שירי לי כנרת2
New member
זירוז בשבוע 39.0 - לא חובה!!!!
שלום לכולם,
ילדתי בשעה טובה ואני רוצה לכתוב כאן לכל הבנות שנמצאות במצב שבו הייתי.
תחת מסכת הפחדות ואיומים של הרופאים החל משבוע 38 בשל סוכרת הריונית.
היתה לי סכרת הריון שמאוזנת עם אנסולין במינון גבוה- 60 יח' ליום.
הערכת משקל של העובר היתה תקינה מתחת ל- 4 ק"ג.
רופאים בבתי חולים שונים נוטים להתערב ולהציע זירוז החל משבוע 39.0
בשל הסיכון למוות עוברי שהם טוענים שהוא גבוה יותר בנשים סוכרתיות.
לאחר שהתייעצתי עם רופאים נוספים שתומכים בלידה טבעית הובהר לי
שהסיכון הוא לא כל כך גבוה בהשוואה לאישה ללא סוכרת הריון.
והסיכון קיים במהלך כל ההריון ולאו דווקא משבוע 39. אלא שאז הרופאים
פועלים כדי לכסת"ח את עצמם ואומרים - אם עד עכשיו זה לא קרה לא ניקח עוד סיכון.
לא מעניין אותם מה יהיו ההשלכות של זירוז ואיך הוא יגמר, לא מעניין אותם איך ומתי האישה
תחלים מניתוח קיסרי ואם בכלל...
אז הבנתי שיש ביכולתי לסרב לפרוצדורות רפואיות שמתבצעות באופן אוטומטי ע"י המערכת הרפואית.
נתקלתי בקשיים בדרך ובעקשנות של הרופאים לא לשתף עימי פעולה. אבל תודה לאל ילדתי בשלום
בלידה טבעית ללא משכחי כאבים וללא זירוז.
בשבוע 39.0 התייצבתי בבית החולים לבדיקה כמו שהרופא הורה לי. לאחר מוניטור תקין הרופאה הורתה לי לבוא
ביום למחרת כדי שיחליטו מה ואיך לזרז את העניינים. ביקשתי שיבדקו אם יש פתיחה ואם כבר שיזרזו ע"י סטריפינג במידה שאפשר.
אך צוואר הרחם היה סגור לגמרי.
יש לציין שיום לפני הייתי אצל מישהי שניסתה לעשות זירוז בדיקור סיני ושיאצו- לאחריו הרגשתי פעילות רחמית
וקצת צירונים שלא נראו במוניטור.
לא חזרתי לבית החולים ביום למחרת. יומיים לפני התל"ם שלי הלכתי לרפלקסולוגית מדהימה שהיא גם המאופטית
ולאחר הטיפול שלה התחלתי להרגיש צירים ויום למחרת צירים סדירים יותר וצפופים יותר.
פניתי בחזרה לבית החולים- שם פגשתי שוב את אותה רופאה שהציעה זירוז שבוע לפני.
הפעם היא ממש עמדה על כך שאני אעשה זירוז.
יש לציין שאני אחרי קיסרי אחד- זירוז במיוחד מהסוג שהיא הציעה לי יכול לגרום לקרעים ברחם וכבר שמעתי
על סיפורים כאלה שקרו בבית חולים הנ"ל. סירבתי בכל תוקף בטענה שגם כך התחיל תהליך של לידה ולא רואה שום צורך לזרז.
ביקשתי להתאשפז להשגחה - מוניטור ובדיקת התקדמות תהליך הלידה( פתיחה) ולא אפשרו לי. הציבו לי תנאי - אם את לא מקבלת זירוז
לכי הביתה. "כאן זה לא בית מלון". (אפשר לחשוב שמישהו בכלל חושב על בית חולים כבית מלון במצב זה).
