זכות גדולה
חברים היום מוקדם בבוקר בדרכי לעבודה באחד המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת של מזרח ת"א תפסתי רגע באמת נדיר בו הרגשתי אחדות בין האנשים סביבי ולא רק ביני וביני ממש חשתי התרוממות נפש זה היה רגע פשוט, לכאורה זניח מונית שירות, קו 51, נוסעים מהספסלים האחוריים מעבירים מטבעות מאחד לשני לקדמת האוטו, והעודף מועבר בחזרה, שוב, מאחד לשני, יד מחפשת יד, נאמרת תודה, מושלך חיוך, עיניים נפגשות. בכל מקרה חשבתי ברגע ההוא על מאיר כי בדרכי חזרה לפני שאני עולה על הרכבת לבנימינה אני בדרך כלל עומדת בקצה הרציף של תחנת הרכבת או מחוץ לפתח או איפה שלא מטרידים אותי יתר על המידה הפקחים והסדרנים, אני נוהגת לעמוד ולנגן את שיריו של מאירנו, של מאירי, ובהיעדר גיטרה פשוט לעמוד ולשיר ולתפוס חייל כזה או אחר ואיזה קיבוצניק תועה וממש לארגן כמה דקות לשיר משיריו והנה נפתח חלון לאילו שעוד לא מכירים וכל כך ראוי שיכירו אני רואה בזה זכות גדולה וזה בהחלט נוטע בי תקווה, גם אם בן אדם אחד עוצר ומהמהם מסתכל מצטרף ושר שואל איזו שאלה או רק מקשיב ולו לשניה בודדה אני חשה כי באמת יש תכלית, לכל הקיים הזה של מאיר וכמה קיים כמה קיים כמה יש, כמה רב, במאיר. כל הקיים הזה שננטע בי ובשאר אוהביו והנה אני היום בארבע ועשרים לערך אחה"צ תחנת רכבת ההגנה/לווינסקי אני ועוד בחור שפגשתי ברכבת עומדים ושרים את בס בבלון ואת שפריץ חרוזים ללואיז ואחר כך עולים על הרכבת לבנימינה וסוחפים עוד שלושה מיושבי המעבר לשירת ארול והולך בטל בקיצור קשה לי לשים את התחושות שלי בתוך מילים אולי נכון יהיה לאמר התרגשות מאד מאד גדולה ותחושת יחד תחושת יחד חזקה פי אלפי מונים מאשר העברת מטבעות מאדם זר אחד לשני במונית שירות או באוטובוס, ואני חושבת שבידי כל אחד מאיתנו חברים קיימת הזכות הזאת לחבר ולחבק את כל ה'זרים' האלה סביבינו בעזרתו של מאיר אני רואה בזה זכות גדולה לחבק ולחבר בין הזרים האלה לחבר ביניהם-לבין עצמם-לבינינו, חיבור לשירים של מאיר אותם שירים שמקבלים חיבוק מאיתנו הם משיבים לנו בחיבור בינינו לבין עצמינו כי אנחנו אחד ועל אף שאנחנו אחד רק רגעים מעטים ונדירים אנו באמת חשים שאנו אחד, והנה יש יחד ותחושת אחד וברוך ה', תודה לאל על הזכות הגדולה שלנו כבני אדם להפיץ אהבת חינם לכל ה'זרים' האלה שסביבינו, שאינם זרים כיוון שאחים אנחנו כולנו בני ישראל
חברים היום מוקדם בבוקר בדרכי לעבודה באחד המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת של מזרח ת"א תפסתי רגע באמת נדיר בו הרגשתי אחדות בין האנשים סביבי ולא רק ביני וביני ממש חשתי התרוממות נפש זה היה רגע פשוט, לכאורה זניח מונית שירות, קו 51, נוסעים מהספסלים האחוריים מעבירים מטבעות מאחד לשני לקדמת האוטו, והעודף מועבר בחזרה, שוב, מאחד לשני, יד מחפשת יד, נאמרת תודה, מושלך חיוך, עיניים נפגשות. בכל מקרה חשבתי ברגע ההוא על מאיר כי בדרכי חזרה לפני שאני עולה על הרכבת לבנימינה אני בדרך כלל עומדת בקצה הרציף של תחנת הרכבת או מחוץ לפתח או איפה שלא מטרידים אותי יתר על המידה הפקחים והסדרנים, אני נוהגת לעמוד ולנגן את שיריו של מאירנו, של מאירי, ובהיעדר גיטרה פשוט לעמוד ולשיר ולתפוס חייל כזה או אחר ואיזה קיבוצניק תועה וממש לארגן כמה דקות לשיר משיריו והנה נפתח חלון לאילו שעוד לא מכירים וכל כך ראוי שיכירו אני רואה בזה זכות גדולה וזה בהחלט נוטע בי תקווה, גם אם בן אדם אחד עוצר ומהמהם מסתכל מצטרף ושר שואל איזו שאלה או רק מקשיב ולו לשניה בודדה אני חשה כי באמת יש תכלית, לכל הקיים הזה של מאיר וכמה קיים כמה קיים כמה יש, כמה רב, במאיר. כל הקיים הזה שננטע בי ובשאר אוהביו והנה אני היום בארבע ועשרים לערך אחה"צ תחנת רכבת ההגנה/לווינסקי אני ועוד בחור שפגשתי ברכבת עומדים ושרים את בס בבלון ואת שפריץ חרוזים ללואיז ואחר כך עולים על הרכבת לבנימינה וסוחפים עוד שלושה מיושבי המעבר לשירת ארול והולך בטל בקיצור קשה לי לשים את התחושות שלי בתוך מילים אולי נכון יהיה לאמר התרגשות מאד מאד גדולה ותחושת יחד תחושת יחד חזקה פי אלפי מונים מאשר העברת מטבעות מאדם זר אחד לשני במונית שירות או באוטובוס, ואני חושבת שבידי כל אחד מאיתנו חברים קיימת הזכות הזאת לחבר ולחבק את כל ה'זרים' האלה סביבינו בעזרתו של מאיר אני רואה בזה זכות גדולה לחבק ולחבר בין הזרים האלה לחבר ביניהם-לבין עצמם-לבינינו, חיבור לשירים של מאיר אותם שירים שמקבלים חיבוק מאיתנו הם משיבים לנו בחיבור בינינו לבין עצמינו כי אנחנו אחד ועל אף שאנחנו אחד רק רגעים מעטים ונדירים אנו באמת חשים שאנו אחד, והנה יש יחד ותחושת אחד וברוך ה', תודה לאל על הזכות הגדולה שלנו כבני אדם להפיץ אהבת חינם לכל ה'זרים' האלה שסביבינו, שאינם זרים כיוון שאחים אנחנו כולנו בני ישראל