אני חושב שיש אלימות
שהיא תוצאה של מצב פנימי , ויש אלימות שאיננה תוצאה של מצב פנימי , אלא של שיקול דעת.
ההסבר שנתתי , כי אלימות זהו הטבע הבסיסי והטבעי , וצורות התקשורת האחרות הן התפתחות שלו - זהו הסבר מעשי במיוחד עבורי.
הוא עוזר לי לא להתרגש כשאני נתקל באלימות.
הוא עוזר לי לא לחיות באשליות.
כי בבסיס הטבע נמצא החוק שהגדול אוכל את הקטן.
אני היום אוכל יצורים אחרים , יום אחד אחרים יאכלו אותי , וזה בסדר.
עד אז אני עושה ככל שביכולתי להגיב נכון לסיטואציות שונות.
אך אינני מתרגש מאלימות , אינני חושב שאלימות זה דבר חריג , וכשהיא מופיעה - אני מקבל אותה בהבנה , ורק משתדל לפעול באופן אפקטיבי.
זה לא קשור לצדק או אי צדק -
בג'ונגל הגדול אוכל את הקטן , ולא משנה כמה שהקטן צודק.
החוקים של צדק או אי צדק , הם חוקים שעומדים בבסיס חברה אנושית והם כבר התפתחות.
(למרות שמצאו
שגם לקופים יש כבר מושג על צדק.
צדק הוא מושג הקשור לחיי קהילה ולחברה. וככל שהחברה מורכבת יותר , המושג הופך לקריטי יותר).
3. ניתן להשתמש בתקשורת אפקטיבית , כל עוד הצד השני איננו נוקט באלימות.
וכך גם צריכה להתנהל חברה אנושית - קודם כל דו שיח מכבד.
אך מהרגע בו הצד השני אלים כלפיך , כל נסיון לתקשורת יתפרש כחולשה ויעודד את התוקפן.
לכן בשלב הראשון הוא צריך להבין שהוא לא ירוויח כלום מהאלימות שלו.
מעולם לא ראיתי איזשהו תוקפן בהיסטוריה האנושית כולה , שפסיק להיות תוקפן באמצעות דיבורים בלבד.
אין דבר כזה.
בשלב הראשון הוא פשוט צריך לחטוף עד שישתכנע שהוא לא ישיג מאומה ורק יפסיד.
אחר כך יגיע זמנה של התקשורת האפקטיבית.
4.
מצב פנימי או לא מצב פנימי , אלימות היא שיטה , ומי שמשתמש בה משתמש בשיטה.
מה שפותר את האלימות זה להראות לתוקפן שהשיטה לא יעילה להשגת המטרות.
פסיכולוג לאדם אלים לעולם לא יעזור , כל עוד האדם האלים לא יחטוף כתוצאה מהתנהגותו.
לפעמים טיפול "במצב הפנימי" פותר בעיות , אך לדעתי ומנסיוני הדל , זה לא במקרים של אלימות
דו שיח עם אדם אלים
תמיד מתפרש על ידו כחולשה , ודווקא מעודד אותו להמשיך.
מה שכן , מי שמגיב לאלימות באלימות צריך לעשות זאת בשיקול דעת נכון :
לדעת שהוא משתמש בכלי הזה כי זה מה שאפקטיבי כרגע , אך ברגע בו התוקפן התקפל וניתן להשתמש בדו שיח , לעבור לדו שיח.
!
