זיכרון

זיכרון

האם אתם יכולים להפנות אותי למאמרים על זיכרון של ילדים? האמת, אני אשמח לשמוע גם מניסיונכם על הברקות של ילדיכם שנובעות מזיכרון. כשאני הייתי בת שנתיים וחצי הגענו לגבעת התחמושת. אמרתי: היינו כאן לפני הרבה אתמולים. הפעם הקודמת שהייתי שם הייתה לפני שנה. (ואני יודעת שלבן של כרמית יש זיכרון מדהים...
)
 

כרמית מ.

New member
נכון, ולא רק...

בשבוע שעבר, מיתר ראתה סמל של מטרנה, ואמרה לי "כשהיינו קטנים היה לנו בקבוק כזה". פעם אחרונה שהיא שתתה מבקבוק (תינוקות) היה במרץ 2001, כשהיתה כמעט בת שנתיים. אוריין זוכר אירועים שקרו לפני חודשים רבים, הלכנו לגן הקודם, והוא מצא גרוטאה ואמר "אני הבאתי את זה" - אני לא זכרתי בהתחלה, אבל אכן אנחנו הבאנו אותה, לפני חודשים רבים מאד. ויש לנו הרבה סיפורים על הזכרון שלו. מצד שני, מושג הזמן אצלם מעורפל לחלוטין. הכל קרה "אתמול" (בין אם זה היה לפני שעה או שנה) וכששואלים בבוקר יום ראשון בגן "מה עשיתם בשבת" - התשובה המתקבלת היא אקראית לחלוטין - אוריין כבר ענה "שיחקתי בבית בלגו" אחרי שבת של טיול, וכשבלגו הוא לא שיחק כבר שבועות רבים...
 
הראשוני ביותר הוא

"תינוקות זוכרים לידה". מרתק. ספר ורוד קטן שאנסה למצוא על מדפי כדי לתת עליו פרטים נוספים.
 
אם זכרונות מהרחם, מהלידה ו

ומחדר הלידה הם אלה שמענינים אותך, יש לי כמה הפניות למאמרים בנושא. כתבי לי ואשלח לך, או השאירי הודעה פה ואתן אותם בפורום.
 
מעניינים גם מעניינים

וכשהניחו עלי לפני 4 חודשים את רעות רטובה ולבנה עם הבכי הראשון ועיניים פקוחות לרווחה בהחלט עבר לי בראש "מה היא תזכור מכל זה".
 
משהו על זכרונות (ארוך)