חתמתי ויתור על זירוז וחזרתי הביתה - ברגשות מעורבים מצד אחד הבנתי שאני עושה משהו שאני באמת רוצה מצד שני העמידו אותי במצב של
חוסר אונים כי אם הלידה מתפתחת פתאום מהר ואני לא אספיק להגיע לבית החולים בגלל פקקי תנועה.. אני לא יודעת באיזה מצב אני צריכה לחזור לשם כדי ללדת
ורציתי שגם יוודאו מידי פעם שמצב הדופק של העובר תקין. לא הזרקתי אנסולין כבר יומיים כי פחדתי לאכול יותר מידי לפני הלידה שחשבתי כל הזמן שאוטוטו היא מתקרבת
אכלתי מידי פעם דברים מתוקים כמו שוקולד , יוגורט או פרי. כדי שהסוכר לא ירד, חיכתי שהצירים יהיו צפופים יותר אבל הם נשארו במרווחים דומים ולא סדירים במיוחד בכל 10 דקות אח"כ כל 7 ו-5 דקות.
כשכל פעם המרווח בין ציר לציר שונה. אבל הם התגברו מאוד הכאב התעצם והתחלתי להרגיש לחץ.
מיד טסנו לבית החולים - תודה לאל לא בשעות העומס שאני בדרך יושבת ברכב כמו ברכבת הרים בלונה פארק עם כל ציר מתרוממת לא מסוגלת לשבת וצורחת...
הגענו למיון ונכסתי מיד לחדר לידה עם פתיחה של 4. השלפוחית חסמה את הפתח. הצוות בחדר לידה היה מדהים והוא האמין בי לאורך כל הדרך (או שפשוט לא היה להם ברירה
במצב בו הגעתי הם פשוט קיבלו את הלידה וזהו) הרופא ניקז שלפוחית ופקע מי שפיר ותוך שעתיים היא היתה בחוץ.
תודה להקב"ה מליון פעמים. על שהפגיש אותי עם שליחים טובים. על כך שהכל נגמר בשלום למרות הקשיים שהוערמו בדרך.
תודה על הילדה המקסימה הזו.
תודה ל"להיות אמא כל היום" שעודדה ונתנה עיצות טובות.
ולרפלקסולוגית המדהימה. (מי שרוצה זירוז טבעי היא הכתובת).
שלום לכולם,
ילדתי בשעה טובה ואני רוצה לכתוב כאן לכל הבנות שנמצאות במצב שבו הייתי.
תחת מסכת הפחדות ואיומים של הרופאים החל משבוע 38 בשל סוכרת הריונית.
היתה לי סכרת הריון שמאוזנת עם אנסולין במינון גבוה- 60 יח' ליום.
הערכת משקל של העובר היתה תקינה מתחת ל- 4 ק"ג.
רופאים בבתי חולים שונים נוטים להתערב ולהציע זירוז החל משבוע 39.0
בשל הסיכון למוות עוברי שהם טוענים שהוא גבוה יותר בנשים סוכרתיות.
לאחר שהתייעצתי עם רופאים נוספים שתומכים בלידה טבעית הובהר לי
שהסיכון הוא לא כל כך גבוה בהשוואה לאישה ללא סוכרת הריון.
והסיכון קיים במהלך כל ההריון ולאו דווקא משבוע 39. אלא שאז הרופאים
פועלים כדי לכסת"ח את עצמם ואומרים - אם עד עכשיו זה לא קרה לא ניקח עוד סיכון.
לא מעניין אותם מה יהיו ההשלכות של זירוז ואיך הוא יגמר, לא מעניין אותם איך ומתי האישה
תחלים מניתוח קיסרי ואם בכלל...
אז הבנתי שיש ביכולתי לסרב לפרוצדורות רפואיות שמתבצעות באופן אוטומטי ע"י המערכת הרפואית.
נתקלתי בקשיים בדרך ובעקשנות של הרופאים לא לשתף עימי פעולה. אבל תודה לאל ילדתי בשלום
בלידה טבעית ללא משכחי כאבים וללא זירוז.
בשבוע 39.0 התייצבתי בבית החולים לבדיקה כמו שהרופא הורה לי. לאחר מוניטור תקין הרופאה הורתה לי לבוא
ביום למחרת כדי שיחליטו מה ואיך לזרז את העניינים. ביקשתי שיבדקו אם יש פתיחה ואם כבר שיזרזו ע"י סטריפינג במידה שאפשר.
