זכות קדימה אל גופך
אתה בטוח שלא תקנא? שוב ושוב את שואלת את אותה שאלה ושוב ושוב אני משיב את אותה תשובה. משיב אותה בהיסוס, אולי משום שאני עצמי אינני משוכנע כל כך כי היא נכונה. בסופו של דבר, הנסיון שלי, בלראות אותך מתעלסת עם אחר, כאשר אני מלטף אותך, נוגע, מלקק ומענג במקביל - לא קיים כלל בעצם. דמיינתי איך זה יקרה, תכננתי בדיוק היכן לגעת ומה להשאיר לשותף השלישי והאלמוני, אך לא יכולתי לדעת בוודאות אם לא אחוש קנאה. קנאה,בגבר שיגע בכל אותם מקומות שהיו בחשאי שייכים לי תמיד. חושב על גבר אלמוני שיחלוק עמי את הנשיפה שאת כל כך אוהבת של אוויר חם מבעד לצחור בד החזיה שלגופך אל פטמותייך הישנוניות המתעוררות לחיים בהבל פי.ובכל זאת, מחזיר לך מבט, ומשיב "לא אקנא". אני יודע שלא אקנא, ומבין גם למה. יודע, שהבאנו אותו לפה רק על מנת לענג אותך, ולתת יותר לגוף שאני אוהב כל כך.יודע שלא אקנא, כי יהיה אשר יהיה חלק ממך שייך אלי ויישאר כך לתמיד, גם אם שותף נוסף יחבור לרגעים האלו בין שנינו כאשר גופך, מבטך. תשוקותייך ותלתלייך יהיו במרכז. עשיו, אני מביט בך ובו במבט מרוכז, ויודע שהתשובה שלי אכן עמדה גם במבחן המציאות. ממשיך ללטף מאחור את גבך הגדול, וללקק במורד עמוד השידרה המופנה אלי. גם מכאן, מאחורייך, אני יכול לראות את מבטך בוחן בקפידה את אברו. זה ששניות קודם לכן חילצתי למענך ממסתורי הטרנינג שלו וחשתי בנוקשותו כאשר קירבתי לפנייך.חפנתי אז, את אשכיו, מכווצים ונוקשים והחלקתי מעט את הנוקשות הגברית על תווי פנייך. עצמת עיניים, ונגעת בו בקצה לשונך, ואני הבטתי מוקסם.ליקקת את הטיפה השקופה שבקצהו והתנשמת - ואני חשתי רק אושר, על ההתרגשות שלך, על התחושות שלך, על השלמות שאת חשה בגוף הלבן שאני מכיר טוב כל כך וחולק עכשיו עם גבר אלמוני.שומע את נשימתך, וקולט היטב את המבט המלוכסן שאת שולחת אלי לאחור כשאת מתפנה לרגע ממלאכת המציצה של האבר הזר הממלא את פיך.רואה אותך מזיזה בהתגרות את פלחי עכוזך מתחת לאצבעותי, שומע את נשימתך, ואת המבט המהיר ומבין הכל. כרגיל ביננו, אין צורך במילים. את רוצה אותי בתוכך, ומבקשת להעניק לי את זכות הקדימה לשם. מבקשת אולי לשדר לי כי המקום ההוא, ששפתיים זרות ליקקו בשקדנות עד לפני דקות ספורות, שייך לי ברגעים האלו. והמקום ההוא, מביט עלי עכשיו, עטור אגלי טל של שחר על עלי כותרת עדינים.המקום הזה, קולט אותי עכשיו, ללא כיסוי מפריד של גומי קשוח וערל לב היישר אל מעמקיו. אני עמוק בתוכך, עד תום כשקצה אברי במבואות רחמך ושיער חלצי נצמד אל עיגוליו של ישבנך.גוהר על גבך הלבן ומלקק, כשידי חופנות בקדמת גופך את שדייך. אלו שקודם טרחנו להעיר לחיים והבטנו אני והוא מוקסמים בגודלם וביופיים. סיפרתי לו אז, וגם לך, עד כמה הם מיוחדים, ויודעים להעניק מלוא חופניים של נשיות לאלו שיטפחו אותם: לשנינו. ממלא אותך בישותי, ומביט בך מוקסם מענגת אותו.חודר אלייך שוב ושוב בתנועות קצובות וחזקות. מנצל עד תום את זכות הקדימה החגיגית שניתנה לי. מביט בך, מוצצת אותו ולא מקנא, אלא חש גירוי עז.עוצם לרגע את עיני, כדי לא להתפרק מהר מדי, ולהזריע אותך בטרם עת. אאל שגם בחסות החשיכה חושי קולטים אותך: את הליטוף של אחרוייך על חלצי כשאני שב אל תוכך שוב ושוב, ואת התמהיל של ריחות החדר: הבושם שלך, האפטרשייבים, הזיעה של כולנו, וריחו של הזרע. מביט גם בו, יודע שזה לא ימשיך עוד זמן רב כאשר אברו טמון בפיך עד תום, ידיו מושכות את פנייך אל חלציו,ואצבעותייך סוגרות על בסיסו. חודר אלייך עמוק יותר, וחש את התכווצויות, שלך, שלו ומיד לאחריהן גם שלי. גוף נשי אחד, המוצף בנוזל אהבה משני גברים בד בבד.ארבע זוגות ידיים מלטפות, שלושה שיאים של שלושה יצורי אנוש הכרוכים זה בזה, והחשוב מכל:ואפס קנאה.