זה מה שהצלחתי להוציא מהספר שאני קוראת עכשיו. עשיתי תקציר של הפרק הרלונטי ותרגמתי. אני מבקשת סליחה על עילגות התרגום - זה עקב מצבי ההריוני, עיפותי
והשעה המאוחרת
. נעה ולאה - על דאגה, מדובר בתקציר ולא בתרגום, כך ש(עד כמה שידוע לי) אין בעיה של זכויות יוצרים. תקציר מתוך the Miraculous World of your Unborn Baby מאת Nikki Bradford הפרק Memories of Being in the Womb: Memories of being in the Womb and Being Born עמ´ 121-123 ראשוני החוקרים בתחום הפסיכואנליזה נתקלו בפלשבקים, חלומות ודימויים שקשורים ללידה כבר ב 1929 (אוטו ראנק) וב 1933 (פרויד). בסוף שנות ה 40 עשה החוקר פודור במרפאתו בניו יורק עבודה על החלומות עם מטופליו, ויאנוב (מיסד התרפיה הפרימאלית) בתחילת שנות ה 60. אבל עדין זכרונות מן הלידה היו מוטלים בספק. האם הם זכרונות אמיתיים בעלי חשיבות? אם כן, למה הם חשובים? המפקפקים טענו שמדובר בפנטזיות המבוססות על שביבי מידע שניתנו למידען בשנים מאוחרות, או "זכרונות מזויפים" שמקורם בשאלות מנחות שניתנו למטופלים על ידי המטפלים תוך כדי היפנוזה. אבל בסוף שנות ה 90 זכרונות מן הלידה הופכים לנושא מחקרי חשוב, מפני שיש מספר גדל והולך של אנשים מגיל שנתיים ואילך, שנראה שחווה אותם. מספר המחקרים והפרסומים המדעיים עולה, והוא כולל מספר רב של נחקרים ממגוון גילים רחב. המחקר של 30 השנים האחרונות מציע שלמרות שרוב האנשים לא יכולים להזכר בלידה שלהם ללא עזרה, הם ללא ספק מחצינים (acting out) את הזכרונות הללו במשך ילדותם ובגרותם. מספר גדל והולך של פסיכולוגים ותרפיסיטים, וגם של רופאי ילדים, משתכנעים בכך שהדרך בה נולדים והדקות הראשונות של החיים מחוץ לרחם, הם בעלי אפקט משמעותי על האישיות, ושזכרונות שלילים עשויים להשתקם – ולהשתנות – באמצעות תרפיה פסיכולוגית. איך לעורר את הזכרונות? יש טכניקות מגוונות – שיטות נשימה מיוחדות, היפנוזה מסוגים שונים, מדיטציה מונחית, dreamwork, גשטאלט, primal therapy, אסוציאציות חופשיות, בידוד בתא-ציפה, תראפיה של לידה מחדש. מה זוכרים? מחקר שנעשה על ידי ד"ר צ´מברלין משוה דיווחים על עשר לידות שנעשו תחת היפנוזה קלה. בכל מקרה, הושוו זכרונות הילד לאלו של האם. הילדים היו בגילים 9-23, ואף פעם לא שמעו פרטים על הלידה שלהם. הדיווחים שלהם היו קוהרנטים להפתיע, ובהשואה לדברי האם נראה שמדובר באותו סיפור משתי נקודות מבט שונות. נראה שתינוקות זוכרים את הסביבה שלתוכה נולדו ואת ההערות עליהם וכיצד קיבלו אותם. הרבה מרואיינים מדווחים על תחושה שברגע שנולדו הרגישו אינטיליגנטים ומודעים לגמרי, אבל לא היו להם אמצעים לבטא זאת וזה גרם להם לתסכול. (תיאורים של תחושה זו ניתן למצוא במאמרו של צ´מברלין the significance of birth memories). החצנה: ד"ר דויד צ´יק (רופא מילד) היפנט כמה מבוגרים שאותם יילד כשהיה מיילד צעיר 20 שנה קודם לכן. הם יכלו להדגים את המהלך המדויק של סיבוב הראש והכתפים כשעברו בתעלת הלידה, פרטים שלא יכלו לדעת. ד"ר