Jerald_Admonds
New member
זיכרון העבר
הייתי שמח לשמוע מחברי הפורום על הרבדים השונים של ההערצה שלהם לערפדים ומשני צורה. שאלות לדוגמא(אבל הייתי שמח אם תרחיבו בכל כיוון שאתן רוצות): האם אתם אוהבים את הז'אנר הסיפורי רק בגלל הפוטנציאל הסיפורי הגלום בו? (כמו שאני למשל אוהב סרטי זומבים, שאם הם נעשים טוב אז הם מספקים תרוץ מעולה לבחינת מערכות יחסים בין אנושיות בסביבה מוגבלת תחת לחץ הישרדותי, אבל זה לא שאני באמת אוהב זומבים...). האם אתן נמשכות רק לרעיון של האלמוות, להישאר צעירה ויפה לנצח? האם אתם מרגישים שיש משהו ברעיון של יצור אנוש בעל איכויות על טבעיות, בעל מאפיינים פראיים(צייד, רעב לדם וכו') שמהדהד לכם עמוק בפנים? אני לא בטוח בעצמי מה אני רוצה לשאול, אבל אני אשמח לשמוע כל הרחבה בנושא. אני בא מרקע של עבודה רוחנית שהיא מאוד שאמאנית וארכאית, מהסוג שמלווה אותנו מאז שחר האנושות. עבודה רוחנית שעוברת דרך כאב, דם וזיעה, כדי להשיג את הקשר עם האלוהי. בלימודיי(החווייתיים והעינויים) למדתי על תרגולים רבים אשר היו קיימים בתרבויות רבות של העבר(וגם בלא מעט תרבויות שעדיין קיימות), של שינוי צורה ושאיבת כוח מסגולת החיה על מנת להעשיר את חיי הפרט והקהילה. מאז ומעולם היו אנשים רבים שהרגישו שיש להם נשמה של חיה, או שהרגישו משיכה להעצמת התכונות החייתיות שבנשמתם. בחברות שבטיות או פאגאניות של העבר היה לזה מקום מאוד חזק בחיי היום יום(לוחמים שבאמצעות טראנס לקחו מאפיינים של חיה כדי להשיג יתרון בקרב, שאמאנים שהיו שולחים את נשמת החיה שלהם לרגל אחרי שבטי אויב ועוד) אך בחברה המדעית והרציונלית של היום אין מקום לדברים כאלו יותר. אני מרגיש שהמשיכה הספציפית לדמות הערפד או משנה הצורה היא שארית הזיקה שלנו לפרא ולטבע החיה, וכקהל שהמשיכה הזאת מספיק חשובה לו כדי להשתתף בפורום בנושא, הייתי רוצה לדעת מה אתם חושבים על כל העניין.
הייתי שמח לשמוע מחברי הפורום על הרבדים השונים של ההערצה שלהם לערפדים ומשני צורה. שאלות לדוגמא(אבל הייתי שמח אם תרחיבו בכל כיוון שאתן רוצות): האם אתם אוהבים את הז'אנר הסיפורי רק בגלל הפוטנציאל הסיפורי הגלום בו? (כמו שאני למשל אוהב סרטי זומבים, שאם הם נעשים טוב אז הם מספקים תרוץ מעולה לבחינת מערכות יחסים בין אנושיות בסביבה מוגבלת תחת לחץ הישרדותי, אבל זה לא שאני באמת אוהב זומבים...). האם אתן נמשכות רק לרעיון של האלמוות, להישאר צעירה ויפה לנצח? האם אתם מרגישים שיש משהו ברעיון של יצור אנוש בעל איכויות על טבעיות, בעל מאפיינים פראיים(צייד, רעב לדם וכו') שמהדהד לכם עמוק בפנים? אני לא בטוח בעצמי מה אני רוצה לשאול, אבל אני אשמח לשמוע כל הרחבה בנושא. אני בא מרקע של עבודה רוחנית שהיא מאוד שאמאנית וארכאית, מהסוג שמלווה אותנו מאז שחר האנושות. עבודה רוחנית שעוברת דרך כאב, דם וזיעה, כדי להשיג את הקשר עם האלוהי. בלימודיי(החווייתיים והעינויים) למדתי על תרגולים רבים אשר היו קיימים בתרבויות רבות של העבר(וגם בלא מעט תרבויות שעדיין קיימות), של שינוי צורה ושאיבת כוח מסגולת החיה על מנת להעשיר את חיי הפרט והקהילה. מאז ומעולם היו אנשים רבים שהרגישו שיש להם נשמה של חיה, או שהרגישו משיכה להעצמת התכונות החייתיות שבנשמתם. בחברות שבטיות או פאגאניות של העבר היה לזה מקום מאוד חזק בחיי היום יום(לוחמים שבאמצעות טראנס לקחו מאפיינים של חיה כדי להשיג יתרון בקרב, שאמאנים שהיו שולחים את נשמת החיה שלהם לרגל אחרי שבטי אויב ועוד) אך בחברה המדעית והרציונלית של היום אין מקום לדברים כאלו יותר. אני מרגיש שהמשיכה הספציפית לדמות הערפד או משנה הצורה היא שארית הזיקה שלנו לפרא ולטבע החיה, וכקהל שהמשיכה הזאת מספיק חשובה לו כדי להשתתף בפורום בנושא, הייתי רוצה לדעת מה אתם חושבים על כל העניין.