי שזה לא מתאים לו, זכותו לבחור שלא לעשות זאת. בתקווה להבנה...

מיטלי

 

[ערפה]

לא כ"כ הבנתי אבל בכל זאת

תודה מיטל על התיחסותך, לא הבנתי מה לא אהבת. ההודעה לא הייתה תוצאה של צורך לונטלציה כי אם להביע את דעתי תוך מתן דוגמה אישית משלי, האמיני לי אין אני נושאת על ליבי אבנים כבדות משקל ולכן גם לא חשה הקלה כדבריך. מכל מקום הייתי הרבה יותר שמחה אם פורום הורים והוריהם היה נותן במה למעט יותר אור ביחסים הבין משפחתיים, ומובן שאת לא מכריחה אבל הרי את מנהלת פורום על מנת שאנשים יצטרפו לקהילה שלך. מכל מקום גם הערות מתקבלות תמיד בשמחה ואין לנו אפשרות תמיד להיות תמימי דעים עם כולם. ישר כוח על ההשקעה שאת משקיעה וכמו שלא כל האצבעות שוות כך גם לא כל האשים זההים.

 

[m i t a l y]

תודה לך על מילותיך החמות...

ואני לוקחת את חלקן איתי... דרך אגב, אם תרצי, אשמח אם תצרי פינה בפורום שתוקדש ליחסים בין-משפחתיים, למען המשכיותו והגדלתו של הפורום. מקובל עליך? אם כן, צרי איתי קשר במסר בבקשה.

 

[ערפה]

תודה על ההצעה אשקול.

 

[חידון בחרוזים]

לא ממש זכרונות רעים ולא ממש כועסת

אבל ... אבי היה בעבר בקשר עם גברת עולה חדשה מחבר העמים (בן 75 והיא בת 35) שיערב לו, - "יש לי אתה שפה משותפת" מה שהרגיז אותי בסיפור זה שלשתינו יש בנות בערך באותו גיל, אני שילמתי 75 ש"ח לשעה לשיעורי עזר באנגלית לקראת הבגרות, ואילו את הבת שלה אבי לימד - (חינם). בנוסף ברגע שהוא התאשפז בבית חולים - (היה במצב קשה בסכנת חיים) נאלצתי לקחת חופש ללא תשלום מהעבודה לשבת אתו, (הגברת בדיוק הקימה עסק ולא יכלה להתפנות) כיום אבי לא מסוגל לחיות לבד, חי אצל אחותי אבל פעם בחודש כמו שעון שוויצרי שולח מעטפה עם שיק לגברת - (בריא או חולה מזג אויר יפה או גשום עולה על הקלנועית נוסע לדואר ושולח לגברת שיק בדואר רשום). בנוסף (וזה הסתבר לנו רק בזמן האחרון לאבי היה כסף והוא "עזר" לגברת להקים עסק - נתן סך הכל 150,000 ש"ח לא סכום מי יודע מה)= (נודע לנו במקרה בשיחה עם עורך הדין של אבי בנוכחות אבי) אז כדי לא לרתוח מכעס אני "עובדת" על עצמי שזה כספו ומותר לו לשרוף אותו כרצונו. (היום הוא בן 82, לא בריא כבר לא כל כך נייד אין לי שמץ של מושג מה יקרה בעוד מספר חודשים שנים כשאחותי לא תוכל להחזיק אותו בבית, לא נשאר לו כסף לימים קשים.

 

[אל דן]

לא יאומן כי יסופר!

 

[m i t a l y]

קשה... ../images/Emo24.gif

 

[רותהמואביה]

חידון את רוצה סיפור דומה! לאמי היה

הרבה כסף. (היו לה כל מיני הכנסות משכירות, פנסיה, בטוח לאומי וכו') היא הסתירה מאתנו כל מידע. אף פעם לא ידענו כמה יש לה ומה היא עושה אתו. כשנפטרה, בעת ההספדים באו כל מיני אנשים, שלא הכרנו הספידו אותה וסיפרו כמה היא עזרה להם ואיך כל פעם שבאו אליה נתנה להם כסף, כך נודע לנו לאן הלך הכסף. אני חושבת, שכמה שזה לא נעים לנו, זכותם של הורינו לעשות בכספם כראות עיניהם. לנו לא השאירה אפילו שקל אחד במזומן בבית או בבנק. פרט לנדלן שאותו לא הספיקה לתת כי ראינו טיוטה של צואה, שבה התכוונה להוריש חלק מהרכוש למוסד כלשהו. מזל שלא הספיקה לשנות את צוואתה המקורית. כי כל פעם היו באים אליה כל מיני אנשים ומנסים לפתות אותה לתרום את רכושה. אנחנו, בנותיה גרות רחוק ממנה, והיה לנוקשה להשגיח על צעדיה. יש כל מיני הורים.

 

[alona 9]

מממממ...

נו טוב, תמיד סבלתי מזכרון קצר, לא!! לא זוכרת .. מנסה.. לא מצליחה, זוג הורים עם שני ילדים,(ועם כל הטוב והרע,) הייתי שמחה לחזור חזרה..

 

[גלבועא]

יש לי די והותר לעוד תקופת חיים