זכות הבחירה לילדים

זכות הבחירה לילדים

קראתי את תגובותיכם המעניינות. אני חושבת שיש איזשהו בלבול בין בחירה ספונטאנית לבין בחירה מודעת וכאן המקום לעשות קצת סדר : כשאנו מרגילים את ילדינו לבחור אנחנו מתרגלים איתם תהליך של חשיבה המלווה גם בחלקים רגשיים ותהליך זה אינו פוגם בבחירות הספונטאניות ,אלא מחזק אותן. להלן מספר עצות שימושיות: 1-יש כמובן להגביל את מספר הבחירות האפשריות שאנו מציעים לילד למספר פריטים בהתאם לגילו. 2-חשוב לכוון אותו ולבדוק יחד עמו את העדפותיו והאם הן נכונות עבורו. 3-חשוב שהילד ידע שבמקרים מסויימים ההורה בוחר עבורו או מטיל "וטו" על בחירה שגויה,כמו למשל : לצאת בגופיה קייצית מהבית ביום חורף קר...כמובן שיש כאן מקום להסביר ולדון עם הילד על מקור הטעות. 4-כשיש פוטנציאל "להתנגשות חזיתית " עם ילד שהעדפותיו הפוכות לשלנו כדאי תמיד לבדוק היטב האם יש מקום להתגמשות מצידנו היות שמדובר בענייני "טעם אישי " ,לדוגמה,או האם מדובר בעניין עקרוני חינוכי שאי אפשר לוותר עליו... אשמח לענות על כל שאלה בנושא הורים ילדים ומה שביניהם... אהיה כאן גם בשבוע הבא ביום ב'. ניתן ליצור עמי קשר : [email protected] להתראות
 
חלק העצות שלך מוחלטות מדי, בעיני:

2 - יכול לקרות מצב בו אנחנו לא מבינים את העדפותיו, שלילד יש שיקולים שונים לגמרי משלנו. הנה דוגמה: אכלנו במקום שמחלק מתנות לילדים, כל אחד קיבל צעצוע. הילדה קיבלה ציפור כחולה, והילד - צהובה. בפעם הבאה שאכלנו באותו מקום, שוב קיבלנו אותם שני צעצועים, וכמובן שהחלטתי שהדבר הצודק יהיה לתת לילדה הפעם ציפור צהובה, ולילד - כחולה. כך לכל אחד מהם יהיו שני סוגי הציפורים. הילדה מחתה. מה קרה? היות והילדים התרגלו איזו ציפור של מי, הם חשבו שגם היום הילדה צריכה לקבל את הכחולה, והילד את הצהובה. האם עלי להתעקש ולהסביר להם מהו צדק "אמיתי" (=בעיני) או מהו שויון? לדעתי לא. 3 - זה חשוב שהילד ידע שיש לי זכות וטו. אין לי. לא שזה לא קורה - קורה שאין לי סבלנות ואני מחליטה בשביל הילדים (כי אני גדולה וחזקה), אבל אין צורך להפוך את זה לאידאולוגיה. הדוגמה של הגופיה ממש רחוקה בעיני ממקרה בו עלי להטיל וטו. רוצה גופיה? אני אקח סוודר בשקית. מנסיוני, כעבור משהו כמו 2-3 מטרים הליכה (אבל לא יותר מחמש דקות) הילדים יבקשו את הסוודר. ככה חסכתי לי אם הצורך בדיון...
 

בטיבם2

New member
ולדעתי...

אמנם לפעמים השיקולים של הילדים אחרים משלנו כמו בסיפור הציפורים (מה שאני תמיד מוצאת כמקסים), אבל אני בהחלט חושבת שיש לנו כהורים זכות וטו.אני ממש לא בעד וטו 'כאידאולוגיה', אבל ממערכת היחסים שלי עם הבת שלי, ילדה רגועה שלא בדיוק זקוקה ל'ריסון', גיליתי שהקיום של מערכת חוקים ברורה עם לוגיקה מאחוריה גורמת לה לתחושת ביטחון. כשהיא עושה משהו שאסור או דורשת משהו שאסור היא - למרבה ההפתעה - נרגעת הרבה יותר מהר כשהלא הצפוי אכן מופיע מאשר כשמעקמים את החוקים כדי לנסות להיענות לה בכל זאת. יש לי רק ילדה אחת, וגם אותה רק שנתיים, אבל זו המסקנה שלי בינתיים.
 
למעלה