זיכרון ישן 3

[JamesNox]

זיכרון ישן 3

(זה היה מזמן, הייתי צעיר, אני כבר לא איתו, יאדה יאדה יאדה) עינים קשורות. יש ימים שאני מקנא באנשים בסרטים שאתה רואה. העינים שם תמיד קשורות בסרט משי אלגנטי. או במסיכת עינים מיוחדת. שלי קשורות בפלנל. משהו שהכנת משרוולים של חולצה שהתבלתה. באביב זה היה סביר. היה לבד את הריח שלך. או שלפחות ככה דמיינתי. אבל סוף אוגוסט. וחם בטירוף. ואני מזיע לתוך הדבר המגעיל הזה כבר חודשים. חם במרתף. מכונת הכביסה והמייבש כאן, ואין הרבה איוורור. אני מרגיש כאילו שכל הגוף שלי עולה באש. וזה לא דימוי. עוד לא נגעת בי אפילו. סתם חם. אני שוכב וממתין לך. בזמן האחרון אתה אוהב שאני ממתין. תיקנת את המדרגה השלישית, שחרקה. אתה חוזר אלי על כפות רכות של חתול. לפעמים מייד. לפעמים אחרי זמן. אין שעונים כאן, גם אם יכולתי להסתכל. פעם אחת חזרת רק בבוקר. שחררת אותי ושלחת אותי להתקלח לפני יום העבודה. לא כאילו ששנינו הצלחנו להתרכז במשהו באותו יום. אבל היום אני לא אחכה הרבה. אני מרגיש את הלהיטות שלך באויר. או שאולי זה רק החום. הידים שלך כל כך קרירות. ואני בוער אליך. בוא כבר, אדוני. אהובי.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

מדהים

בעיניי שיחזור הזכרונות שלך דווקא עכשיו. מתוך המערכת הבריאה והאוהבת שאתה נמצא בה אתה מעלה על כתב את הדברים האלה שאני מנחשת שיושבים לך בזכרון כבר שנים..

 

[A לוןA]

לפעמים

דברים יושבים לנו בהארדיסק שנים, עד שאנחנו מספיק רחוקים או מוגנים כדי לעבד אותם. קורה גם לי, לפעמים.

 

[JamesNox]

הרבה הרבה שנים

לא יכולתי להביט בזכרונות בכלל. הזכרונות הרעים היו מפחידים אותי מדי. ואני לא ישן מספיק כדי שאוכל להרשות לעצמי סיוטים. והטובים היו טמונים עמוק בין הרעים. לא יכולתי להגיע אליהם בכלל. עכשיו אני בטוח. אהוב ומוגן. אני לא מתגעגע אליו. זה בטח שלא. אבל אני מרשה לעצמי להביט. אני מתגעגע לעצמי של אז. כל כך חזק ומשוחרר. צעיר ובטוח בעצמו. בריא בגוף ובנפש. היה לי כל כך הרבה לתת, שלא חשבתי שזה יגמר יום אחד. שזה יכול להגמר.

 

[A לוןA]

מישהו פעם אמר

שהיתרון והשונות שבאהבה ראשונה על פני האחרות הם שבאהבה ראשונה אתה בטוח שזה ישאר לנצח, ולא מכיר את ייסורי הסיום שלה. גם נעורים.

 

[מיכלי מיקמיק]

היו זמנים ג'יימס..

הכל צף לך עכשיו כי הוא הפך להיות ונילי?

 

[JamesNox]

הוא לא הפך להיות ונילי

הוא חזר לחשוב שזה מה שהוא. כאב אף פעם לא היה אלמנט בעל חשיבות בינינו. התמסרות לשליטה מוחלטת, זה כן. כבר מההתחלה, בעיקר כי הייתי כל כך מרוסק, הוא לקח שליטה על חיי. דאג לטפל בי. שאוכל. שאתקלח. שלא אעבוד 20 שעות ביממה. שלא ארעיל את עצמי לחלוטין בסמים ואלכוהול. ולאט לאט, עם הרבה מאד הדרדרויות בחזרה, התחלתי להשתקם. אבל הוא לא שחרר את השליטה שלו בי. וזה בסדר גמור מבחינתי. אני מאושר ככה. כל מה שקשור לסקס ולכאב אלו רק אלמנטים חיצוניים. אני חי את חיי כדי לטפל בו, לדאוג לו, לשרת אותו. והוא מנתב את חיי כרצונו. הבעיה היחידה היא, שהייתי רוצה שהוא יכיר בכך. והוא לא. אולי זה עניין של גיל ושל שמרנות (הוא מאד מאד שמרן. עוד משהו שהוא בחיים לא יודה בו). אבל הוא כבול לדוגמה של נישואים סטרייטים משנות החמישים. ככה דברים התנהלו גם עם אשתו לשעבר. בעל משכיל ורחב אופקים, עם קריירה מצליחה ונסיון חיים, וכלה-נערה, צעירה בהרבה, שלא רואה הרבה מעבר לסף דלתה. והוא לא מבין שאם הוא נוהג כך ב2012, בבן זוגו בן הארבעים פלוס, אז זה יוצא דופן.