amirco2005
New member
זכרונות מעיקים.
שלום. שמי אמיר, ואני עולה לכיתה ט'. אני לא יודע אם זה הפורום המתאים לכתוב בו את הדברים האלו(יש בתפוז המון פורומים) - אך המקום נראה לי נחמד ולכן החלטתי שכן. במהלך חיי הקצרים כבר הספקתי לחוות מספר אירועים לא נעימים, וכשאני נזכר בהם מגיע הכאב. יש לי הרבה זכרונות כאלו, אולם אלה הראשיים. כשהייתי בכיתה ד' התחילו הוריי להשאיר אותי לבד בבית ללא השגחה. נוצר מצב, ולפיו התחלתי לעשות מתיחות בטלפון עם אחותי הקטנה ומספר חברים. נהגתי לצלצל למספרי טלפון שונים ולא מוכרים ולהטריד את הדובר ב"סקרים טלפוניים" וכו' וכו'. יום אחד, כשהייתי לבד בבית עם אחותי, התקשרה מישהי ודיברה איתי. היא אמרה לי שאסור לעשות מתיחות בטלפון, שאלה מהי העיר שלי, ואיימה לפנות למשטרה. התחלתי לבכות בטלפון, והיא אמרה שזה מגיע לי. היא שאלה אם הוריי בבית. אמרתי שלא, והיא אמרה שתתקשר שוב. לאחר עשר דקות הגיעה אמי. אחותי ואני, מבוהלים ומפוחדים, סיפרנו לה את הסיפור בשינוי גרסאות: שלא עשינו מתיחות בטלפון, אולם אישה זרה התקשרה אלינו והאשימה אותנו בכך. האישה לא התקשרה, אבל באותו היום(ושבועות אחריו) המשכתי לפחד. לאותה אחות היו שתי חברות טובות, ט' ו-ק'. מאז ומתמיד הייתה לי איבה ל-ט'. היא ילדה לא נחמדה ולא נעימה. יום אחד התברר לי שאחותי בבעיות איתן. ניגשתי אל השתיים בבית-הספר, ואמרתי להן לא לפגוע באחותי. סיפרתי לקרובי משפחתי האחרים(אח, אבא ואימא) על העניין. אימי ואחי שיבחו אותי, אבי לא היה מרוצה. למחרת עשיתי את אותו מעשה מתוך הנאה טיפשית לראות את פרצופיהן המאויימים. כיום אני מתחרט על-כך. ט' היא שכנה שלנו מאז ועד היום. יום לאחר האיום השני הלכתי עם חברי למקום כלשהו. ט', אימה וחברה אחרת(של ט' ו-ק') נכנסו למעלית. אימה של ט' השפילה אותי. הייתי מדוכא ועצוב במשך מספר ימים, ועד היום אני מעדיף שלא להיתקל בה במעלית. קשה לי בעיקר עם כך שהיא השכנה שלי. אלה שני הזכרונות החזקים והכואבים ביותר שלי. אני שמח שהתוודתי. תודה.
שלום. שמי אמיר, ואני עולה לכיתה ט'. אני לא יודע אם זה הפורום המתאים לכתוב בו את הדברים האלו(יש בתפוז המון פורומים) - אך המקום נראה לי נחמד ולכן החלטתי שכן. במהלך חיי הקצרים כבר הספקתי לחוות מספר אירועים לא נעימים, וכשאני נזכר בהם מגיע הכאב. יש לי הרבה זכרונות כאלו, אולם אלה הראשיים. כשהייתי בכיתה ד' התחילו הוריי להשאיר אותי לבד בבית ללא השגחה. נוצר מצב, ולפיו התחלתי לעשות מתיחות בטלפון עם אחותי הקטנה ומספר חברים. נהגתי לצלצל למספרי טלפון שונים ולא מוכרים ולהטריד את הדובר ב"סקרים טלפוניים" וכו' וכו'. יום אחד, כשהייתי לבד בבית עם אחותי, התקשרה מישהי ודיברה איתי. היא אמרה לי שאסור לעשות מתיחות בטלפון, שאלה מהי העיר שלי, ואיימה לפנות למשטרה. התחלתי לבכות בטלפון, והיא אמרה שזה מגיע לי. היא שאלה אם הוריי בבית. אמרתי שלא, והיא אמרה שתתקשר שוב. לאחר עשר דקות הגיעה אמי. אחותי ואני, מבוהלים ומפוחדים, סיפרנו לה את הסיפור בשינוי גרסאות: שלא עשינו מתיחות בטלפון, אולם אישה זרה התקשרה אלינו והאשימה אותנו בכך. האישה לא התקשרה, אבל באותו היום(ושבועות אחריו) המשכתי לפחד. לאותה אחות היו שתי חברות טובות, ט' ו-ק'. מאז ומתמיד הייתה לי איבה ל-ט'. היא ילדה לא נחמדה ולא נעימה. יום אחד התברר לי שאחותי בבעיות איתן. ניגשתי אל השתיים בבית-הספר, ואמרתי להן לא לפגוע באחותי. סיפרתי לקרובי משפחתי האחרים(אח, אבא ואימא) על העניין. אימי ואחי שיבחו אותי, אבי לא היה מרוצה. למחרת עשיתי את אותו מעשה מתוך הנאה טיפשית לראות את פרצופיהן המאויימים. כיום אני מתחרט על-כך. ט' היא שכנה שלנו מאז ועד היום. יום לאחר האיום השני הלכתי עם חברי למקום כלשהו. ט', אימה וחברה אחרת(של ט' ו-ק') נכנסו למעלית. אימה של ט' השפילה אותי. הייתי מדוכא ועצוב במשך מספר ימים, ועד היום אני מעדיף שלא להיתקל בה במעלית. קשה לי בעיקר עם כך שהיא השכנה שלי. אלה שני הזכרונות החזקים והכואבים ביותר שלי. אני שמח שהתוודתי. תודה.