שאלות טובות
אני לא ממש יודעת מה עמדתי, אולי היא תתגבש תוך כדי כתיבה, וסליחה אם אחזור על דברים שנאמרו פה.
(רק אתחיל מלומר שגם לצלם תמונה של צייר בן-זמננו ולהעלות אותה לאינטרנט זו עברה על זכויות יוצרים, וכנראה שלא יעצרו אותך על להתבונן בה (כמו שלא יעצרו אותך על ההאזנה לשיר ביוטיוב), אבל אם תפיץ אותה או תשתמש בה, זו עילה לתביעה.)
אני חושבת שבאופן כללי יש פער עצום בין ההתקדמות הטכנולוגית והתפיסתית שקורית בעולם לבין האופן שבו אנחנו מתנהגים, צורכים ומתנהלים מבחינה אישית וחוקית. אנחנו לא מצליחים לעמוד בקצב, בכל התחומים, ואחד מהם הוא תרבות ותרבות צריכה של תרבות. נוצרות מיליון אפשרויות חדשות לצרוך דברים, ומצד שני, החשיבה שלנו עוד לא יודעת איך להתמודד איתם. אתה יכול לקרוא ספר בקינדל אבל החשיבה האנאכרוניסטית שלך תאותת לך שספר חייב להיות עותק פיזי בגלל שיש לו ערך רגשי. ההתפתחות הטכנולוגית עושה הפרדה בין העצמים לתוכן שלהם, מאפשרת לכל אחד מהם לעמוד בפני עצמו, ואנחנו עדיין תולים את הרגש בעצמים כי קשה לנו לעשות את ההפרדה. אנחנו חושבים בצורה אנאכרוניסטית, זו לא "אשמתנו", זה תהליך שקשה לעשות, במיוחד כשההתקדמות נעשית במהירות מסחררת ואין לנו זמן לעכל אותה.
ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת לנו להיחשף להרבה יותר מידע בהרבה פחות זמן. הבעיה היום היא לא להשיג מידע, היא לסנן אותו. זו בעיה עצומה והיא משפיעה על כל דפוסי ההתנהגות שלנו, ובמיוחד של מי שנולד לתוך זה. אנחנו מגיבים מהר יותר, אנחנו חושבים מהר יותר, אנחנו מאבדים את הסבלנות שלנו מהר יותר, אנחנו לא יודעים לנוח, אנחנו כל הזמן מחפשים את הדבר הבא, ואנחנו לא מסתפקים במועט. מי שמוריד מוזיקה בוודאי יודע שיש הרבה מאוד אמנים על המחשב שלו שלא זכו להאזנה ראויה. אנחנו מקשיבים ועוברים הלאה ואם משהו טיפ-טיפה מעניין אותנו יותר, אנחנו נצמדים אליו יותר, ואנחנו שוכחים לחזור אחורה. העותקים הפיזיים של המוזיקה מאלצים אותנו לפעול אחרת. כששילמת כסף והחלטת לרכוש משהו, אתה תקדיש לו זמן, אנרגיות ומחשבה. רק הפעולה של לבחור בו, להניח אותו במערכת ולהפעיל אותו תדרוש יותר אנרגיה מהדאבל-קליק של העכבר, ולכן אתה תקשיב. מכיוון שאי אפשר לרכוש הרבה בבת אחת, אתה באמת מכיר את מה שיש לך על המדף, ומכיר טוב. כי הקשבת וכי הקדשת לזה זמן וכי אתה חוזר לזה. הריכוז שלך יותר גבוה. וחוצמזה, אתה תקדיש מחשבה למה אתה קונה ולמה אתה קונה את זה, מה שיאלץ אותך לפתח טעם. במובן הזה, עותקים פיזיים של מוזיקה מאפשרים לך באמת להקשיב לה. להעניק לה את הכבוד הראוי, ולהפיק ממנה הרבה יותר משהיית מפיק, כנראה, אם היא היתה זרוקה בתיקיה על המחשב שלך (כמובן שזה לא נכון במאה אחוז ויש לי מספיק אמנים על המחשב שאני אוהבת מאוד ומאזינה להם המון ואין לי כסף לרכוש, אבל בגדול התהליך מאלץ אותך באמת להפיק).
