אימא של אריק
New member
זיכרונות
שלום, חברים. עוד מעט פסח, והיום רציתי להתחלק איתכם בזיכרונות שלי הקשורים בחג הזה. השתתפתי בסדר פסח לראשונה בחיי כשהייתי בת עשרים ואחת, עד אז בקושי ידעתי משהו על יהדות, גדלתי כילדה מתבוללת למהדרין, עד כדי כך שעד גיל 16 הורים שלי הסתירו ממני עובדת היותי יהודיה, וזה כדי לחסוך ממני פגיעה... נחשפתי ליהדות ומיקרה, דרך ילדה שהכרתי שמשפחתה המתינה לאישור לעלות ארצה, דרכה התחלתי ללמוד איברית , במוסקבה של ברז'נב',שהיה אז עיסוק די מסוכן , ולכן רומנטי בעייני בחורה צעירה...סדר הפסח הזה אני זוכרת בזכות זה שלא היו בנים צעירים ליד שולחן החג, ואני הייתי הכי צעירה, לכן אני הייתי זאת ששאלה את ארבעת הקושיות ... למדתי אותם בעל פה, והייתי נורא גאה בעצמי ... עליתי ארצה ב1989, כמה ימים לפני פסח. ובסדר הראשון בארץ היינו אצל משפחת קרובים של בעלי לעתיד,באשדוד, המארחת הייתה יהודית, מורה להוראה מתקנת, שהיה לה אחר כך תפקיד חשוב בחיינו ובחיי בני אריק, היא הייתה זאת, שאחרי ששמעה סיפורים שלנו על קשיים שלו הפנתה אותנו לבית חולים שערי צדק לפרופ' רדה גרוס, ושם כעבור שנה אריק אובחן כטוראט, זאת הייתה יהודית, שבקיץ לקראת כיתה א, לימדה את אריק קרוא , כתוב וגם חשבון קצת, היא גם נתנה לו שיעורים פרטיים במשך כל כיתה א' ולא לקחה מאיתנו גרוש ... יהודית נפתרה לפני כמה שנים ממחלת הסרטן, וזה היה קשה לי,הערכתי אותה והתייעצתי איתה כמו עם אימא - כי אימא שלי איננה כבר 18 שנה.גם היא נפתרה מהמחלה הארורה. אימי נשמה את נשימתה האחרונה היום, ב2 לאפריל לפני 18 שנים , והיא רק בת 49. קראו לה הלנה (הלנה יקירתי, את מזכירה לי אותה ביופייך, בעדינות שלך ובנתינה שלך ועזרה לזולת...). היא הייתה רופאה . אישה מדהימה, שנשארה בעצמה יתומה מאימא בגיל 6 אחרי מלחמת העולם השנייה וגידלה את עצמה לתפארת ... היא נתנה את כל כולה למשפחתה ולפציינטים שלה . כל כך אהובה, כל כך יפה, כל כך צעירה ... אני כל כך מתגעגעת לה, למרות שעברו כבר הרבה שנים ... היא לא זכתה לראות את אריק, והוא לא זכה בסבתה המדהימה בעולם. אני סיפרתי לכם על שתי הנשים המדהימות האלה, כי הן יקירות לליבי, ואני לא רוצה שזיכרן יתפוגג מהעולם. תמיד אזכור אותם ואתגאה שזכיתי להיות במחיצתם.
אני מאחלת לכל משפחת טוראט חג פסח שמח , תהיו בריאים ותשמרו על עצמכם, ועל קרובכם, תעריכו כל יום שאתם נמצאים במחיצתם ! תהיו שמחים ומאושרים, כי החיים קצרים יותר משאנחנו חושבים ... אוהבת את כולכם.
שבת שלום. חג שמח. ליז.
שלום, חברים. עוד מעט פסח, והיום רציתי להתחלק איתכם בזיכרונות שלי הקשורים בחג הזה. השתתפתי בסדר פסח לראשונה בחיי כשהייתי בת עשרים ואחת, עד אז בקושי ידעתי משהו על יהדות, גדלתי כילדה מתבוללת למהדרין, עד כדי כך שעד גיל 16 הורים שלי הסתירו ממני עובדת היותי יהודיה, וזה כדי לחסוך ממני פגיעה... נחשפתי ליהדות ומיקרה, דרך ילדה שהכרתי שמשפחתה המתינה לאישור לעלות ארצה, דרכה התחלתי ללמוד איברית , במוסקבה של ברז'נב',שהיה אז עיסוק די מסוכן , ולכן רומנטי בעייני בחורה צעירה...סדר הפסח הזה אני זוכרת בזכות זה שלא היו בנים צעירים ליד שולחן החג, ואני הייתי הכי צעירה, לכן אני הייתי זאת ששאלה את ארבעת הקושיות ... למדתי אותם בעל פה, והייתי נורא גאה בעצמי ... עליתי ארצה ב1989, כמה ימים לפני פסח. ובסדר הראשון בארץ היינו אצל משפחת קרובים של בעלי לעתיד,באשדוד, המארחת הייתה יהודית, מורה להוראה מתקנת, שהיה לה אחר כך תפקיד חשוב בחיינו ובחיי בני אריק, היא הייתה זאת, שאחרי ששמעה סיפורים שלנו על קשיים שלו הפנתה אותנו לבית חולים שערי צדק לפרופ' רדה גרוס, ושם כעבור שנה אריק אובחן כטוראט, זאת הייתה יהודית, שבקיץ לקראת כיתה א, לימדה את אריק קרוא , כתוב וגם חשבון קצת, היא גם נתנה לו שיעורים פרטיים במשך כל כיתה א' ולא לקחה מאיתנו גרוש ... יהודית נפתרה לפני כמה שנים ממחלת הסרטן, וזה היה קשה לי,הערכתי אותה והתייעצתי איתה כמו עם אימא - כי אימא שלי איננה כבר 18 שנה.גם היא נפתרה מהמחלה הארורה. אימי נשמה את נשימתה האחרונה היום, ב2 לאפריל לפני 18 שנים , והיא רק בת 49. קראו לה הלנה (הלנה יקירתי, את מזכירה לי אותה ביופייך, בעדינות שלך ובנתינה שלך ועזרה לזולת...). היא הייתה רופאה . אישה מדהימה, שנשארה בעצמה יתומה מאימא בגיל 6 אחרי מלחמת העולם השנייה וגידלה את עצמה לתפארת ... היא נתנה את כל כולה למשפחתה ולפציינטים שלה . כל כך אהובה, כל כך יפה, כל כך צעירה ... אני כל כך מתגעגעת לה, למרות שעברו כבר הרבה שנים ... היא לא זכתה לראות את אריק, והוא לא זכה בסבתה המדהימה בעולם. אני סיפרתי לכם על שתי הנשים המדהימות האלה, כי הן יקירות לליבי, ואני לא רוצה שזיכרן יתפוגג מהעולם. תמיד אזכור אותם ואתגאה שזכיתי להיות במחיצתם.
