זיכרנות אהובים
מביטה אל החלון הנישקף לרחוב, רואה את הטיפות המפלסות להן דרך על הזגוגית, ואת הגשם שמצליף לו על הויטרינה של בית הקפה. השקט מסביב, הדומייה, התחושה שהזמן עצר מלכת גרם לי לראות משהו מבין הטיפות.... והזכיר לי את הדמעות שזלגו מעיניי כשהבנו שזה לא ימשך לנצח... מביטה דרך המראה שבחדר, דמעות הזולגות מעיניי וניזכרת איך ניכנסנו לחדר, הוא לקח טיפה מעיניי כשדיברנו, נשק לשפתי וחיבק אותי חזק אליו .... לקח אותי בזרועותיו, מצמיד אותי לגופו החסון, הרגשתי את חום גופו עוטף את גופי, ונושמים יחד את אותו האוויר בפעם האחרונה... הוא הסיר מעלי את המעיל, ואת בגדיי נישארתי ערומה מולו עם חוטיני שחור, הוא הביט בי לרגע ארוך.. חורט את הרגע.... התקרבתי אליו עוזרת לו להוריד את הבגדים.... הוא השכיב אותי על המיטה, לא מפסיק לחבק ולנשק לגופי, שהפך מצומרר.. נישכב מעלי, הצמדנו שפתיים לנשיקה ארוכה כניצחית, הלשון שלו פולשת אלי ומלטפת את שלי, עטפתי את גופו ברגליי שורטת אותו בעדינות על גבו, מלטפת את הישבן שלו ומנסה לכוון אותו לחדור אלי.. הוא מתחמק, מנשק את הסנטר שלי, ויורד לאט למטה, ומנשק כל חלק שבי.. מתעכב בפטמות הזקורות עובר עם לשונו על הפטמה ונושך עם שיניו.. יורד לשיפולי בטני מנשק אותן ומחדיר לאט את אצבעותיו.. מעביר את הלשון מסביב לדגדגן והאצבע חודרת ויוצאת מתוכי... ביקשתי שיכנס אלי אך הוא הבמשיך לאט, יש זמן מנשק את הדגדגן ומפסק את שפתי התחתונות עם אצבעותיו, מפסק ומכניס אצבע של יד שנייה לתוכי מכניס ומוציא, עמוק לאט .. אני מקמרת את גבי גומרת לאט... הוא מפסיק, נישכב מעלי וחודר לתוכי לאט, מכניס את הראש.. וחודר בין הקירות הרטובים המפוסקים לקראתו.. ניכנס עד הסוף באותה איטיות ומתחכך לבטני עם ביטנו מצמידים שפתיים ונעים בקצב אחד איטי בניגוד לדופק המהיר של שנינו.. ניכנס ויוצא לאט מתוכי, מנשק אותי נשיקת נצח חמה ורטובה.. אברו הקשיח והתעבה בתוכי, הרגשתי את הגמירה המיועדת שלו וזה גרם לי לרצות לגמור איתו יחד.. הנעתי לאט את אגני שומעת אותו מוציא הנחה קלה, הדפנות שלי החלו בכיווצים מסחררים ושנינו גמרנו יחדיו.. ...... הבטתי החוצה מבעד לויטרינה, רואה את פניו שוב מולי מדמיינת אותו נושק ללחי לפני שעזב את החדר.. הבטתי שוב אך דמותו נעלמה.. יד נגעה על כתפי הסתובבתי לאחור ומולי הוא עומד, במעיל הגשם הניזרק לספא ו-... הוא עזר לי לקום ועמדנו בבית קפה מחובקים ועצובים כשבחוץ, קרן שמש קטנה שירבבה את קרינה לעולם.
מביטה אל החלון הנישקף לרחוב, רואה את הטיפות המפלסות להן דרך על הזגוגית, ואת הגשם שמצליף לו על הויטרינה של בית הקפה. השקט מסביב, הדומייה, התחושה שהזמן עצר מלכת גרם לי לראות משהו מבין הטיפות.... והזכיר לי את הדמעות שזלגו מעיניי כשהבנו שזה לא ימשך לנצח... מביטה דרך המראה שבחדר, דמעות הזולגות מעיניי וניזכרת איך ניכנסנו לחדר, הוא לקח טיפה מעיניי כשדיברנו, נשק לשפתי וחיבק אותי חזק אליו .... לקח אותי בזרועותיו, מצמיד אותי לגופו החסון, הרגשתי את חום גופו עוטף את גופי, ונושמים יחד את אותו האוויר בפעם האחרונה... הוא הסיר מעלי את המעיל, ואת בגדיי נישארתי ערומה מולו עם חוטיני שחור, הוא הביט בי לרגע ארוך.. חורט את הרגע.... התקרבתי אליו עוזרת לו להוריד את הבגדים.... הוא השכיב אותי על המיטה, לא מפסיק לחבק ולנשק לגופי, שהפך מצומרר.. נישכב מעלי, הצמדנו שפתיים לנשיקה ארוכה כניצחית, הלשון שלו פולשת אלי ומלטפת את שלי, עטפתי את גופו ברגליי שורטת אותו בעדינות על גבו, מלטפת את הישבן שלו ומנסה לכוון אותו לחדור אלי.. הוא מתחמק, מנשק את הסנטר שלי, ויורד לאט למטה, ומנשק כל חלק שבי.. מתעכב בפטמות הזקורות עובר עם לשונו על הפטמה ונושך עם שיניו.. יורד לשיפולי בטני מנשק אותן ומחדיר לאט את אצבעותיו.. מעביר את הלשון מסביב לדגדגן והאצבע חודרת ויוצאת מתוכי... ביקשתי שיכנס אלי אך הוא הבמשיך לאט, יש זמן מנשק את הדגדגן ומפסק את שפתי התחתונות עם אצבעותיו, מפסק ומכניס אצבע של יד שנייה לתוכי מכניס ומוציא, עמוק לאט .. אני מקמרת את גבי גומרת לאט... הוא מפסיק, נישכב מעלי וחודר לתוכי לאט, מכניס את הראש.. וחודר בין הקירות הרטובים המפוסקים לקראתו.. ניכנס עד הסוף באותה איטיות ומתחכך לבטני עם ביטנו מצמידים שפתיים ונעים בקצב אחד איטי בניגוד לדופק המהיר של שנינו.. ניכנס ויוצא לאט מתוכי, מנשק אותי נשיקת נצח חמה ורטובה.. אברו הקשיח והתעבה בתוכי, הרגשתי את הגמירה המיועדת שלו וזה גרם לי לרצות לגמור איתו יחד.. הנעתי לאט את אגני שומעת אותו מוציא הנחה קלה, הדפנות שלי החלו בכיווצים מסחררים ושנינו גמרנו יחדיו.. ...... הבטתי החוצה מבעד לויטרינה, רואה את פניו שוב מולי מדמיינת אותו נושק ללחי לפני שעזב את החדר.. הבטתי שוב אך דמותו נעלמה.. יד נגעה על כתפי הסתובבתי לאחור ומולי הוא עומד, במעיל הגשם הניזרק לספא ו-... הוא עזר לי לקום ועמדנו בבית קפה מחובקים ועצובים כשבחוץ, קרן שמש קטנה שירבבה את קרינה לעולם.
