זיכרון

זיכרון

זיכרון של משפחה עולה לקבר צבאי ישן אחיה של סבתא במלחמה נהרג, בית הקברות בקרית ענבים תמיד נראה יפה כל כך עד לא מתאים לבית קברות. ואז עולים ועולים עד שמגיעים לחדר הזכרון שם מסתכלים על התמונה ואנו יודעים שזה והתמונה עם הצל"ש שלו בבית סבתא זה שני התמונות היחידות שנראה, ואז אחרי הטכס הולכים לחורשה ליד לאכול בורקס אם ביצה ומלפפון כי זה המנהג של המשפחה ואז איש איש לביתו. פעם הינו עולים לשם סבתא וסבא, אמא אבא אחותי אחי אני אחות של אמא ובנה ואז קרה מקרה עלינו לשם סבתא וסבא, אמא אבא אחותי אחי אני אחות של אמא ואז קרה מקרה ולא עלינו כי נשארנו עם אחותי ז"ל בבית קברות בבית ואז קרה מקרה ונעלה לשם השנה סבתא אמא אבא אחי אני ואחות של אמא. נכין פחות בורקסים ונביא פחות דברים יהיה מספיק מקום מסביב לקברו ולא נוכל לנחם אחד את השני בגלל כאבנו הפנימי. ובסופו של הטכס נשב בחורשה ליד ונגיד אחד לשני שבמקום לגדול אנחנו קטנים נבכה בלב עם דמעה בודדת בחוץ ונלך איש איש לביתו
 

solitaryshell

New member
../images/Emo24.gif

כל כך הרבה כאב... יהי זכרם ברוך
 

crisos

New member
אני עוד בוכיה ממה שכתבתי בעצמי...

ועוד דמעות זולגות לי ממילותייך. אומרים קבלי את תנחומיי??? מי יתן למי קודם וכמה.... אני כל כך מכירה את הבוקרסים, המלפפון ותפוח העץ הזה... אני כל כך מבינה למה התכוונת שאמרת אנחנו קטנים... אבל אצלי, לצערי זו לא דמעה בודדת בחוץ. אחרי 17 שנים שאח אחד איננו ושנתיים שהשני איננו, עדיין הדמעות זולגות להן מעצמן עד שאיני רואה את מה שאני כותבת.
 
אבל עוברים

ומתנתקים לא לבכות וגם לשם שינוי הצלחתי ולא בכיתי החזקתי את אמא ואת סבתא ולא בכיתי הייתה שם בחמשבה יחידה של לתמוך ולא ללבכות
 
למעלה