זכותי להיות גלותי
אז הנה אני בעבודה שכולם בה אמריקאים רגילים לחלוטין. והם חיים את החיים האמריקאים שלהם בשלווה ואני מגיע אליהם אם סיפורי ארץ ישראל השלמה שלי. "אצלנו בישראל..." אני מתחיל עוד נאום "המוזיקה במועדונים הרבה יותר מוצלחת" "ואצלנו..." זה לא כזה ביג דיל לעשות דאבל דיפינג כי גם ככה כולם מנגבים את האוכל בידיים" "ואצלנו... הנעליים האלה יצאו מהאופנה לפני שנה וחצי לפחות" "ואצלנו..... מכירים את קיילי מינוג עוד משנות השמונים" והם מקשיבים לי ומחייכים בנימוס כי הם מבינים שאני צריך לפרוק את כל הישראליות הזאתי שמתרוצצת לי בבטן כי מה לעשות, אמריקאי מאופק ומנומס אני כבר לא אהיה (מסתבר) ואפילו בדברים הקטנים, כמו למשל שמישהו מהחברים שלי מבקש סיגריה ומציע לי כסךף עליה ואני מתפלץ - "למה שאני אקח ממך כסף על הסיגריה? פשוט תביא לי בהזדמנות כשאני אצטרך!" והוא כולו נפעם מול הנדיבות הלא שגרתית הזאת. *הפסקה קטנה לטובת זכרונות מהצבא* אם היה משהו שהייתי שונא מהצבא זה כשהחיילים הרוסים שהיו איתנו במחלקה תמיד היו מדברים בינם לבין עצמם ברוסית, ואם הם כבר היו טורחים לדבר איתנו באנגלית הם היו אומרים לנו: "אצלנו ברוסיה.... (או באוקראינה, או וואטאבר)" ואז אני הייתי מחייך ככה בנימוס. שוב הסיפורים האלה. יאללה, תפנימו, אתם כבר לא ברוסיה. לא מעניין אותי לשמוע על כל דבר איך הוא נראה ברוסית! תתחילו להתנהג כמו ישראלים רגילים! כמה אפשר להיות גלותיים כאלה? גאד דאמט! עברי, דבר עברית! (ועל ארץ ישראל!) אני חושב שאין צורך שאני אחזור לנושא המקורי אבל בהחלט יש לי שתי מסקנות מכל העניין הזה (והערה): 1. יש לי מספיק ישראלים באינטרנט ולכן מהיום החיים שלי יהיו אמריקאים ולא ישראלים. 2. כל הגעגועים האלו לארץ לא עושים לי טוב (אבל מיום ליום הם דועכים שזה כבר יופי) והערה: אני לא באמת עברתי לגור בארה"ב - אני בסה"כ כאן לתקופה. של כמה חודשים / שנים. אז אולי מותר לי להיות גלותי כי גם ככה אני חוזר???? (מי מביא לי קרמבו)
אז הנה אני בעבודה שכולם בה אמריקאים רגילים לחלוטין. והם חיים את החיים האמריקאים שלהם בשלווה ואני מגיע אליהם אם סיפורי ארץ ישראל השלמה שלי. "אצלנו בישראל..." אני מתחיל עוד נאום "המוזיקה במועדונים הרבה יותר מוצלחת" "ואצלנו..." זה לא כזה ביג דיל לעשות דאבל דיפינג כי גם ככה כולם מנגבים את האוכל בידיים" "ואצלנו... הנעליים האלה יצאו מהאופנה לפני שנה וחצי לפחות" "ואצלנו..... מכירים את קיילי מינוג עוד משנות השמונים" והם מקשיבים לי ומחייכים בנימוס כי הם מבינים שאני צריך לפרוק את כל הישראליות הזאתי שמתרוצצת לי בבטן כי מה לעשות, אמריקאי מאופק ומנומס אני כבר לא אהיה (מסתבר) ואפילו בדברים הקטנים, כמו למשל שמישהו מהחברים שלי מבקש סיגריה ומציע לי כסךף עליה ואני מתפלץ - "למה שאני אקח ממך כסף על הסיגריה? פשוט תביא לי בהזדמנות כשאני אצטרך!" והוא כולו נפעם מול הנדיבות הלא שגרתית הזאת. *הפסקה קטנה לטובת זכרונות מהצבא* אם היה משהו שהייתי שונא מהצבא זה כשהחיילים הרוסים שהיו איתנו במחלקה תמיד היו מדברים בינם לבין עצמם ברוסית, ואם הם כבר היו טורחים לדבר איתנו באנגלית הם היו אומרים לנו: "אצלנו ברוסיה.... (או באוקראינה, או וואטאבר)" ואז אני הייתי מחייך ככה בנימוס. שוב הסיפורים האלה. יאללה, תפנימו, אתם כבר לא ברוסיה. לא מעניין אותי לשמוע על כל דבר איך הוא נראה ברוסית! תתחילו להתנהג כמו ישראלים רגילים! כמה אפשר להיות גלותיים כאלה? גאד דאמט! עברי, דבר עברית! (ועל ארץ ישראל!) אני חושב שאין צורך שאני אחזור לנושא המקורי אבל בהחלט יש לי שתי מסקנות מכל העניין הזה (והערה): 1. יש לי מספיק ישראלים באינטרנט ולכן מהיום החיים שלי יהיו אמריקאים ולא ישראלים. 2. כל הגעגועים האלו לארץ לא עושים לי טוב (אבל מיום ליום הם דועכים שזה כבר יופי) והערה: אני לא באמת עברתי לגור בארה"ב - אני בסה"כ כאן לתקופה. של כמה חודשים / שנים. אז אולי מותר לי להיות גלותי כי גם ככה אני חוזר???? (מי מביא לי קרמבו)
