זיכרון.

[פרפר נסתר]

זיכרון.

בכיתה ח' הייתה לי חברה מאוד טובה. בתקופה ההיא הבנים גילו אותה והיא גילתה אותם. היא לא... הייתה יפה או משהו. לפחות לא במושגים שלי היום. אבל הגוף שהיה לה... תמיד הרגשתי כמו הגיבן שמאחורה, או כמו שפרסומת אחת ניסחה את זה: האקססורי של כל בחורה (=חברה שמנה/מכוערת). היא יצרה קשר עם כמה בנים מבית ספר אחר, ועם אחד מהם היא אפילו יצאה כמה זמן. ואיכשהו היא הכירה ביני לבין אחד החברים שלו. לא נפגשנו, אבל דברנו הרבה במסנג'ר. היא שכנעה אותי לשלוח לו תמונה של מישהי אחרת ולומר שזו אני. הסכמתי, ועשיתי את זה. המשכנו לדבר, והיה לי ממש נחמד. עד שיום אחד הוא גילה. אני לא יודעת איך. אולי הוא זיהה מי זו בתמונה, ואולי מישהו אמר לו (אני כמעט משוכנעת שהוא אמר שהוא יודע שאני שמנה). מאז לא דיברנו. הוא נורא כעס, ובצדק. כמובן. אבל אני נורא נעלבתי. ורציתי לצרוח עליו, כי הרגשתי במלכוד: מצד אחד לא רציתי לשקר, אבל מצד שני הרגשתי שבחיים מישהו לא היה שם עלי ככה אם הייתי אני. רציתי להגיד לו שאני אולי שקרנית- אבל הוא צבוע. -- זהו.

 

[אלומת האור]

יעזור לך אם אגיד לך שאני מבינה אותך?

אמנם בחיים שלי לא עבדתי על אף אחד ותמיד שמתי רק תמונות אמיתיות שלי, אבל... כל התמונות שלי הן תמונות פנים, ובפנים אני די נאה ומצליחה להסוות לא רע את השומן. תמונות לא טובות אני פשוט לא מעלה לשום מקום. ואפשר להתבלבל ואפשר לטעות. ותמיד כשהגיע הקטע של להכיר ולהיפגש במציאות, כשעוד חיפשתי בן זוג, הייתי עושה וידוי עצוב שבו הייתי מספרת לו שאני שמנה. במקרים אחרים אמרתי את זה די בהתחלה, כדי שאנשים לא ייכנסו לשוק כשיראו את הגודל האמיתי שלי. תמיד סיפרתי את זה בהתנצלות. ניסיתי כמה גישות. ניסיתי בהתנצלות. אמממ... אני שמנה... אני שוקלת מעל טווווו קילו (אסור לכתוב). אני עובדת על עצמי להשתנות! לרזות! כן, אני מבטיחה להשתפר, אני במגמת שיפור כל הזמן (אם כבר מדברים על צביעות...) ניסיתי גם לא בהתנצלות, בגישה של 'זה מה יש, תרצו תאכלו' וכאלה, אבל זה לא עבד. הגברים שאמרו לי שאינם נרתעים מהשומן שלי היו תמיד נכים במידה כזאת או אחרת. אף אחד נורמלי הרי לא יסתכל על אחת כמוני. זה עצוב נורא לומר את זה, כאילו שאין מעבר לזה כלום, אבל אולי באמת אין. אני כבר מזמן ויתרתי על זוגיות מאלף ואחת סיבות, זה לא נכון לי היום. אבל הבושה הזאת שזכורה לי כל כך... היחידים שרצו אותי שלא היו נכים היו כאלה שהיו פרוורטיים. ושלא יזבלו לי עכשיו עם 'יש גברים שנמשכים לשמנות'. כן, בטח, יש. ואו שהם הרי אדם בעצמם או שסובלים מנכות כלשהי או שהם סוטים. ושלא יזבלו לי עכשיו שהשומן זה לא הכול, ושמה שחשוב זה הפנימיות. סורי, לא קונה את זה. אם אין משיכה חיצונית או יתרה מזאת, אם יש דחייה חיצונית, זה לא יבוא יש מאין. ואילו רציתי זוגיות, נראה שזה היה מכאיב לי, אם כי אינני בעניין בכל מקרה. עצוב לי לראות שזה עדיין כך, עולם כמנהגו נוהג ואין פוצה פה ומצפצף. וזה כואב כואב כואב.

