זכויות אמנים

אספר לכם על המקובל במשפחת ביפהארט

זהו אחד המקרים הקיצוניים של "יש דעות לכאן ולכאן". באמת. ואין לי מה להוסיף על כל הטענות בעד ונגד שצויינו מעלי. אך הלבטים קשים ובינתיים צריך לחיות ולפעול איכשהו.

עד שיימצא המודל שישביע את דעת כל הצדדים, אצלנו נוקטים בשיטת "אל תהיה חזיר ואל תהיה נזיר. ואם לקחת משהו, לפחות משהו תחזיר".

שמשמעו: יש הרבה "הורדות". כולל סרטים שלמפיקים עלה כסף להפיק אותם, ואלבומים שמישהו שילם על הקלטתם. כל זאת כמובן בחינמיות מוחלטת. במקביל מתקיים תמיד גם תהליך של החזרה. מדי שנה, בממוצע, עוזבים את התקציב המשפחתי כאלפיים שקלים, שמופנים לרכישות DVD מובחרים, משחקי מחשב ואף אלבומי מוזיקה.

השקלקלין האלה מוצאים את דרכם חזרה אל ה"תעשיה", באופן ממוקד לאמנים (או ליוצרי המשחקים) שחפצנו ביקרם. כמעט בכל המקרים, הרכישה מתבצעת לאחר התרשמות באמצעות "הורדה פיראטית". עוד חשוב לציין כי כלל תופעת ה"הורדות" אצלנו נמצאת בקיטון ככל שתכני יוטיוב הולכים ומתעשרים.

לסיכום - אין כאן טענה שמדובר בשיטה מאה אחוז מוסרית, אבל היא לפחות משתתפת במאזן הקארמה הכללית ביקום, בדרך כזו או אחרת...
 
למעלה