צ´יק השוה את הפרטים לתיקים הרפואיים של הילדים הללו ווידא את אמיתותם. הוא המשיך לעבוד עם עוד 500 מטופלים בדרך דומה, ומצא שהם יכלו להזכר במהלך תנוחות הלידה שלהם ובתנועותיהם, ואם נולדו בלידה רגילה, בתנוחת עכוז או בניתוח קיסרי. הוא גרם להם לשחזר בדיקנות את המידע שהיה אצור ב"זיכרונות השריריים" (muscle memories) שלהם. מה תינוקות זוכרים? בנוסף להרגשות הפיזיות של המעבר בתעלת הלידה, זוכרים תינוקות את מה שאמרו סביבם כשנולדו וחווים בצורה חזקה את הרגשות שחשו כלפיהם הנוכחים בחדר. חלקם מדווחים שהם זוכרים הערות מעליבות ("היא לא חשובה כרגע, טפלו באמא", "מה לא בסדר בראש שלה?") שפגעו בהם, ושפגיעה זו השפיעה עליהם למשך שנים ארוכות. זכרונות מהרחם: תחת היפנוזה, ילדים ומבוגרים יכולים לזכור גם התרחשויות שקרו בזמן שעוד היו ברחם. חלק מהזכרונות ויזואלים. אחרים רגשיים. ניתן להבחין בהשפעה שלהם במיוחד אצל תאומים, בדרך שבה הם מתנהגים זה כלפי זה ברחם ובחוץ. ישנם מומחים המשוכנעים ששלושת החודשים הראשונים של ההריון הם המקור למצבים מגוונים כמו אסתמה, מיגרנות ואלרגיות למזון, כמו גם למספר הפרעות אישיותיות. למה זכרונות מהלידה חשובים? להיוולד זה ארוע מרכזי שקורה לכל אחד. אם זכרונות מהלידה אכן קימים, ומשפיעים על הדרך בה אנו חיים ועל האישיות שלנו, הם מהווים חלק חשוב ורב כוח מהמבנה האישיותי שלנו. החדשות הטובות הן שאפשר, בתור הורים, להשפיע על זכרונות הלידה של הצאצאים שלנו, על ידי כך שנהפוך את המעבר מהרחם לעולם החיצון לעדין, אוהב ומלא כבוד ככל האפשר. הפניות: CHAMBERLAIN, DR. DAVID B., THE INTERNATIONAL JOURNAL OF PRE- AND PERINATAL PSYCHOLOGY AND MEDICINE, “THE SIGNIFICANCE OF BIRTH MEMORIES”, VOL. 2/4, PP. 136-154 (SUMMER 1988) CHAMBERLAIN, DR. DAVID B., THE JOURNAL OF THE AMERICAN ACADEMY OF MEDICINE HYPNOANALYSTS, “RELIABILITY OF BIRTH MEMORY: OBSERVATIONS FROM MOTHER AND CHILD PAIRS IN HYPNOSIS”, PP. 89-98 (DEC. 1986) CHEEK, DAVID B., THE INTERNATIONAL JOURNAL OF PRE- AND PERINATAL PSYCHOLOGY AND MEDICINE, “PRENATAL AND PERINATAL IMPRINTS: APPARENT PRENATAL CONSCIOUSNESS AS REVEALED BY HYPNOSIS”, VOL 1/2 PP. 97-110 (1986) EMERSON, DR. WILLIAM, INFANT AND CHILD BIRTH RE-FACILITATION (HUMAN POTENTIAL RESOURCES, PETALUMA, USA, 1984) EMERSON, DR. WILLIAM, LIFE, BIRTH AND RE-BIRTH: THE HAZY MIRRORS, (SELF AND SOCIETY, JULY 1978) FODOR, N., “SEARCH FOR THE BELOVED: A CLINICAL INVESTIGATION OF THE TRAUMA OF BIRTH AND PRENATAL COGNITION” (HERMITAGE PRESS, NEW YORK 1949) RANK, OTTO., THE TRAUMA OF BIRTH (HARCOURT AND BRACE, NEW YORK 1929) RIDGEWAY, ROY, “THE UNBORN CHILD: HOW TO RECOGNIZE AND OVERCOME PRENATAL TRAUMA” (WILDWOOD PRESS, 1987) MATHISOIN, L. A., MOTHERING, “DOES YOUR CHILD REMEMBER?”, VOL 21, PP. 103-107 (1981)
 