 

[y a l d a 1 7]

צודקת

פשוט כואב כואב לי לקרוא הודעות כאלה לדעת שזה אמיתי שבחורות יושבות בבית ופשוט מתביישות בעצמן. אבסורד לשמוע שבחורה צריכה להתנצל על המשקל שלה, או על איזשהו עניין שקשור בה ולאו דווקא לגבי המראה החיצוני, אבל בפרט (דבר שאמור להיות טפל ולא עניין מרכזי) אבסורד שהיא צריכה להבטיח הבטחות שכאלה לשנות את זה, כאילו זה דבר נוראי שכזה האם חטאת בזה שהמשקל שלך (נניח) גבוה משל אחרות? ואת יודעת? זה לא המשקל שמושך אלייך את כל ה"פגומים" האלה שאת מגדירה כאן זה בדיוק חוסר הביטחון הזה! חוסר הביטחון שאנו חיות איתו כאילו מישהו אחר לא מספיק "נעלה" בשבילנו- ולמה בכלל שירצו מישהי כזאת? שהיא במשקל עודף?! המנגנון הזה שהולך וחוזר בראש... אני מזדהה וכואבת עם הודעה שכזאת שעוד קילו ישפיע עלי אם לצאת מהבית שמישהו יראה את הבושה, הבושה שבשומן הזה דבר כ"כ הרבה יותר בולט מהנפש שצועקת או אפילו צורחת בפנים ואיש לא שומע!!! הכי קל לנו לזרוק הכל על המשקל. ושהוא רע - הכל רע איתו. ושרע באופן כללי - הוא גם רע. ואז זה מן מעגל כזה שפשוט לא נגמר! לא יוצאים ממנו! נוראי...

 

[קולדון]

ממש עצוב לקרוא.

אמא שלי למשל, היא אשה עם עודף משקל... ולא שהיא מתה על עצמה או משהו, היא תמיד בדיאטות מגיל צעיר, ועכשיו גם מבחינה בריאותית היא מנסה לשמור. ובכל זאת, היא מצאה את הבנזוג הכי מדהים בעולם.. באמת, אני ממש ממש אוהבת אותו, הוא גבר שווה, בנזוג נאמן ואוהב, מת עלייה לגמרי ויעשה בשבילה ובשביל הילדים שלה הכל. והיא הכירה אותו דרך מודעה בעיתון של הכרויות (חחח... לפני קום האינטרנט) ובמודעה היא כתבה בצורה ישירה, שהיא שמנה. זה לא הפריע לו לרצות להפגש איתה. לא כל האנשים מייחסים כזו חשיבות. ואמא שלי יצאה עם עוד גברים גם לפני זה ולמען האמת מעולם לא היו חסרים לה מחזרים ומערכות יחסים (אההמ.. אההמממ.. בעסה לילדים שלה אבל זה לא קשור עכשיו). אני לא חושבת שאף אחד צריך להתנצל על מי שהוא. וזה לא משנה עם איזה מטען הוא מגיע. אחת עם עודף משקל, אחת עם בעיות חרדה, כל אחד עם הפחדים שלו והעבר שלו והוא לא חייב לאף בנאדם, בטח לא למישהו שהוא עוד בקושי מכיר, שום דין וחשבון.. זו דעתי. ואני חושבת שמי שמההתחלה מתנצל- גם יקבל באופן יחסי יותר יחס דומה, כי זה משפיע. מצד שני, מי שירים את ראשו גם ככה יתייחסו אליו...