מבחינת הרווח של האמנים, אלו דברים שדורשים הרבה יותר מדי נתונים משאני יודעת או יש לי והאמת שאני חושבת שגם ההתעסקות בנתונים הזאת קצת מפילה אותנו. אני בטוחה שאיך שהמצב היום - הפגיעה בכיס של האמנים היא גדולה. יש פחות מכירות של אלבומים כי אין הכרח לקנות אותם. אין ספק שזה פחות רווחי. אבל מכיוון שאנחנו אנאכרוניסטים, אנחנו נתפסים לשיטות תמחור ורווח שאולי לא תואמות את האופן שבו אנחנו באמת מתנהלים דה פקטו, ואולי צריך לחשוב על שינוי צורות התמחור והפקת הרווחים במקום לרדוף אחרי אנשים שמורידים פיראטי. נתחיל מזה, שהתופעה הזאת לא תעלם. היא לא. אפשר לשים 20 בכלא ו-2000 אחרים ימשיכו להוריד. החוק והעמותות נאבקות בתהליכים טכנולוגיים ותפיסתיים שגדולים מהם. זה ממש להסתכל באופן צר וקטן על תופעה שהיא הרבה יותר העתיד שלנו ולנסות לעצור משהו שאי אפשר באמת לעצור כי הוא תהליך הרבה יותר רחב ומשמעותי לחברה מאשר סימפטום של כמה ילדים שרוצים לחסוך כסף. העולם שלנו נהיה שיתופי, נהיה מהיר ונהיה פרוץ, וזה לא משהו שהולך להיפסק, זה לא משהו שאמור להיפסק, כי זו הדרך שאנחנו חיים עכשיו וזו הדרך אליה הצריכה צועדת בצעדי ענק. אז אולי במקום לצעוק שאנשים לא קונים מוזיקה כדיסקים (ואנשים קונים - אנשים שחשוב להם, קונים, והם קונים גם וינילים, והם קונים מרצ'נדייז, והם הולכים להופעות ולפסטיבלים והם קונים מהדורות מיוחדות והם בהחלט משקיעים כסף באמנים שהם אוהבים, אבל הם עושים את זה מתוך רצון ולא מתוך הכרח, כמו פעם), אפשר לחשוב איך אנשים צורכים היום, מה אנשים צורכים היום, ולהתחיל לחשוב איפה האמן יכול להרוויח מזה. האמת, שאני חושבת שיש בזה גם משהו מאוד ביקורתי כלפי האמן עצמו, וזה משהו שאמנים לא רוצים לחשוב או להסתכל עליו. כי אם הקניה היום לא נעשית מתוך הכרח אלא מתוך רצון, זה אומר, קודם כל, שהאמן צריך להיות מוערך כדי שישקיעו בו כסף. אני אקשיב קודם כל לבון איבר במחשב ואם הוא ימצא חן בעיניי אני אקנה את הדיסק, ואולי אפילו את הויניל אם אני ממש ארצה אותו לימי החורף הקרים, ואולי אני אסע להופעה, ואולי אני אקנה שם חולצה כדי שכולם יראו, וכו'. אבל כדי שזה יקרה, אני אצטרך לאהוב את המוזיקה שלו, וכדי שזה יקרה, הוא צריך להיות טוב. העולם הדיגיטלי שלנו דורש מאמנים להיות אשכרה טובים, מיוחדים ומבריקים. וכשיש כלכך הרבה אמנים מסביב, כשכל אחד פותח מייספייס היום וכשהתחרות עצומה (כמו שאמרנו, הבעיה היא לא להשיג, היא לסנן), הרבה יותר קשה לתת את הצליל הזה שבולט מעל כולם. אני משערת שזה תמיד היה קיים, גם בסיקסטיז, תחרות היא לא משהו חדש. אבל היום זה מרגיש לי, לפחות (ואולי אני טועה, יתקנו אותי האנשים שראו יותר ממני) שההצפה היא היסטרית.
(אגב, בגלל שההצפה היא היסטרית, אין לנו כסף לעמוד בדרישות. וואלה, אין לי כסף. אבל מצד שני, אני חיה בעולם שלא מאפשר לי לא-להכיר או לא-לדעת שמשהו קיים סביבי, ואני רוצה להכיר אותו, ואיך זה יקרה? זו בעיה מאוד גדולה. בכלל אני חושבת שספריות הן פתרון שאנחנו לא משתמשים בו מספיק, גם לספרות וגם למוזיקה, וספריות מוזיקה הן משהו שכמעט לא רואים בארץ, והן יכולות להוות פתרון מעולה. אמנות צריכה להיות משהו שזז בין אנשים, שמוחלף ביניהם, זוהי דרך תקשורת כמו שמילים הן דרך תקשורת, זוהי דרך לשתף ולהכיר ולחלוק, ואם זה היה תלוי בי הרבה מהדברים שיש על המדפים שלנו היו עוברים למדפים של אנשים אחרים וחוזר חלילה, וחבל שככל שהעולם נהיה פרוץ יותר אנחנו נהיים רכושניים יותר ורוצים את הדברם על המדף שלנו במקום על מדף משותף שכולנו יכולים לשלוף ממנו).
אנשים כמוך וכמוני כנראה שימשיכו לצרוך. הילדים שלנו? לא יודעת. אולי כן. הוינילים לא מתו למרות מספר לא מבוטל של אמצעי האזנה למוזיקה, כנראה יעילים יותר, שכבר חלפו מן העולם, כי הוינילים משמרים בתוכם טקס או תרבות מסוימת שמבטאים יותר מהכל את קדושתה של המוזיקה עבור מאזינים שלה. ולכן הם גם, כנראה, לא ימותו, לא בעתיד הקרוב. גם הדיסקים לא מתו, עדיין, גם רדיוהד הוציאו את In Rainbows בעותק פיזי בסופו של דבר כי היתה דרישה מהמאזינים. אנשים כמוך וכמוני, שאוהבים מוזיקה ונושמים מוזיקה, עדיין מקשרים את הערך למוצר. ואולי יום אחד זה ישתנה, ואולי לא, אבל זה כאן ולכן אני לא חושבת שיש לאמנים מה להיבהל יותר מדי. הם פשוט צריכים ללמוד להשתמש בכלים שהטכנולוגיה מציעה להם באופן נכון יותר, לקדם את עצמם, לחשוף את עצמם, למכור את המוזיקה שלהם בעותקים דיגיטליים (מה שקורה היום ולדעתי זה פתרון ממש מוצלח והוא גם עובד), ולתמחר את עצמם במקומות הנכונים, בהתאם.