לאה_מ

New member
וואו! תודה, דנה.

כשקראתי את התקציר שלך (שעשה לי חשק לקרוא את הספר. מיד אחפש לי אותו באמזון), חשבתי על הימים הראשונים שלי עם אורי בבית. אורי נולד בניתוח קיסרי (חרום), אחרי פרק זמן מסויים של ירידות דופק משמעותיות בכל ציר. כאשר הוא נולד, הוא כבר היה מלוכלך במקוניום, מה שמעיד על הלחץ שהיה נתון בו בעודו ברחם. בגלל המקוניום, בוצעה שאיבה, ובגלל הניתוח המהיר, לא נתנו לי בכלל לגעת בו (הראו לי אותו ולקחו אותו). זה היה מאד מאד קשה עבורי, אבל אני חושבת שזה היה הרבה יותר קשה עבור אורי. שי, בן זוגי, סיפר לי, שהוא אמנם קיבל את אורי אחרי הניתוח, אבל הוא פחד להרים אותו, ולכן פשוט ישב על ידו, ליטף אותו ודיבר אליו. בימים הראשונים שהייתי עם אורי בבית, היתה לי כל הזמן תחושה, שהוא עצוב, שהוא במצוקה, שהוא לא יכול להשתחרר. אני ייחסתי את זה ללידה הטראומטית שלו. אגב, בכלל נראה לי קשה להוולד בניתוח קיסרי - מן פתאומיות כזו לתוך האורות החזקים של חדר ניתוח. מכל מקום, בילינו את הימים הראשונים כשהוא צמוד לגופי במשך כל השעות שהתאפשר לי לעשות זאת במשך היום (והלילה), והתחושה שלי היתה שהוא הלך והתחזק, עד שהתאפשר לו גם קצת להתנתק ממני. התאור שלך של זכרון החוויה, והסיפור המדהים שסיפרת על אחותך, הציפו אותי פתאום בגל של תחושה נכונה כזו, מפני שבזמן שחוויתי את זה עם אורי, לא מצאתי יותר מדי אהדה לתחושות שלי אצל הסובבים אותי (גם לא דחיה, אבל היחס היה כאילו זה איזו פנטזיה שלי, שאפשר להתייחס אליה בסלחנות). אז המון תודה לך.
 
נעה, לאה - האם תוכלו לקשר את המידע

לדף הפורום או לאתר הפורום ? נושא הזכרונות מלידה הוא גישה שלמה שקשורה באבחון וטיפול, בין השאר. אחפש את העותק שלי של "תינוקות זוכרים לידה" (דומני שהוא אצל גיסתי" ואתן ציטוטים, בהזדמנות. דוגמה קטנה לדפוסיות מלידה - שנים לא יכלתי ללכת עם גולף (בעייה שנפטרתי ממנה רק כשחייתי במקום שהטמפרטורה החמה בו בחורף היא מינוס 10). אני נולדתי עם חבל התבור קשור סביב הצואר, די כחולה למעשה. כ"כ אני נושאת עמי דפוס "השרדותי" ומעלה הרבה סוגיות יומיום פשוטות בחיי למעלת "חייבת להצליח, חייבת לעבור את זה בשלום". יש בספר פרקים על דפוסים טיפוסיים לסוגי לידה ומסתבר שהן הצורך ב"אוויר בצואר" והן הלחץ ההשרדותי ביומיום - טיפוסיים לתינוקות שנולדו עם חבל תבור קשור סביב צוארם ובלי אוויר.
 
עוד דוגמה

החודשיים האחרונים של ההריון עם רעות עברו עלי במתח נוראי ולחץ מתמיד. לא נכנסו פרוייקטים, הדלדלו המשאבים, ההריון הציק מאוד וכמעט חודש הסתובבתי עם צירים כשתחילתם היתה בלילה שהייתי בו לגמרי לבד ובנזוגי בארה"ב - לילה שאחריו ישנתי יומיים רק מהמתח. כשרעות נולדה, אחד הדברים שאפיינו אותה היה מתח שהתבטא בהקשחת הגוף, שרירי בטן, הזדקפות, ידיים צמודות בכח לגוף ואצבעות פשוטות בכח. זאת באפיזודות קצרות כשמשהו "לא הסתדר" לה. ממש שפת גוף של מתח ולחץ. היא השתחררה מזה תוך חודש וחצי - חודשיים. לא היה לי ספק שזה בא מאותם חודשי הריון. היא היתה שם, חוותה את זה והפנימה כדפוס גופני. אגב, הלידה היתה קצרה (20 דק´) והאפיזודות האלו היו קצרות. אני בהחלט ערה לכך שזה עלול להתבטא בתופעות או תכונות שונות בעתיד. והיא זוכרת, גם אם לא במודע. עומר לעומתה נולד בואקום. הלידה כמעט התחילה כשעצרו אותה עבור הואקום, כאילו "למחשבה נוספת" ואז עזרו לו לצאת. לפני כל החלטה הוא נעצר לחשוב עוד קצת (גם אם כבר בחר מה לעשות קודם לכן) וזקוק ל"סיוע" במימוש הסופי. מקרה ? אולי. ואולי לא. מתוך הערכתי לתינוקות אני נותנת להם את ה- BENEFIT OF THE DOUBT שהם מופעלים באינטראקציה עם הסביבה והשפעותיה עליהם והדפוסיות שלה שמוכלת בהם, כמו כל אדם בכל גיל.
 
