זיקנה

  • פותח הנושא dify
  • פורסם בתאריך

dify

New member
זיקנה

לאור ההצגה שראיתי, אשמח לפתוח את הנושא לדיון-

איך הקשר שלכם עם זקנים? אתם בקשר עם הסבא/סבתא שלכם? באים לבקר בתדירות גבוהה?
האם נושא הזיקנה של הוריכם מטריד אתכם? זה משהו שאתם לוקחים בחשבון שתצטרכו לטפל בהם בשנים הקרובות?
האם הזקנים שסביבכם שמרנים יותר? מהסוג שכועס על הנוער?
האם אתם חושבים על זה שאתם עצמכם תזדקנו? מה הכי מפחיד אתכם בזיקנה של עצמכם?
 

maybesure

New member
קרובה יחסית בגיל

ל"זקנים", אז יש לי יחסים טובים איתם. אין לי כבר סבים וסבתות וגם אלו שהיו לא הכרתי אותם בכלל בילדותי. גרו בארץ אחרת רחוקה ולא היה לי קשר.
דווקא תחומי עניין הם שמקשרים אותי כיום עם אנשים שמבוגרים ממני ב 20 שנה בערך.
לא נתקלתי במבוגרים שכועסים על הדור הזה, אבל לא תמיד מתחברים לכל הקדמה, ליגליזציה של סמים, תרבות הצריכה המטורפת ותרבות השתיה. למען האמת - גם אני לא מתחברת - חוץ מלקדמה. לשמחתי אני לא טכנופובית.
הזקנה של הורי בוודאי מדאיגה, לצערי אבי נפטר לפני כשש וחצי שנים, בגיל 70 בערך.
ואמי סובלת מתחלואים כרוניים ברמה נמוכה אבל כשזה מגיע זה מלחיץ. השנה הייתה מאושפזת בבי"ח עם לחץ דם גבוה ואחי ואני היינו לידה יום ולילה.
לא יוצא לי לחשוב הרבה על עוד 20 שנה נניח, אבל מפחיד אותי כשהגוף מתחיל לבגוד. שדברים נהיים הרבה יותר קשים לביצוע: העינים כבר לא מה שהיו, הרגלים פחות סוחבות וכו'..
 

nate2000

New member
כל הסבים והסבתות שלי כבר נפטרו

רובם (למעט סבא שלי מצד האמא שנפטר בגיל 65- סחב פציעת ראש קשה ממלחמת העולם השניה) גם נפטרו בשיבה טובה.

הזקנה של ההורים שלי מאוד מטרידה אותי ולו מהסיבה ששמתי לב שכל התכונות הבלתי נסבלות שלהם פשוט מחמירות עם הגיל (או שאולי אני נעשיתי חסרת סבלנות עם השנים). ההורים שלי בני 65 ועדיין עובדים ואני מקווה שלא יהפכו לסיעודיים בקרוב. יש לי גם אח גדול ואני מקווה שחלק מהטיפול יהיה גם עליו.
אצל בעלי המצב מורכב יותר: הוא בן יחיד וההורים שלו הרבה יותר חולים ועם יותר מחלות כרוניות בגיל הרבה יותר צעיר- 50 וקצת...

על הזקנה שלי אני אפילו לא רוצה לחשוב... גם ככה שמתי לב שעכשיו אני צריכה הרבה יותר מנוחה והתאוששות ממה שהייתי צריכה לפני שנתיים- שלוש. שאני מתעייפת יותר מהר וכו'... ואני רק בת 31....
 
אצלי כל הסבים והסבתות נפטרו ודי עצוב לי

עם זה

הייתי מאוד קרובה לסבתא שלי מצד אמא, את סבי (בעלה) לא הספקתי להכיר. סבתא שלי ממש הייתה מחוברת לילדים-היינו יושבות שעות ומשחקות, היא תמיד דאגה לפינוקים ותמיד ניסתה לעזור בשיעורים למרות שלא הייתה מלומדת.

את סבא שלי מצד אבא הכרתי אבל הוא היה אדם מאוד מרוחק שלא אהב ילדים ומה שבעיקר זוכרת ממנו זה "לא" ו"אסור" שנאמרו בלי הפסקה ופשוט הייתי באה בחוסר חשק ויושבת בלי לזוז מילימטר-שנאתי לבוא לשם.

את סבתא שלי מצד אבא הכרתי אבל היא נפטרה כשהייתי די קטנה-זוכרת שתמיד הייתה מאזנת אותו וכן מנסה להפוך את המקום ידידותי לילדים.

יש לי כנראה הרגשה של חוסר בסבים/ות ואישית יש לי רגישות מאוד גדולה לקשישים-מאוד אוהבת לדבר איתם, להקשיב להם, לעזור.
 

maybesure

New member
כשהייתי ילדה

בקיבוץ, קינאתי בילדים שהיו להם סבים וסבתות בקיבוץ. וככה אימצתי לי כמה סבתות נחמדות שפינקו אותי בסוכריות כל פעם שהייתי עוברת בשביל שליד החדר שלהן. ברור שעברתיי הרבה בשבילים האלו
 

dify

New member
זיקנה נראית לי כל כך רחוקה

ההורים שלי בני 60 עכשיו והם עדיין נראים לי כל כך צעירים, אצלי בראש הם בכלל בני 30! רק אני זו שמזדקנת

קשישות ממש, זה משהו שלא התמודדתי איתו, הסבים-סבתות שלי או מתו בגיל שבו הם עדיין תפקדו, או שלא הייתי איתם בקשר לעת זיקנה.

ההורים שלי כל הזמן מדברים על זה שהם מזדקנים, אמא שלי לא האמינה שהיא תגיע ל60 (עוד שלושה חודשים בערך
) ואני כן דואגת להם, ויש להם בעיות שונות ומשונות, אבל בתחושה שלי זה הם כל כך רחוקים ממנטליות של זקנים ובעיות בריאות יחודיות לזקנים.

אני לא ממש מתחברת לנושא הזיקנה, די הופתעתי מזה שההצגה נגעה בי ככה.
 
למעלה