 

[אלומת האור]

טריגר

היום, בפעם השנייה בחיי, נאמר לי ע"י אישה שהיא במקרה גם חברה שלי, שאני מאוד מעריכה אותה חרף בוטותה וישירותה החדה, שאפילו בתור זונה לא יקבלו אותי לעבודה, כי אני שמנה ומבוגרת. וזה מאישה שמתקרבת לגיל 70, רק שתביני. ההקשר היה ששוחחנו על מצבי הכלכלי שהולך ומידרדר ומה יהיה אם הכסף שלי ייגמר בקרוב, מה אעשה. אני מחפשת עבודה וצריכה להכניס לכאן שותפה כדי לצאת מהמצב הכלכלי הזה. אז סתם בבדיחות הדעת אמרתי לה - מקסימום ארד לכביש, ואז היא אמרה מה שאמרה, וזה פגע. מאוד מאוד פגע. כבר היה מישהו אחד מאיזה פורום, גם כן גבר מעל גיל 60, שאמר לי בדיוק את אותו הדבר. שמי ירצה זונה שמנה ומבוגרת. ולא שפסגת השאיפות שלי בחיי היא להיות זונה, כן?! אני מקווה שזה ברור. ובכל זאת, הפגיעה קשה וכואבת, בעיקר כי היא צודקת. והיא לא אמרה את זה בגלל שאני ילדותית, תלושה ונואשת. אני באמת נראית הרבה יותר צעירה מגילי (זוכרת?), אני נראית מאוד ילדה טובה, למעט כמה פרטים מוחצנים בסגנון החיצוני שלי. לא יקבלו אותי לעבודה כזונה. ממש יופי.

 

[קולדון]

אני מבינה שנפגעת (מכיל ט)

כי ברור שהכוונה של מיש אמר את מה שאמר הייתה לפגוע. מצד שני... זנות זה באמת לא תחום שמתאים להתחיל אותו בגיל מבוגר. בלי קשר למשקל. יש כמובן זונות מבוגרות, שפשוט הזדקנו ולא מצאו עבודה אחרת... והן אכן מתקשות למצוא עבודה ויותר קשה להן מהצעירות. להזכירך, תחום הזנות מתחיל מגילאי 13..... אז אני מבינה שנפגעת, אבל א- לא הבנתי למה שרשרת את זה להודעה שלי? וב- כאמור, זנות זו לא דוגמא טובה. ג- כמעט כל עבודה בכל תחום קשה להתחיל בגיל מבוגר.

 

[מפון]

חשבת על זה

שאם לך היה ממש נחמד לדבר איתו שוב ושוב- אז גם לו היה נחמד לדבר איתך? הרי אם לא היה לו נחמד הוא לא היה מדבר, לא? האם תוך כדי שדיברת איתו היה לך משנה בדיוק איך הוא נראה או שפשוט נהנית מהשיחה? אני מתארת לעצמי שאם היה לך נחמד איתו אז זה לא ממש שינה לך כמה הוא שוקל נכון? אז למה את חושבת שלו זה היה אכפת? אני חושבת שהמלכוד שאת מדברת עליו נמצא בתוכך ולא קשור אליו. איך את יודעת שהוא לא היה ממשיך לדבר איתך אם היה יודע איך את נראית? הרי דיבורים במסן ממש לא תלויים במראה... אולי פשוט לא נתת לו צ'אנס להוכיח שהוא מעל לדברים החיצוניים האלה? אולי מזה הוא נפגע?

 

[ג ר נ י ו ם]

 

[פרפר נסתר]

ברור לי למה הוא נפגע.

הרי מה שעשיתי היה לא בסדר. כן היינו מדברים הרבה (מוזר שהיום אני לא זוכרת איך קראו לו. לא מתאים לי), אז ברור לי למה הוא נפגע מכזה שקר. אבל אני בטוחה שאם היינו נפגשים זה היה נגמר מהר מאוד. ככה זה היה כל אותה תקופה. הרי איזה נער נורמטיבי ירצה ליצור איזו אינטימיות (לאו דווקא פיזית, כי זה לא מה שרציתי בזמנו) עם בחורה מוזרה, שמנה ושעירה? אני לא אומרת את זה כדי להכות את עצמי. אני יודעת שהייתי מוזרה יחסית לנערות בגילי, וזה לא דבר רע. אבל חיצונית בטח שלא הייתי מושכת, וזה מה שעניין אותם.

