זכיתי בפרס

[החצוצרן האדום]

זכיתי בפרס

זכיתי בפרס, להלך בחומות
אבי לקח אותי בליל נעים,
אותי, את תיק השק של אליפות 86 ושני טוסטים עטופים בנייר כסף
צעדנו מ-ממילא לשער יפו.

עברנו בשער, צעדנו בסמטה,
בית ראשון, בית שני
עמודי רומא עומדים, שבורים
ומביטים למעלה,
זהב, זהב בוהק בעיינים.

עיניים של ילד, שרואה למולו
עתיד,
הסטוריה,
עבר,
שורשים,
ואת ההווה החזק והאמיתי
זכיתי בפרס.

ואבא היה לידי, וכל העיר עמדה לרגליי
והלכנו בשוק הדומם, צעדנו בויה דולורוזה
ביקרנו בכנסייה, אך הרגליים מושכות הביתה
מגיעים לשער הכניסה,
ונעמדים מול הקיר,
קיר גדול, קודש הקודשים

באותו גיל הבנתי
עבר, הווה, עתיד
וכי זכיתי בפרס
והקיר ניצב מולי
מול ילד שמגלה עולמו
ששולח נייר לעתיד, כאשר כיפת נייר על הראש
וכיפת הזהב משקיפה מעליי
דוחק את הנייר פנימה, מקמט ביד, והוא מקומט בקיר.

חוזר הזיכרון הנשכח
והיום ההווה הוא כבר עבר, אבל הזיכרון הוא לעתיד
ואני מתפלא עכשיו, איך לא שמתי לב
ששם הכל התחיל, שם ייסדתי עצמי,
כי שם טמונה ילדותי