אתה בטוח שלא תקנא? שוב ושוב את שואלת את אותה שאלה ושוב ושוב אני משיב את אותה תשובה. משיב אותה בהיסוס, אולי משום שאני עצמי אינני משוכנע כל כך כי היא נכונה. בסופו של דבר, הנסיון שלי, בלראות אותך מתעלסת עם אחר, כאשר אני מלטף אותך, נוגע, מלקק ומענג במקביל - לא קיים כלל בעצם. דמיינתי איך זה יקרה, תכננתי בדיוק היכן לגעת ומה להשאיר לשותף השלישי והאלמוני, אך לא יכולתי לדעת בוודאות אם לא אחוש קנאה. קנאה,בגבר שיגע בכל אותם מקומות שהיו בחשאי שייכים לי תמיד. חושב על גבר אלמוני שיחלוק עמי את הנשיפה שאת כל כך אוהבת של אוויר חם מבעד לצחור בד החזיה שלגופך אל פטמותייך הישנוניות המתעוררות לחיים בהבל פי.ובכל זאת, מחזיר לך מבט, ומשיב "לא אקנא". אני יודע שלא אקנא, ומבין גם למה. יודע, שהבאנו אותו לפה רק על מנת לענג אותך, ולתת יותר לגוף שאני אוהב כל כך.יודע שלא אקנא, כי יהיה אשר יהיה חלק ממך שייך אלי ויישאר כך לתמיד, גם אם שותף נוסף יחבור לרגעים האלו בין שנינו כאשר גופך, מבטך. תשוקותייך ותלתלייך יהיו במרכז. עשיו, אני מביט בך ובו במבט מרוכז, ויודע שהתשובה שלי אכן עמדה גם במבחן המציאות. ממשיך ללטף מאחור את גבך הגדול, וללקק במורד עמוד השידרה המופנה אלי. גם מכאן, מאחורייך, אני יכול לראות את מבטך בוחן בקפידה את אברו. זה ששניות קודם לכן חילצתי למענך ממסתורי הטרנינג שלו וחשתי בנוקשותו כאשר קירבתי לפנייך.חפנתי אז, את אשכיו, מכווצים ונוקשים והחלקתי מעט את הנוקשות הגברית על תווי פנייך. עצמת עיניים, ונגעת בו בקצה לשונך, ואני הבטתי מוקסם.ליקקת את הטיפה השקופה שבקצהו והתנשמת - ואני חשתי רק אושר, על ההתרגשות שלך, על התחושות שלך, על השלמות שאת חשה בגוף הלבן שאני מכיר טוב כל כך וחולק עכשיו עם גבר אלמוני.שומע את נשימתך, וקולט היטב את המבט המלוכסן שאת שולחת אלי לאחור כשאת מתפנה לרגע ממלאכת המציצה של האבר הזר הממלא את פיך.רואה אותך מזיזה בהתגרות את פלחי עכוזך מתחת לאצבעותי, שומע את נשימתך, ואת המבט המהיר ומבין הכל. כרגיל ביננו, אין צורך במילים. את רוצה אותי בתוכך, ומבקשת להעניק לי את זכות הקדימה לשם. מבקשת אולי לשדר לי כי המקום ההוא, ששפתיים זרות ליקקו בשקדנות עד לפני דקות ספורות, שייך לי ברגעים האלו. והמקום ההוא, מביט עלי עכשיו, עטור אגלי טל של שחר על עלי כותרת עדינים.המקום הזה, קולט אותי עכשיו, ללא כיסוי מפריד של גומי קשוח וערל לב היישר אל מעמקיו. אני עמוק בתוכך, עד תום כשקצה אברי במבואות רחמך ושיער חלצי נצמד אל עיגוליו של ישבנך.גוהר על גבך הלבן ומלקק, כשידי חופנות בקדמת גופך את שדייך. אלו שקודם טרחנו להעיר לחיים והבטנו אני והוא מוקסמים בגודלם וביופיים. סיפרתי לו אז, וגם לך, עד כמה הם מיוחדים, ויודעים להעניק מלוא חופניים של נשיות לאלו שיטפחו אותם: לשנינו. ממלא אותך בישותי, ומביט בך מוקסם מענגת אותו.חודר אלייך שוב ושוב בתנועות קצובות וחזקות. מנצל עד תום את זכות הקדימה החגיגית שניתנה לי. מביט בך, מוצצת אותו ולא מקנא, אלא חש גירוי עז.עוצם לרגע את עיני, כדי לא להתפרק מהר מדי, ולהזריע אותך בטרם עת. אאל שגם בחסות החשיכה חושי קולטים אותך: את הליטוף של אחרוייך על חלצי כשאני שב אל תוכך שוב ושוב, ואת התמהיל של ריחות החדר: הבושם שלך, האפטרשייבים, הזיעה של כולנו, וריחו של הזרע. מביט גם בו, יודע שזה לא ימשיך עוד זמן רב כאשר אברו טמון בפיך עד תום, ידיו מושכות את פנייך אל חלציו,ואצבעותייך סוגרות על בסיסו. חודר אלייך עמוק יותר, וחש את התכווצויות, שלך, שלו ומיד לאחריהן גם שלי. גוף נשי אחד, המוצף בנוזל אהבה משני גברים בד בבד.ארבע זוגות ידיים מלטפות, שלושה שיאים של שלושה יצורי אנוש הכרוכים זה בזה, והחשוב מכל:ואפס קנאה.