חנה

האם את חושבת שהיית ילדה זהירה באופן מיוחד? האם ה"חייבת לעבור את זה בשלום" מתיחס גם לפעולות פיזיות כמו העזה לקפוץ ממקום גבוה, או לקיחת סיכונים ועשית דברים לא זהירים? מה שכתבת האיר לי נקודה בקשר לגייל, שגם היא נולדה עם חבל טבור כרוך מסביב לצוארה (שלש פעמים).
 
כן. אני עד היום זהירה

למרות שבעניינים "פיזיים" פחות כי למדתי מנסיון לאמוד סיכונים "קיומיים". אני לוקחת סיכונים מחושבים ולכן - בהפוך על הפוך - בשל היכולת לחשב סיכונים - צועדת לפעמים רחוק יותר מסובבי בעניינים לא פיזיים (קריירה, טיולים בעולם וכו´). התכנון קדימה של הסיכון ובו זמנית של העוגנים לניתרולם - הוא דפוסי, אוטומטי, מהיר. אני עד היום לא יודעת לרכב על אופניים, יודעת לשחות את המינימום ההכרחי, לא קופצת ממקפצות גבוהות לבריכה (לא קופצת בכלל, בעצם) וכדומה. לא עושה כושר אירובי וסיבולת - רק קרקע. לא עושה ספורט אתגרי. ועוד הרבה דוגמאות.
 
זכרונות

לא קראתי מאמרים בנושא אבל גייל (עוד חודשיים בת ארבע) זוכרת כל מיני דברים קטנים מהגן הקודם שלה (שבו היתה בין הגילים שנה וחצי עד שלוש) ומהטיול שלנו לניו זילנד (שארך חודשיים והיא היתה אז בת שלוש וחצי). אתמול בערב, למשל, היא תיארה לאבא שלה איך היא הלכה עם מישהו מהגן הקודם שלה מחדר של קבוצה אחת לחדר של קבוצה אחרת (היא זכרה את שמות הקבוצות והגילים של הילדים). ביום ראשון טילנו בחוץ וראינו סוסים, וגייל זכרה את כל שלושת הסוסים שהיא רכבה עליהם עד כה, את השמות שלהם ואיפה זה היה (שנים בניו זילנד ואחד באנגליה). למרות שהיתה לנו תקופה מאוד צפופה של נסיעות ומעברים וחוויות מאוד חזקות, היא זוכרת פרטים, ומה שמפתיע (אותי) זה שהיא יודעת לשייך את הפרטים למקומות המתאימים. היא לא "מערבבת". מצד שני - אני בטוחה שחלק מהזיכרונות שלה לקוחים מסיפורים שסיפרנו לה עליה, ותיארו אותה כשהיא היתה תינוקת. למשל, בגן העכשוי של גייל הנושא הוא "תינוקות" והגננת ביקשה להביא תמונות של הילדים מזמן שהם היו קטנים. כשגייל ראתה את התמונות שלה היא אמרה של השם של הגננת שהיתה לה בזמן ההוא, אבל אני כמעט בטוחה שהיא לא שלתה את השם ממעמקי הזיכרון שלה, אלא מזיכרונות הרבה יותר מאוחרים, של סיפורים שסיפרנו לה אנחנו על אותה גננת. ועוד בקשר לזיכרון של שפה: אנחנו רואים בברור תהליך שבו מאז שבאנו הנה גייל שוכחת את היפנית שלה וכאילו מפנה מקום בזיכרון, כדי שיהיה לה מקום לאנגלית שהיא מפנימה עכשיו. זה מאוד טבעי, אבל זה גם מאוד מענין לראות איך מילים שאנחנו לא משתמשים בהן פשוט נשכחות (והמשמעות שלהן לא חוזרת גם אם שומעים אותן שוב, למשל אצל השכנים היפנים שלנו) ומילים שכן עושים בהן שימוש (למשל: לספור עד עשרים, או להגיד "בתיאבון" ביפנית) כן נשמרות. על אחותי מסתובב במשפחה שלנו סיפור על כך שהיא זכרה, כילדה, את סיטואצית הלידה שלה. כפי הנראה היא היתה בסביבות גיל ארבע, והיא סיפרה לאמא שלנו שהיא זוכרת את עצמה ב"מנהרה אדומה עם צינורות כחולים בקירות ותוף גדול מלמעלה".
 

