זיכרונות מאמא

[MeWithoutU]

זיכרונות מאמא

אין לי זיכרונות מאמא...לפחות לא ממש. אני זוכרת שהייתי מאושרת אני זוכרת שאהבתי אותה והיא אהבה אותי. אני זוכרת שהלכנו לגן שעשועים. אני זוכרת שבלילות שהיה גשם וברקים הייתי רצה למיטה של אמא ואבא כי פחדתי. אבל הזיכרון הממשי היחידי שיש לי ממנה: היינו יושבות בסלון - והייתי קוראת לה את העיתון וזהו...זה בעצם הזיכרון היחיד שבאמת באמת חרוטלי במוח ולא עוזב... ועוד "זיכרון" - זה רק בווידיאו כשהייתי קטנה - רק התחלתי לילמוד ללכת...ישבנו כל המשפחה בבית של הסוף שבוע שלנו...וניסיתי לרקוד - וכל פעם שנפלתי הם צחקו - ואמא בקול המקסים שלה אמרה לי לקום וחייכה. זה כאילו שאני לא מתגעגעת לבנאדם עצמו... אני מתגעגעת לתחושות... לתחושת האושר, השמחה, הביטחון... מתגעגעת לחיוכים שאני רואה בתמונות, מתגעגעת כשאומרים לי איזו אישה מדהימה היא הייתה. אבל בפנים מרגישה שאני לא מתגעגעת לבנאדם אמיתי, אלא רק לתחושות שהרגשתי פעם. וזה פשוט לא פאייר! איך הגורל הביא לי אמא כזאת מדהימה ומקסימה - וחודש לפני יום הולדת 7 שלי פשוט לקחו לי אותה! מה זה 7 שנים?זה כלום!...ועוד בגיל כל כך קטן...גיל שבקושי זוכרים ממנו משהו... 7 שנים איתה...12 שנים בלעדיה. העולם אכזר.

 

[eshkolit32]

../images/Emo24.gif

כמו שדיברנו כאן לא פעם, אין צדק בעולם.....אנחנו לא תמיד מבינים למה דברים קורים כפי שהם, במקרה שלנו - למה היו צריכים להתרחש האובדנים שלנו. אין לי מילים שיפטרו אותך מתחושה קשה... רק יכולה לומר לך לנצור את הזכרונות המעטים ואת התחושות......לפעמים גם המעט הוא הרבה. אם אותן תחושות הן מה שיש לך, אז שמרי עליהן..... דרך אגב המשפט השני שכתבת אומר המון. זה שאת זוכרת שהיא אהבה אותך ואת אהבת אותה - אני חושבת שזה נכס. לא כולם קיבלו (או מקבלים) אהבה מההורים שלהם, וזה גם במקרים שההורים שלהם עדיין בחיים.

 

[A GIFT OF LOVE]

תיארת את מה שאני מרגישה

פשוט הרגשתי שאני קוראת את עצמי...

 

[MeWithoutU]

אשכולית וגיפט ../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo25.gif

 

[אביב פרסקי 1]

../images/Emo24.gif

האמת, שגם אני מרגיש ש14 שנים עברו ואני עדיין לא מכיר טוב את אבא שלי