זכרון-אחד מיני רבים.
כעת,לפני החגים הבאים עלינו יושבת אני ומהרהרת בשנים עברו בשנים המאושרות לפני המפץ הגדול כשעוד היינו משפחת הגרעין הורים ילדים סבים וסבתות...מסביב לשולחן החג ולאחר מכן בבגרות כשהתווספו בנות זוג של הבנים... תקופה זו של ליקראת חגים וחגים עצמם...מעלים זכרונות רבים. היום כתבתי בבלוג זכרון מילדותו של ניר,כשהיה בערך כבן שנתיים. * * * * * * היום הלכתי לבקרך או יותר נכון את האבן המציינת אותך,הן אתה איתי,בליבי,צמוד.לא יודעת אין לי הסבר לכך אך לאחרונה אני מרגישה צורך לבוא למקום ההוא יותר מתמיד...ואני עושה כל מה שמרגיש לי... שטפתי את קברך שהתלכלך בגלל עבודות במקום ותוך כדי ניזכרתי כשהיית בפעוטון,לא רצית לשחק בחול שמא תתלכלך,לא רצית לצייר בצבעי ידיים ככולם מאותה סיבה והגננת נגה שכל כך אהבת לימדה אותך לאט לאט להתקרב אל אותם דברים מהם נירתעת בתחילה טבלת רק אצבע אחת ולאט לאט המשכת לעבוד עם צבעי הידיים כל יום עוד ועוד...הסכמת לגעת ולהתלכלך יותר ויותר,כך גם למדת להיכנס בהדרגה אל ארגז החול...אחרי תקופה חלף עבר לו הצורך להתרחק מהחול והצבעים...ואף למדת ליצור מהם... אחרי שנים כשהיית בגן חובה איתרו את כישרונך בציור ואומנות והופנת לאחר מבדקים לכיתה ניסונית כיתת אומנות ובהחלט הצלחת והתקדמת בה יפה...עשית עבודות יד מדהימות מסוגים שונים...היו לך ידי זהב...כל מה שנגעת בו הצלחת להפיק ממנו משהו מיוחד...היית מאד יצירתי ומקורי...לא שיגרתי...כפי שזוגתך סיפרה כשהיית בצבא והיית מגיע לחופשה מעולם לא חזרת עם ידיים ריקות,עם גילוף,עם פרח ,עם סרגל מעוטר כל פעם עם משהו אחר. והכל חלף עבר...מה שנותר -הזכרון
כעת,לפני החגים הבאים עלינו יושבת אני ומהרהרת בשנים עברו בשנים המאושרות לפני המפץ הגדול כשעוד היינו משפחת הגרעין הורים ילדים סבים וסבתות...מסביב לשולחן החג ולאחר מכן בבגרות כשהתווספו בנות זוג של הבנים... תקופה זו של ליקראת חגים וחגים עצמם...מעלים זכרונות רבים. היום כתבתי בבלוג זכרון מילדותו של ניר,כשהיה בערך כבן שנתיים. * * * * * * היום הלכתי לבקרך או יותר נכון את האבן המציינת אותך,הן אתה איתי,בליבי,צמוד.לא יודעת אין לי הסבר לכך אך לאחרונה אני מרגישה צורך לבוא למקום ההוא יותר מתמיד...ואני עושה כל מה שמרגיש לי... שטפתי את קברך שהתלכלך בגלל עבודות במקום ותוך כדי ניזכרתי כשהיית בפעוטון,לא רצית לשחק בחול שמא תתלכלך,לא רצית לצייר בצבעי ידיים ככולם מאותה סיבה והגננת נגה שכל כך אהבת לימדה אותך לאט לאט להתקרב אל אותם דברים מהם נירתעת בתחילה טבלת רק אצבע אחת ולאט לאט המשכת לעבוד עם צבעי הידיים כל יום עוד ועוד...הסכמת לגעת ולהתלכלך יותר ויותר,כך גם למדת להיכנס בהדרגה אל ארגז החול...אחרי תקופה חלף עבר לו הצורך להתרחק מהחול והצבעים...ואף למדת ליצור מהם... אחרי שנים כשהיית בגן חובה איתרו את כישרונך בציור ואומנות והופנת לאחר מבדקים לכיתה ניסונית כיתת אומנות ובהחלט הצלחת והתקדמת בה יפה...עשית עבודות יד מדהימות מסוגים שונים...היו לך ידי זהב...כל מה שנגעת בו הצלחת להפיק ממנו משהו מיוחד...היית מאד יצירתי ומקורי...לא שיגרתי...כפי שזוגתך סיפרה כשהיית בצבא והיית מגיע לחופשה מעולם לא חזרת עם ידיים ריקות,עם גילוף,עם פרח ,עם סרגל מעוטר כל פעם עם משהו אחר. והכל חלף עבר...מה שנותר -הזכרון