אביטל +

New member
בקשר לשפה

אני מניחה שהתהליך הזה הוא בולט יותר אצל ילדים קטנים אבל הוא קורה בכל הגילאים: הכרתי אדם ממוצא בריטי שבביתו היו מדברים בתערובת של עברית ואנגלית. הוא תיאר את זה כך - אנחנו מדברים אנגלית וכשאין לנו את המילה המתאימה אנחנו מכניסים עברית. הוריו נולדו וגדלו באנגליה והוא נולד וגדל בארץ. הגיעה שליהת קרובת משפחה לביקור שלא ידעה עברית וכך כולם נאלצו לדבר אנגלית, והוא אמר שעד אז הוא לא קלט כמה מילים באנגלית נשכחו ממנו ועד כמה הוא מסתמך על עברית.
 

מירי,

New member
אני חושבת שזה אישי...

אחי (29) זוכר ארועים עם אבי (שנפטר כשאחי היה בן 1.5) אני לעומת זאת זוכרת הרבה פחות ממנו (והייתי אז בת 5)....
 

נעה גל

New member
יותר מאישי, זה נראה לי, במקרה שלך

קשור לגיל. מכיוון שהיית בגיל יחסית גדול שמסוגל לעמוד יותר לעומק את המשמעות של מוות של אדם קרוב במשפחה, המוח כתגובת התגוננות פשוט מוחק חלקים גדולים מהזיכרון של אותה תקופה. גם אצלי זה כך. אבא שלי נהרג כשהייתי בת 6 ואני לא זוכרת כמעט מגיל 0 עד גיל 7 למעט כמה שברי זכרונות שאפשר לספור אותם על יד אחת. אחיך לעומת זאת, היה מאוד צעיר ולא קלט בדיוק מה קרה אז המוח שלו לא היה צריך להפעיל את המחיקון האוטומטי. בכל מקרה, אורן, זוכרת דברים מדהימים וגם כאלה שלא אנחנו סיפרנו לה עליהם. לפני שבוע היינו באילת ואורן נזכרה פתאום שכשביקרנו באילת כשהיא היתה בת שנתיים היא עלתה לבד לגלגל ענק (של ילדים) וששומרת בגלל הזה היתה דומה לקרובת משפחה שלנו והיא סגרה אותה בתוך תא עם סורגים אדומים. כל זה כמובן, מדויק להפליא ונזכרנו בזה רק כשאורן הזכירה לנו.
 
לספל-חמאה-זיכרון וזהירות

הנושא המענין שהעלת הביא אותי למחשבה שזיכרונות הילדות המוקדמים הם כה משמעותים הבה ננסה לעשות אותם חיובים עבור ילדינו. שלך חנה גונן
 

יוטל

New member
לדנה השניה- אשמח מאוד אם תוכלי

להביא את המאמרים בעיניין, או לכאן לפורום או כול דרך אחרת שנוחה לך. אם נכנסת ללניק שZIMES נתנה, הבת שלי סיפרה לי איך היא אכלה ברחם ואיך האוזניים שלי היו החלונות שלה, דרכם היא קראה לי. מעניין אותי לקרוא בעיניין, גם אם הזכרונות שלה הם הדימיון המפותח שלה...
 
למעלה