 

[ג ר נ י ו ם]

אני בעיקר מתמלאת זעם על החברה שלך

- "חברה", כלומר - ששכנעה אותך שמשהו לא בסדר אצלך, שלכן את צריכה לשלוח תמונה של מישהי אחרת, שהדברים הנפלאים שבך נמחקים באחת בגלל - בגלל מה, בדיוק? את יפה, מוכשרת, וחכמה כמו שאת. נדמה לי שהיום, לפעמים, את אפילו יודעת להגיד את זה לעצמך. ושתלך (פורגיב מיי פראנצ') להזדיין, החברה שלך. כלבה. (ואת, את יופי. תמשיכי בדרך שלך, מותק

)

 

[PantherettePitz]

 

[y a l d a 1 7]

אני מסכימה עם התגובה הזאת

כי חברה אמיתית לא אמורה לגרום לך להתבייש במי שאת, אלא לשים את המעלות שלך בראש ובראשונה! אני יכולה לכתוב כאן תגובה שכזאת, שבלי קשר אלייך - גם שגם אנשים שלא "נראים הכי טוב", או אנשים "שמנים" או "מלאים" או לא משנה איזה (גם כאלה שמכוערים מבפנים) - מוצאים בסוף (ולאו דווקא מישהו נכה או "דפוק"). אבל כן אני מבינה אותך יותר מידי טוב בשביל תגובה כזאת. אני מאחלת שיגיע הזמן שנפסיק להתבייש בעצמנו ונעריך את עצמנו באמת. בקשר לבחור - אני יכולה להבין את העמדה שלו, שנעלב ששיקרת לו (שאני משערת בעוד הוא היה גלוי), בעיקר שזה בא כפי שאת אומרת אחרי שיחות ארוכות... וכפי שנכתב פה כבר - אם באמת דיברת איתו כ"כ הרבה זמן, חשבת שאולי הוא ראה בך משהו מעבר לחזות חיצונית כלשהי? כנראה היה לו כיף לשוחח עם האדם שאת! וזה דבר שאת יכולה להסתכל על עצמך בגאווה.

 

[מיכל..~]

עם קשר או בלי קשר למודעה

רציתי להגיד לך שפעם האחרונה שראיתי אותך במכללה היית נראת ממש טוב, התלבשת מגניב (והאודם היה מגניב גם) ממש והיית נראית גם שמחה אומנם ההתקלויות שלנו בדרכ הם משמ קצרות ושל שלום-שלום אבל גם מהם אני יכולה להגיד לך שנראה לי שאת ממש פורחת שם מכירה את הזכרונות האלה מהעבר שמכאיבים ולא מרפים, אבל אני חושבת שההווה שלך יותר יפה, ואת באמת מהממת. שתדעי

 

[פרפר נסתר]

אני קוראת את זה כבר איזה ארבע פעמים.

באמת הרבה יותר טוב לי עכשיו. וזה לא שאני מאוהבת בגוף שלי לגמרי, אבל באמת שאני מרגישה בו הרבה יותר נוח מפעם. אני עדיין לא מרגישה מושכת, אבל לפעמים אני יוצאת מהבית בתחושה הכי טובה בעולם. תודה על המחמאות. עשית לי לילה טוב.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי

זה זיכרון ממש עצוב. אני זוכרת יותר מדי פעמים בחיים שלי שהרגשתי גם אני כמו האקססוריז הזה. לפעמים עדיין. זו הרגשה נוראית. לא הייתי מוכנה לתת לאף גבר להתשמש בי ככה. למה שאסכים לחברה? [הא, חברה.] הייתי רוצה בשבילי ובשבילך שלא נסכים להיות ככה אף פעם. לגבי זכרונות מהסוג הזה, אני עושה כל מאמץ להיות כמה שיותר סלחנית כלפי עצמי. אני מקווה שגם את זוכרת לעשות את זה. חיבוק.

 

[פרפר נסתר]

אני כבר מזמן לא מרגישה ככה. אתמול חשבתי על זה, ופתאום קלטתי איזה שינוי עברתי מאז. זה מדהים, כי לא חשבתי שאני אלמד אי פעם לאהוב את עצמי ככה, כמו עכשיו.