זיכרון באמנות

[infatuation]

זיכרון באמנות

משום מה השנה רוב המרצים שלי מדברים הרבה על זיכרון.
מה הוא זיכרון, איך הוא נראה, איך הוא עובד..
אחד מדבר על הזיכרון כארכיון/ספריה, השניה מדברת על זיכרון שהוא קולקטיבי/ אישי/ של מישהו אחר..
איך אתם חושבים שכל אלה נכנסים לאמנות שלכם? או בכלל לאמנות?
כשאתם יוצרים, זה בד"כ מתוך זיכרון של משהו? זיכרון של חוויה כלשהי, או משהו שראיתם? אולי זיכרון שסיפרו לכם?

 

[funny little frog]

ציור הוא גם הנצחה של הרגע.

כשאת מציירת משהו או מישהו את מנציחה רגע. לכאורה גם כשאת מצלמת משהו או מישהו אז את גם מנציחה רגע אבל זה אחרת, כי בלחיצת כפתור יש לך את התמונה. אני אישית פחות מתחברת לזה. אם ציירתי למשל דיוקן של ההורים שלי ועבדתי על זה הרבה והתחברתי לזה, תמיד הרגעים האלו של העבודה יישארו לי בזיכרון גם אחרי ההורים שלי. זה תהליך שאני עוברת עם עצמי, זה חשוב לי מאד וזה תחושה וזיכרון שאין להם תחליף.

עוד דבר בקשר לזיכרון שאולי יותר קרוב למה שאת התכוונת, שלמשל כשאנשים מספרים את אותו הסיפור כל אחד יספר אחרת כי כל אחד זוכר חלק אחר או בצורה אחרת מה היה. כשאת מספרת סיפור דרך הציור שלך את מציגה לא רק את הזיכרון שלך אלא גם את זווית הראיה שלך וזה חלק מהעניין.

 

[קרנף לבן 1]

מצירים את כל סוגי הזכרונות

כאשר יש סמלים משוטפים מדובר בזיכרון קולקטיבי.
כאשר מצירים דבר אישי- זיכרון אישי
כאשר מציירים לפי מודל- מנציחים את הרגע

 

[infatuation]

בואו נעשה נסיון?

נבחר איזשהו זיכרון, שהוא קולקטיבי כמובן, ונעשה עליו עבודה.
ציור/ צילום/ פיסול.. מה שבא.
מה דעתכם?

 

[funny little frog]

האמת,

שאם לא הייתי עסוקה מאד עכשיו הייתי זורמת איתך בעניין