אך צוואר הרחם היה סגור לגמרי.
יש לציין שיום לפני הייתי אצל מישהי שניסתה לעשות זירוז בדיקור סיני ושיאצו- לאחריו הרגשתי פעילות רחמית
וקצת צירונים שלא נראו במוניטור.
לא חזרתי לבית החולים ביום למחרת. יומיים לפני התל"ם שלי הלכתי לרפלקסולוגית מדהימה שהיא גם המאופטית
ולאחר הטיפול שלה התחלתי להרגיש צירים ויום למחרת צירים סדירים יותר וצפופים יותר.
פניתי בחזרה לבית החולים- שם פגשתי שוב את אותה רופאה שהציעה זירוז שבוע לפני.
הפעם היא ממש עמדה על כך שאני אעשה זירוז.
יש לציין שאני אחרי קיסרי אחד- זירוז במיוחד מהסוג שהיא הציעה לי יכול לגרום לקרעים ברחם וכבר שמעתי
על סיפורים כאלה שקרו בבית חולים הנ"ל. סירבתי בכל תוקף בטענה שגם כך התחיל תהליך של לידה ולא רואה שום צורך לזרז.
ביקשתי להתאשפז להשגחה - מוניטור ובדיקת התקדמות תהליך הלידה( פתיחה) ולא אפשרו לי. הציבו לי תנאי - אם את לא מקבלת זירוז
לכי הביתה. "כאן זה לא בית מלון". (אפשר לחשוב שמישהו בכלל חושב על בית חולים כבית מלון במצב זה).
חתמתי ויתור על זירוז וחזרתי הביתה - ברגשות מעורבים מצד אחד הבנתי שאני עושה משהו שאני באמת רוצה מצד שני העמידו אותי במצב של
חוסר אונים כי אם הלידה מתפתחת פתאום מהר ואני לא אספיק להגיע לבית החולים בגלל פקקי תנועה.. אני לא יודעת באיזה מצב אני צריכה לחזור לשם כדי ללדת
ורציתי שגם יוודאו מידי פעם שמצב הדופק של העובר תקין. לא הזרקתי אנסולין כבר יומיים כי פחדתי לאכול יותר מידי לפני הלידה שחשבתי כל הזמן שאוטוטו היא מתקרבת
אכלתי מידי פעם דברים מתוקים כמו שוקולד , יוגורט או פרי. כדי שהסוכר לא ירד, חיכתי שהצירים יהיו צפופים יותר אבל הם נשארו במרווחים דומים ולא סדירים במיוחד בכל 10 דקות אח"כ כל 7 ו-5 דקות.
כשכל פעם המרווח בין ציר לציר שונה. אבל הם התגברו מאוד הכאב התעצם והתחלתי להרגיש לחץ.
מיד טסנו לבית החולים - תודה לאל לא בשעות העומס שאני בדרך יושבת ברכב כמו ברכבת הרים בלונה פארק עם כל ציר מתרוממת לא מסוגלת לשבת וצורחת...
הגענו למיון ונכסתי מיד לחדר לידה עם פתיחה של 4. השלפוחית חסמה את הפתח. הצוות בחדר לידה היה מדהים והוא האמין בי לאורך כל הדרך (או שפשוט לא היה להם ברירה
במצב בו הגעתי הם פשוט קיבלו את הלידה וזהו) הרופא ניקז שלפוחית ופקע מי שפיר ותוך שעתיים היא היתה בחוץ.
תודה להקב"ה מליון פעמים. על שהפגיש אותי עם שליחים טובים. על כך שהכל נגמר בשלום למרות הקשיים שהוערמו בדרך.
תודה על הילדה המקסימה הזו.
תודה ל"להיות אמא כל היום" שעודדה ונתנה עיצות טובות.
ולרפלקסולוגית המדהימה. (מי שרוצה זירוז טבעי היא הכתובת).
