אם כבר - זקפה רפלקסיבית (ט.ל.ח.)
בנותיו של לוט הרדימו אותו ועשו בו כרצונן, ככתוב (על כל אחת בנפרד): וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. כלומר מדובר בזקפה רפלקסיבית לגמרי, ללא מעורבות פסיכוגנית של הנזקף (הנזקר; הנזכר). במחשבה שנייה, שמא בכל זאת יש לנו רמז על פעילות פסיכוגנית של לוט, שהרי על בתו הבכירה כתוב: ותָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ, לעומת אחותה הצעירה: וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. המילה "עם" מרמזת על שיתוף, לא כן? ויש כאן כוונת מכוון(ת), כי גם כבר בתכנון המעשה, ננקטו מילים שונות: לד: וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. טוב, חלקן של הבנות הוא במסגרת ה'טיעונים לעונש', ומה שרלוונטי לענייננו הוא שלוט לכאורה תופעל פיזית ללא שהיה מעורב פסיכוגנית. אגב, חצי טון, גם הפסוק שהבאת למעלה לא ממש תומך בפרשנות שלך. הינה סיפור המעשה (בראשית ט): כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ. כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ. כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. כה וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. נוח ישן שנת שיכורים עמוקה, כאשר חם בנו הצעיר עפ"י פס' כב "ראה אותו" ועפ"י פס' כד "עשה לו". מה בדיוק עשה איננו יודעים, אבל את העונש הוא חטף, ובגדול. אה... את העונש חטף דווקא כנען בנו לדורותיו. (איזה מין צדק זה?!) בכל אופן, כפשוטו, וַיִּתְגַּל = תוך כדי שינה, שמלתו הופשלה ואיבריו נחשפו לאוויר החופשי. הכתוב מתאר מצב של מנוחה פאסיבית ואינו רומז על עוררות. גם בסיפור מקראי זה, אם הייתה זקפה, זו הייתה כנראה זקפה רפלקסיבית. כשהמערכת הפסיכוגנית של נוח חזרה לתפקד - הוא תפס קריזה שחבל על הזמן. ציפלך, יש כאן יסוד לחקירה על הקשר בין זכר - זקר - קרז.